ריקודים עם ערפדים- אפילוג

ריקודים עם ערפדים- אפילוג

"זהו, המלחמה נגמרה, אבל זה היה לפני הרבה שנים" אמר הקוסם וחייך, ראוס היה כבר בכיתה ט', הוא ראה את הקוסם כשהוא חזר מבית הספר וחייך אליו, הקוסם המשיך לעשן במקטרת שלו ופתח ספר חום עם כריכה קשה ועבה, הסבר היה ישן ובלוי, אבל בין דפיו הצהובים היו כל הסודות הקסומים. "הוא לא זוכר, הוא לא זוכר, חבל, זאת הייתה מלחמה גדולה" אמר הקוסם, "כמה חבל." הקוסם סגר את הספר וחזר לבית העץ הרעוע שלו, הוא סידר את השולחן, ליטף את זקנו ואז הוא פרש על השולחן מפה חומה עם פרחים צהובים, הוא ישב על יד השולחן, אבל אז הוא שמע דפיקה על הדלת. "פתוח!" אמר הקוסם, ראוס פתח את הדלת וחייך אל הקוסם. "אתה חושב ששכחתי?!" אמר ראוס, "ממש לא! תגיד, איפה גארטו?"
"הוא היה בבית החולים, הוא לא הצליח לשרוד, ירו בו חודשיים אחרי המלחמה, איש הקיפוד האחרון, אתה היית הלוחם האחרון, חבל שזה נגמר ככה" אמר הקוסם, "גארטו היה איש מעניין, מצחיק ושובב."
"'שובב?" שאל ראוס.
"כן, כן, ככה אני מתאר אותו" אמר הקוסם,"זהו, אני כבר זקן, בן שמונים ושתיים, לא זקן מדי, אבל עדיין עם זקן, אם אתה תרצה תוכל גם לחסל את הלוחם האחרון, אבל הפעם בלעדיי, לי אין כוח למסעות, נתתי לך את הכלים, עכשיו זה רק אתה, אתה יכול לעשות את זה!"
"כן, אני יכול לעשות את זה!" אמר ראוס וחייך, הוא חיבק את הקוסם.
"בהצלחה!" אמר הקוסם.