ריקודים עם ערפדים- פרק 2: מגדל הצריח הלבן ומלך הירח הכתום

ריקודים עם ערפדים- פרק 2: מגדל הצריח הלבן ומלך הירח הכתום

"בוא, תיכנס לאוהל" אמר הקוסם, "עכשיו האור חזר, אבל עוד כמה שעות יהיה ירח כתום" ראוס והקוסם נכנסו לאוהל כחול, הם שמעו את ציוץ הציפורים, את רשרוש העלים. "מישהו מתקרב" אמר הקוסם. ראוס שאג. "והוא לא הולך להיות הארוחה שלך!" צרח הקוסם, "שקט!" ראוס הפסיק לצרוח, הם שמעו קול נפץ חד ועד שוב פעם רשרוש עלים. "וואו מוזר, זה נשמע כאילו משהו התפוצץ" אמר הקוסם, "ראוס, אתה בטח שואל את עצמך איך אני יודע את שמך, אז אני יכול להגיד לך שבעזרת קסם השם אני יכול לדעת, אבל עזוב, זה משהו מסובך!" "אז מה עושים עכשיו?" שאל ראוס וניפנף בכנפיו כדי לא לאבד שיווי משקל. "אנחנו הולכים למגדל הצריח הלבן!" אמר הקוסם, הם הלכו ודרכו על העלים, ראוס עדיין לא הצליח לעוף, הוא רק הצליח להשתלט על הכנפיים שלו ולנופף בהן."הנה!" אמר הקוסם, הוא עצר את ראוס, הם ראו מגדל גבוה בצבע לבן.
"אני לא מבין למה גררת אותי עד לכאן?!" צרח ראוס.
"אני אסביר לך אחר כך, עכשיו זה לא זמן לשאלות!" אמר הקוסם.
ראוס והקוסם נכנסו למגדל, הם ראו שורות של דלתות ובקצה ישב על כיסא אדום עם ידיות זהב עם שולחן חגיגי עם מפה צבעונית וקערת פירות, ליד מדפים גדולים עם ערימות של דפים, זה היה גארטו, המלך הספרדי של הירח הכתום, היו לו תכשיטים שרשרת עם אבנים צבעוניות, שני קעקועים אחד על רגלו ואחד על זרועו, עגיל אחד בצבע כסף והוא ישב עם רגליים על הידיות של הכיסא וצילצל בפעמון הזהב. "יש לנו אורחים!" הוא צרח. איש מכובד עם גלימה אדומה ומגבעת בצבע זהב הגיע מיד עם מגש עם קערת פירות, עוגיות וקנקן תה, הוא הניח את המגש על שולחן חום, גדול ועגול, ריחו היה ריח של שולחן חדש. "התכבדו" אמר האיש. ראוס והקוסם ישבו על כיסאות עץ ליד השולחן העגול והגדול והריחו את ריח התבשילים הנפלא שהגיע מהמטבח. "וואו, סעודה גדולה, טוב נתחיל לסעוד! בתיאבון!" אמר הקוסם והם התחילו לאכול. נראה שגרטו לא נהנה במיוחד להסתכל עליהם, הוא הוציא ערימה של דפים מהמדף שלו, אבל אז המדף נפל ונשבר, הכיסא שלו כמעט נפל, אבל ברגע האחרון הוא הרים אותו, הוא הוריד את הגומייה הכתומה וכל הדפים נפלו והתפזרו. "אוי סליחה, אני מתנצל" אמר גארטו ואז הוא חשב לעצמו: "הלוואי שהם ילכו מפה, כל שנייה אני שונא אותם יותר ויותר!"
"זה בסדר, אנחנו סולחים לך" אמר הקוסם בנימוס, "הערפד שיושב מולי, הוא חברי היקר והטוב, סיימנו לאכול, אנחנו רוצים לדעת מתי הירח הכתום יזרח."
"אה… אתם באמת רוצים לדעת?" שאל גארטו.
"כן" אמר הקוסם.
"היום, כי היום זה סוף החודש, יש ירח מלא והוא בצבע כתום, הוא הירח של יצורי העל, הם יתקפו הלילה ויסיימו בשעה חמש לפנות בוקר, צריך לסגור את החלונות.."
"אנחנו מתכוונים להשאיר אותם פתוחים, ראוס הוא יצור על, זה אומר שהוא קיבל כוח רב ועצום כשהוא חבש פאה של אחד מהמלכים של אנשי הזאב ומהשרים החשובים."
"מה? איך ראית?" שאל ראוס.
"גם לקוסמים יש כוח רב עוצמה, מה לא ידעת את זה? אם לא היה להם משהו מיוחד הם לא היו יכולים להיות קוסמים" אמר הקוסם וצחק.
"מה זאת אומרת אתם מתכוונים להשאיר את החלונות פתוחים?" שאל גארטו.
"זה אומר שאנחנו יוצאים לטיול לילי כדי לראות את הירח הכתום הענק" אמר הקוסם.
"מה?!" צרח ראוס וזרק את המזלג, הוא ניפנף בכנפיו זרק את הצלחת שלו.
"מה? מה אתה עושה?" שאל הקוסם.
ראוס עצר ואמר: "אבא אמר שירח כתום הוא הסיוט של בני האדם."
"אבל אתה לא בן אדם, אתה ערפד, שכחת?" שאל הקוסם.
"כן" אמר ראוס בצער, "אני ערפד, אבל לא רציתי שזה יקרה, לא רציתי שכשאני אחבוש את הפאה המסתורית הזאת אני אהפוך למשהו אחר, שהוא שונה ממני, אני רוצה להיות ילד וללמוד בבית הספר, לשחק במחשב, בפלייסטיישן ובטאבלט, לא סיימתי את המשחק הקודם עם הבאבלס…"
"עזוב את המכשירים המטופשים האלו, אתה לא מבין שיש כאן בעיה רצינית?!" אמר הקוסם.
"מה?! איזו בעיה?" שאל ראוס.
"אתה פוחד ללכת בלילה, בחוץ, כשקר, שלא תקטר לי אחר כך" אמר הקוסם.
"אני לא חושב שיש לי בעיה עם זה" אמר ראוס, "חוץ מזה שעוד כמה חודשים אני עולה לכיתה ה', אני רוצה להצליח ואני רוצה ללמוד ואם אני אשאר ערפד אני לא אוכל לעשות את כל הדברים האלו!"
"נצא לטיול לילי ונראה מה יהיה אחר כך…" אמר גארטו.
"טוב בסדר," אמר ראוס, "נצא לטיול לילי…"
בלילה, גארטו, ראוס והקוסם יצאו לטיול לילה, הם הלכו עד הגבעה הקטנה והירוקה וראו את הירח הכתום והענק הזה שהסתיר את הכוכבים. "עכשיו תראה מה קורה" אמר הקוסם וחייך.
"לא קרה כלום!" אמר ראוס.
"תחכה עוד כמה דקות זה יהיה מחזה מדהים" אמר הקוסם וחייך.
"איזה מחזה מדהים? אסור לנו להיות כאן! הם יהרגו אותנו ואנחנו נמות!" אמר גארטו.
הקוסם ציקצק בלשונו, הניד בראשו לשלילה ואמר: "אנחנו לא נמות!"