ריקוד החרבות: פרק אחר עשר

אז…. (פרצוף מובך) אני יודע, לא העלתי הרבה זמן, ואני יודע שזה לא בסדר… כי מה לעשות, זה היה מסוג המשימות שנדחות תמיד, ולכן כתיבת הפרק התקדמה בצלעתיים.
אז אחרי איחור של כמעט חודש, אני מעלה את פרק 11!!!
הסיפור מוקדש לכל מי שיואיל בטובו לסלוח לי על עצלנותי.

-פרק אחד עשר-

"זה היה חתיכת נאום!" אמר קנהלי כשארד ירד מהבמה, "לא האמנתי שתצליח לשכנע אותם, אבל עשית את זה!" אמר בקול שנלווה אליו שמץ של חנפנות.
"המלך העולמי העתידי, צריך כושר שכנוע" אמר ארד בחיוך, "ומה אתם אומרים על הנאום שלי?" שאל את שלושת הרוזנים האחרים שהשתרכו אחריהם בחוסר רצון מובהק,
"הוא היה… מרשים" אמר רוזן המזרח, מקפיד לא לשקר, "כן הוא היה רווי אנרגיה" אמר המערבי, ממשיך את אותו קו המשתמע לשתי פנים.
"ומה דעתך?" שאל ארד את דקלר שנראה הכי לא-מרוצה מבין כולם.
"לומר לך את האמת?" שאל דקלר, ארד הנהן, "זה היה מזוויע" אמר.
הבעת פניו של ארד הפכה לזעם טהור אבל עדין. "מה, לא שמעתי טוב" אמר, ״תוכל לחזור על זה למעני?״.
״זה היה מזוויע״ אמר "כמה שהמטרה שלך תהיה נעלה, היא עדיין מובילה לדיקטטורה של אדם אחד על כל העולם, ותאמין לי, אנשים טובים ממך ניסו לעשות את זה ונכשלו, הקרוב ביותר היה אנטרגוס ששלט על חצי אוודל, אבל אתה אדוני, עם כל הכבוד, אתה לא אנטרגוס, זכור את מוצאך!" אמר.
"מוצאי הוא מהלורדים של גאהן," אמר ארד "לפני שהפכה לאי הפלדה, אם כבר, אתה תזכור את מוצאך!" אמר בזעם.
"מו-צ-א-י" אמר דקלר "הוא מהצפון, שהיה למעשה אביו של המערב" אמר "ומהתרבות שלך, לא נשאר כלום, חוץ מעם שלם שמדוכא על ידי רודן, ועכשיו אתה מתכוון לעשות את זה בכל העולם".
"כל זה לא משנה כלום" אמר ארד "כי אתה לבן, ולכן הדעה שלך לא נחשבת" אמר בחיוך.
"גם אתה לבן"
"באמת האמנת לזה?" אמר ארד ומחה את הצבע מעל פניו.
"לא.." מלמל דקלר "זה לא יכול להיות" אמר, "מי אתה?"
שאלות שכאלו, לא יטרידו אותך במקום שאתה הולך אילו אמר ארד, והרים את ידו,
דקלר חש את המתכת הקרה והחדה על עורפו, חודרת את הבשר.

ראשו ניתק מגופו הקורס והתגלגל על הרצפה, זעם טהור ניבט מעינו המתות.

ארד צחקק, "זה מה שיקרה לחוצפנים קטנים כמוהו" אמר "מישהו מתנגד?".
כל שלושת הרוזנים הרימו כאחד את ידיהם, "יחי השלום!" אמרו פה אחד.
"יופי, עכשיו יש לכם משימה ק-ט-נ-ה" אמר.
"ומהי?"
"כל אחד מכם ישלח למחוז שלו, מכתב המבקש מהמחוז להצטרף לאימפריה, ולא, נאלץ… לנקוט בצעדים…. אלימים." אמר.
"ומה לגבי המכתב לצפון?"
ארד גיחך, "אני אשלח להם".