רוח של שועל פרק 5: נבואת נושאי השועל

פרק 5: נבואת נושאי השועל

"לאן אנחנו הולכים בכלל?" שאל ג'ייס שהלך אחרי שרה. היא הייתה מופתעת כל כך ומאוכזבת. איך יכולתי לפספס את זה? שאלה את עצמה. הבן אדם שאי פעם אהב אותה, שאי פעם גידל אותה, ניסתה כרגע לחסל אותה. כל מה שנזכרה בכל פעם שמצמצה היה את התמונה שהיא יורה לא יורה בה.
"אני.." היא אמרה ולפתע התקשתה לנשום, היא הניחה את כף ידה על חזה. ג'ייס מיד מיהר לבדוק מה קורה איתה. "שרה?" שאל, עיניה חשכו לאט.
היא לקחה נשימה עמוקה אך היא לא יכלה לנשום והתמוטטה על רגליה. "אני חווה התקף חרדה." אמרה וניסתה לקחת נשימות עמוקות אך כל מה שיצא לה הם קצרות ורועשות,
"תנסי לעצור את הנשימה." הוא אמר וגלגל את ידיו בכדי להבין איך מרפאים את זה. "אני.. אני לא יכולה." היא נדה בראשה, כל מה שיכלה לראות הוא את דודתה ממשיכה לירות בה כל פעם מחדש.
"שרה את מסוגלת." הוא אמר לה ושפשף את כף ידו על זרועה בעידוד. היא ניסתה לעצור את הנשימה אך היא הרגישה שהיא נחנקת והמשיכה להתנשם בכבדות ובמהירות,
"אני לא מצליחה." היא אמרה וניסתה להעביר את תחושת החנק בגרונה. הוא ניסה לחשוב על עוד תרופת סבתא, פעם ראשונה שהוא חווה ניסיון בעזרה ראשונה.
"את לא אנושית!" היא שמעה את דודתה צורחת, דמעה ירדה מעיניה בעוד שנשימתה דוהה לאט. היא עצמה את עיניה וכשפקחה אותם נשימתה חזרה להיות רגילה, אך עדיין משהו היה שונה.
ניביה התחדדו, זה שרף. מאוד. היא נהמה בחוזקה ובכאב, היא לא הייתה מודעת למעשיה. כפות ידיה רעדו ועיניה נצבעו שוב את אותו צבע להבות שנשרף שוב ושוב.
שיערותיה האדמוניות נפלו מעט על מצחה והיא הרגישה חזקה וחלשה בו זמנית.
"ג'ייס עזור לי." היא לחשה בפחד, היא הרגישה כאב חזק מבטנה והיא נפלה על צידה בכאב רב. עיניה נעצמו וכל מה שיכלה לראות הוא טקסט קצר, עם אותיות חדות וגדולות. היא קראה אותו בקול מבלי להשים לב שהיא באמת מדברת.

"שש עשרה שנים עברו,
בקרוב גורלם של נושאי השועל יחרצו.
השועל האדמוני והזהוב יחדיו התאחדו,
אם כי בקרוב הם גם ימרדו.
אדם מסתורי אותו אף אחד לא מכיר,
בקרוב את זהותו יסגיר."

ברגע שסיימה לקרוא את זה היא הרגישה כאב בצלעותיה וניביה חזרו למקומם, עיניה חזרו לצבעם והכאבים בגוף פסקו. היא נאנחה והניחה את כפות ידיה על שיערותיה האדמוניות.
"מה זה היה?" שאל בבהלה, היא הביטה בו בפחד. "אני לא יודעת.." לחשה,
"אולי כתוב על זה משהו במסמכים של אבא שלך." הוא אמר והביט בתיק, היא הורידה אותו מגבה והוציאה את המסמכים בקושי קל, הוא סייע לה והיא נשענה על עץ בעוד שהוא מחפש על מה שקרה כרגע.
עברו בערך כשלושים דקות, שרה החליטה לשאול "מצאת משהו?" שאלה,
"נבואתו של ארתור, מנבאת את העתיד של נושאי השועל, בכדי להציל את חייהם מהסכנה שנמצאת בתוכם." קרא בקול והביט בה, "אני רק יודעת שג'נט קראה לי נושאת השועל היום לפני שניסתה לחסל אותי, ושאני כנראה עומדת למות בקרוב." אמרה והשפילה את מבטה,
"אנחנו צריכים לכתוב את הנבואה הזו." אמר בהחלטיות, למזלה היא שכחה להוציא את הקלמר השחור שלה מהתיק, היא שלפה משם עט וכתבה מאחורי דף מסוים את הנבואה שפרצה מפיה ללא ידיעה אפילו.
"היא אמרה גם שקייל יהרוג אותה אם היא תחסל אותי," היא נזכרה כיצד אמרה את שמו של קייל, בחשש. ג'נט דודתה פחדה ממנו אך עדיין לא הראתה זאת יותר מדיי.
"קייל?" שאל וכיווץ את מצחו,
"אולי גם עליו כתוב משהו במסמך." היא משכה בכתפיה ומשכה באפה, "אני חייבת להבין מה זה אומר נושא השועל." אמרה והוא הנהן לחיוב.
"מדברים פה על שני נושאי שועל, את חושבת שאני השני?" שאל בחשש, קולו רועד בפחד.
"אני כבר לא בטוחה בשום דבר." היא השפילה את מבטה.
"נושאי שועל אמרתם?" לפתע הם שמעו קול מגיע משיחי היער שבו נמצאו. הוא יצא מן הצללים. שיערו חום בהיר מאוד, על קו האדמוני ועיניו בדיוק כמו צבע שיערו. פניו מסורטטות ושפתיו דקיקות, הוא לבש חולצת טי שירט בצבע חאקי והיה לו זקן קטנטן שבצבץ מסנטרו.
"אני חושב שאני יכול לעזור לכם." הוא חייך, מיד ג'ייס קם על רגליו. "ולמה לנו לסמוך עלייך?" שאל בתקיפה, שרה הייתה צריכה לשבת, היא הרגישה שהיא בקושי מסוגלת גם לעשות את זה.
"כי אני הייתי בדיוק כמוך וכמוך, נושא שועל." הוא אמר ושרה שאלה בפליטת הפרעה "היית?"
"והתרפאתי."