רוח של שועל פרק 8: להעיר את השועל

פרק 8: להעיר את השועל

"שרה!" קולו של ג'ו נשמע, הוא זינק על גופו של קייל והשניים נזרקו לצד. "תברחי!" צעק זאת הפעם, היא לא חיכתה אפילו רגע וזחלה קדימה בקושי רב קדימה אל הבקתה. ג'ו הכה את פניו של קייל מספר פעמים, קייל הניח את כף ידו על גרונו של ג'ו, היא הייתה עטופה בכפפה שחורה בכדי שלא יזהו גם את צבע עורו. לאט לאט הוא ממש ריסק את גרונו.
ג'ו הכה את פניו של קייל פעם נוספת והשניים נהדפו לצד שונה. "רוח שועל המאסטר שלך עלובה. הילדה תגדל להיות החזקה ביותר מבין כל המינים, ולי יש תוכניות בשבילה." אמר בקול כבד,
"הצלחת להרדים את הרוח שבך אך אתה זקוק לה נכון ג'ו?" הצחוק שלו היה כבד וקולו היה רגוע, "אתה משקר לעצמך אם אתה אומר שאתה לא זקוק לה."
"איך תנצח אותי אם אתה רק בן אדם עלוב עם שועל עלוב בתוכו?" שאל והתקדם לעברו, הוא הוריד לגמרי את הביטחון של ג'ו, הוא בעט בבטנו וג'ו התמוטט ארצה. הוא זינק קדימה והתרומם על רגליו. הוא הניח את כפות ידיו הגדולות על גרונו של קייל ולחץ עם אגודליו על גרגרתו של קייל. הוא השתעל וקייל בעט בצלעותיו של ג'ו באכזריות.
הוא פלט מעט דם מפיו בשיעול. קייל השליך את מרפקו על גבו של ג'ו והוא נחת על פניו. דם אדום וסמיך זלג מאפו וחתך עמוק הופיע בשפתיו.
"את אפילו לא יודעת איך להשתמש בכוח שלך נכון שרה?" שאל, שרה הגיעה אל הדלת, הוא אחז במפרק כף ידה והיא החלה לבכות. "לא, לא לא." היא חזרה על המילים האלו, "תהיה חזקה שרה." היא לחשה, היא לקחה את כל האומץ שהיא הייתה זקוקה לו ובעטה בבטנו של קייל בחוזקה.הוא נהדף אל הקרקע, היא צרחה מכאב והביטה ברגלה. הכדור המתכתי היה נעוץ בעורה ובבשרה. בין שני עצמות.
"אני מסוגלת.." לחשה, היא הניחה את אצבעותיה ומשכה בסבל ובכאב רב את הכדור המתכתי, היא שלפה אותו בגבורה וניסתה לעמוד על רגליה.
"שרה את מסוגלת להתרפא.." אמר ג'ו וניסה לקום אך כשל קדימה. היא עצמה את עיניה "אני מסוגלת." היא לקחה נשימה עמוקה והתרכזה, היא הרימה את רגלה החזקה ונעזרה בה בכדי לקום,
כשכבר לא הרגישה את הכאב את פקחה את עיניה, החורש הופיע במפרק כף רגלה נעלם ועליו שכבת עור חדשה נרקמה בשנייה. צבע עיניה השתנה בשנית וניביה התחדדו, היא כבר לא התרגשה מתחושת הצריבה שהורגשה בשיניה. לפתע היא הרגישה כאב חדש,שלא הכירה. ציפורניה התחדדו והיא הרגישה כאילו הם נקרעות לגמרי מחדש. הם התחדדו בקצה שלהם. מבלי להשים לב כמו אינסטינקט היא פערה את פיה ונהמה פצחה מפיה לכיוון קייל,
נהמה חזקה ומרשימה, מצחו של ג'ו התכווץ באי הבנה.זו הייתה נהמה של זאב. 'זה אפשרי?' חשב לעצמו. כשגמרה לנהום קייל קם על רגליו,
"עוד לא גמרנו את הריקוד שלנו." הוא אמר בקול כבד וצעד קדימה אל תוך היער. נעלם לאט לאט. ג'ו הביט בה, היא צעדה אליו קדימה בעודה משתנה חזרה. היא נעזרה לו לקום על רגליו והוא הביט בה בפליאה.
"את.. קייל הוא.." היא השאירה אותו ללא מילים, עיניה של שרה נפערו כשנזכרה בג'ייס שנשאר בבקתה, כנראה פצוע.
היא מיד עזבה את ג'ו ורצה לכיוון הבקתה, היא פתחה את הדלת בתנופה וחיפשה אותו עם עיניה. כששמעה צעקה מגיעה מהמסדרון הסמוך היא מיד רצה למקור וראתה זאת. את המחזה המזעזע.
ג'ייס היה צמוד לקיר, כאשר אחד מרגלי כיסא העץ נעוץ בבטנו עמוק כל כך שחודר גם את ומונע ממנו משלוף זאת. פיו פולט כמויות של דם ועיניו זוהרות בצבע הלהבות שנשרפות, ניביו שלופים והוא מביט בה.
"קייל היה פה." הוא אמר.