רוח של שועל פרק 9: חשיפתו של השועל האמיתי

לפני שאתם קוראים את הסיפור הזה אני מציע לכם לשמוע את השיר הבא ברגע שאתם רואים בפרק את הסימן
~
לא להפעיל לפני זה חשוב זה יוצר אווירה יותר מגניבה :)

פרק 9: חשיפתו של השועל האמיתי

צעקותיו הנוראיות של ג'ייס הדהדו ברחבי הבקתה, ואפילו היער. בכל פעם שג'ו ניסה לשלוף את רגל העץ הוא שמע את צעקותיו שמסמנות לו שמצבו רע. דם זלג מפיו ועיניו לא הפסיקו לזהור בצבע הנשרף.
"ג'ייס תסתכל עליי, אתה חייב להמשיך להסתכל רק עליי." הוא הניח את כפות ידיו הגדולות על פניו המסורטטות של ג'ייס. דם לא הפסיק לנזול מפיו כמו נהר ועורו נהיה צחור יותר ויותר. בגדיו קיבלו כתם מזעזע של דם. "תתרכז בריפוי." הוא אמר והניח את כפות ידיו הפעם סביב רגל העץ.
"אני מושך בשלוש." הוא אמר והביט בג'ייס, הוא הנהן באיטיות ועמד לאבד את ההכרה. "אחד.. –" אמר ג'ייס ולפתע ג'ו צעק "שלוש!" הוא החל לשלוף לאט את היתד וג'ייס צרח,
"קדימה!" הוא צעק, הוא הניח את כפות ידיו גם על רגל העץ שרצה לקלל אותה בכל כך הרבה שפות. הוא החל למשוך ולאחר כמה שניות הרגל נשלפה בתנופה מבטנו של ג'ייס.
הוא צעד חצי פסיעה והביט בשרה, היא מיד הביטה בו ורצה לעברו כשראתה שהוא נופל על רגליו. הוא כשל קדימה והיא אחזה בו,
היא התיישבה על בירכה וראשה מונח עליהם. היא משכה באפה והזיזה את שערותיה האדמוניות שנפלו לאחור. עיניו הביטו על פניה והוא בקושי נשם. דם החל לעלות על שפתיו ועורו נהיה צחור.
"ג'ייס.." היא אמרה ומשכה באפה, מנסה להחזיר את הדמעות שמסתירות את ראייתה "תתרפא."
הוא חייך אליה, שפתיו יבשות כמו סדקים באדמה ועיניו איבדו את הניצוץ מעט.
"אני.. לא יכול." הוא לחש, עיניו נעצמו ונשימתו נעצרה. דמעה החליקה על לחיה ונפלה על פניו, פיה נפער בתדהמה ומיד היא הניחה אותו על הרצפה, היא קרעה ממנו את חולצתו ומיד החלה לנסות להחיות אותו. שרה למדה את כל מה שידעה מדודתה הנוראית, היא עבדה כאחות בבית החולים לוקסוס. לפחות זה מה שהיא חשבה. כעת היא לא בוטחת בה.
היא החלה לבצע החייאה, סופרת בליבה את מספר הפעימות שהיא לוחצת על חזהו החשוך והמפותח. היא משכה באפה והמשיכה לספור, "אני צריכה אותך. לא נשאר לי אף אחד.." היא אמרה וחזרה על זה שוב ושוב, ממשיכה לטפוח על חזהו וללחוץ עליו. דמעות ירדו מעיניה אך היא התעלמה מהם וניגבה אותם בכך שהזיזה את ראשה אל כתפיה והדמעות נספגו בבד חולצתה.
ג'ו לא נעלב, הוא הכיר אותה רק במשך חצי יום בערך. "לא, לא, לא." היא אמרה והמשיכה, עיניו עדיין עצומות. כשהגיעה למצב הנכון היא אחזה באפו והניחה את שפתיה על שפתיו, היא נשפה אוויר אל תוך פיו.
עדיין אין תגובה, היא המשיכה ולא פסקה.
"תעורר אני צריכה אותך.." היא התחננה,
"תתעורר!" זעקה, ג'ו התקרב אליה, הוא הניח את כפות ידיו על זרועותיה והרחיק אותם מחזהו של ג'ייס. "לא, לא!" היא נאבקה בו והמשיכה, "קדימה, קדימה." היא המשיכה, ג'ו הרים את כפות ידיה משם והיא החלה לבכות, היא נאבקה בו ולאחר מכן חיבקה אותו בעצב.
"הכול יהיה בסדר שרה.." הוא אמר והיא נדה בראשה, מתייפחת על כתפו.
"אני לא מסוגלת לעשות את זה בלעדייך!" צעקה והתנתקה מגופו של ג'ו, היא אגרפה את ידה והכתה בחוזקה את חזהו לפתע עיניו נפערו והוא לקח נשימה עמוקה. מנסה להכניס כמה שיותר אוויר לריאות שנפצעו וכעת נרפאו.
היא הניחה את כף ידה הרועדת על פיה ומיד חיבקה אותו. "אתה חי!" קראה, הוא התיישר מעט והניח את כף ידו על גבה. "אני.. אני לא.." היא אמרה אחרי שהשניים התנתקו.
"זה בסדר, אני פה." הוא אמר והביט בג'ו, הוא חייך אליו חצי חיוך ויצא אל המסדרון. היא עזרה לו לקום. ראשיהם היו צמודים זה לזה ופניו קרובות לשלה. הוא הביט בשפתיה ואז בעיניה הכתומות הגדולות,
הוא קירב את שפתיו לכיוונה, בתנופה קלה הוא הניח את שפתיו הדקיקות על שפתיה, השפתיים של השניים נעו בהתאמה מושלמת והוא החדיר מעט את לשונו לשפתיה. הם התנתקו והיא הסמיקה.
הוא לפתע צעד אל הדלת ונעל אותה בפשטות, כאילו שרה העניקה לו את כוחותיו מחדש. הוא שלף מכיסו מכונה קטנה וכמעט בלתי נראית לראייה, בצורת עט קצר ודק. היא קמה על רגליה בתדהמה והיא פסעה לכיוונו, מחייכת מאוזן לאוזן.
~
הוא צעד לכיוונה מחייך גם הוא אך מסיבה שונה, היא הניחה את שפתיה על שפתיו והשניים התנשקו שוב. כשלא שמה לב הוא הצמיד את המכונה קרה אל צווארה והיא התעלפה, מונחת על כתפו בזריקה קלה.
הוא חייך והניח אותה על הרצפה, הוא הביט אל תחת המיטה שם הייתה מונחת המסכה שלו.
הוא שלף אותה והניח אותה על פניו, היא התלבשה על פניו לגמרי וחליפתו השחורה יצאה מצידי המסכה והחליפה לגמרי את הבגדים. הוא נשם בכבדות והניח אותה על כתפו בשנית, הוא צעד לכיוון הקיר ובבעיטה פשוטה שנראית בלתי אפשרית למישהו רגיל ועוד יותר לא אפשרית למישהו שחזר מן המתים, הקיר התנפץ כמו שברי זכוכית והם צעדו החוצה.
"אני קייל."