רוח של שועל פרק 4: הצלת השועל

פרק 4: הצלת השועל

שרה מיד קפצה ממקומה בפחד, היא הסתובבה והביטה בדודתה שנראית שונה כל כך כעת.
"ג'נט.. גנ –" היא החלה לגמגם בפחד, כפות ידיה רעדו ודמעות חנקו את גרונה. "קייל ישנא אותי על זה אבל אני חייבת לחסל אותך שרה." היא אמרה והביטה בה. דמעה התגלגלה במורד לחיה ודגדגה מעט את קצה לסתה. שרה פסעה חצי צעד וג'נט מיד ירתה לכיוונה, המראה התנפצה ממש סנטימטר לידה והזכוכית נפלו על הרצפה.
היא צרחה ועיניה נעצמו בחוזקה כשלא הרגישה כאב היא הבינה שג'נט פספסה אותה. היא פקחה אותם למרות הקושי הנפשי. "פעם הבאה אני לא אפספס." היא אמרה,
"אם רק היית אנושית שרה.." היא נדה בראשה בהרגשת פספוס. "אבל אני אנושית!" קראה בבכי,
"את נושאת שועל בתוכך!" צעקה ג'נט בזעם.
"איזה שועל על מה את מדברת? ג'נט בבקשה תורידי את האקדח." התחננה שרה, שלא הבינה דבר ממה שקרה. "הו לא. אני יודעת מה זה שועל, תכססן וערמומי. בשנייה שאוריד את האקדח את תברחי." היא אמרה ודמעות לא הפסיקו לנזול מעיניה.
"בבקשה.." התחננה ונפלה על רגליה, היא לא יכלה לספוג זאת. "עזבי אותה!" לפתע קול נשמע מבחוץ וג'נט נהדפה לצד. ג'ייס זינק מהצד והיה מעל דודתה של שרה. הוא העיף את האקדח מכף ידה והכה מספר פעמים את פניה של ג'נט, דם ניתז מאפה ודם החל לנול מפניה.
הוא הרים את אגרופו בתנופה והכה אותה פעם אחת נוספת בחוזקה והיא התעלפה. הוא הביט בשרה ושיערו הכתמתם נפל מעט על עיניו.
הוא קם על רגליו והושיט את כף ידו אל כיוונה של שרה. "חייבים לעוף מפה לפני שהיא תעורר!" אמר, שרה הביטה בו בעיניים דומעות. היא אחזה בכף ידו הגדולה ויצאה מן השירותים. היא רצה לחדרה וג'ייס הביט באקדח, הוא הרים אותו מהרצפה והכניס אותו אל מכנסו, הוא הניח את החולצה מעל מכנסיו בכדי שלא יראו שלקח את האקדח ויצא מן השירותים.
"מה את עושה צריכים לזוז!" קרא בזמן שראה אותה מתחילה לאסוף את הדפים הזרוקים על הרצפה.
"הדפים האלה, אבא שלי כתב שהתשובה שאני מחפשת נמצאת כאן. הוא יודע מה אני ולמה דודה שלי התכוונה!" קראה, הוא הביט בה ומיד הלך לעזור לה להרים את הדפים הזרוקים. היא מיד דחפה אותם לתיק הלימודים שלה והוציאה את הספרים הכבדים.
"מהר!" קראה. הוא הביא לה את כל הדפים והביט בדף שהיה זרוק על פניו, הוא הרים אותו והיא כבר יצאה מן החדר.
"זהותו של קייל היא" קרא בליבו והביט בכדי לראות ששרה לא רואה. הוא קרע מיד את הדף לחלקים קטנים והשליך אותם בפח הזבל שהיה בחדרה.
הוא מיד רץ לכיוונה והשניים ברחו מן הבית.