רחבה

בלה קמה מוקדם והביטה מחלון חדרה על אור הבוקר , זה עוד יום שהיא צריכה להיראות אצילה ובוגרת אבל בהחלט היה לה קשה עם זה , האחוזה מלאת מרחב לצעוק, לרוץ ולהעיף ומכיוון שאינה רשאית להתקרב לשם צריכה היא לחלוף על פני הדלת בכל פעם.
נכנס המשרת לחדרה " מחכים לך לארוחת בוקר", היא מסתובבת אליו והולכת למטבח וכשהיא מגיעה לשם רואה שיש אורחים חדשים , הבן של לורד טייסון קרלוס שמו שבא לבקר.
מתחילה לאכול בזמן שהוא מסתכל עליה.
"מה אתה מסתכל?"
"את פשוט….. אין לי מילים"
"אל תדבר ופשוט תאכל"
"את לא מבינה כמה את שווה את זה?"
"אין לי גם מה להסביר לך שזה לא יקרה"
"כדאי מאוד שתתרגלי לזה כי את מעכשיו ארוסתי"
שם לה טבעת על האצבע שלה , היא קמה ומעיפה את הטבעת מולו לקיר " תשכח מזה"
רצה משם בטיל ישר למרתף, יורדת דרך המדרגות למעבר הסודי לשדה פרחים צבעוני ועוצר נשימה.
בלי לשים תשומת לב חץ פוגע לידה ומולה איש צבא עם חיוך מרושע " אותך בדיוק חיפשתי"
"היית בכלא , איך פתאום… מה…. מאיפה…… איך…..?"
הוא מסתובב סביבה בזמן שכולה מפוחדת, מניח את חרבו על הסנטר שלה ומרים אותו למעלה בזמן שהוא מעביר את ידו על צווארה "מעולה בשביל המלכודת שלי"
"אתה תיכנס שוב לכלא ואני אדאג לזה" הוא צוחק ולא מרפה "את חושבת שזה יצליח לך הפעם, אני מצטער לאכזב אותך הפעם גדלתי" הוא שורק ואז צבא של 200 איש מופיע.
הוא מסמן לאחד מחייליו לבוא , מרים אותה על סוסו והם דוהרים לכיוון המחנה למחנה שלו מעבר לרכס ושם אותה בכלוב מול כולם " רואים אותה?, היא המפתח שלנו לשלטון" כולם מריעים לו.