רוח של שועל פרק 3: הופעת השועל

פרק 3: הופעת השועל

שרה השליכה את התיק על המיטה וסגרה את חדרה. היא הביטה באותו תיק עור ישן שאמור לתת לה את התשובה לשאלה שמעסיקה את ליבה כל כך הרבה.
שאלה שאפילו שרה לא בטוחה מהי. "אוקי תיק, זה יכול ללכת בשתי דרכים או שאני אחפש בצורה יפה ואמצא את מה שאני מחפשת בתוך כמה דקות או שאני אתעצבן ואקרע אותך מכל הכיוונים." שרה חשבה שהיא מתחילה להשתגע מעט.
היא צעדה קדימה בחצי פסיעה בחשש.
מביטה בתיק העור השחור שזרוק הפוך על מיטתה. היא שלחה את כף ידה וגיששה מבעד לכיס האחורי, כל מה שמצאה היה כמה שאריות אבק, הגיוני.
היא פתחה אותו לגמרי והביטה בכיס הגדול שנישא מולה, "קדימה.." לחשה והכניסה את כף ידה אל הכיס, למרות שזה דיי מטומטם שרה חששה שיזנק מן התיק נחש או איזו חולדה שחיה שם דיי הרבה זמן.
היא גיששה כמו אישה עיוורת בתיק, היא נגעה מספר פעמים בדפנות הכיס ולפתע הרגישה משהו מחוספס וקר למדיי. נייר. היא שלפה אותו, זו הייתה תיקייה חומה בעלת מספר עליה ובכתב גדול ומסולסל כתוב
"נושאי השועל." קראה והתיישבה על קצה מיטתה, היא פתחה את התיקייה ומסמכי נפלו במהירות והחליקו על הרצפה, היא תפסה אחת עם רגליה ואחזה בו עם כף ידה, מתחילה לקרוא.
"בכל יום שעובר אני לא יכול שלא לחשוב על העולם שהכנסתי אליה את ביתי." קראה את הפתיחה, מסומנת ומודגשת. ידה של שרה רעדה מעט,
"העולם שיטלטל את נפשה העדינה שבטח אינה יודעת על הכוח והסכנה שתמונה בתוכה." קראה ודמעות חנקו את עיניה, היא בטוחה במיליון אחוז שהיא אותה ילדה והכותב הוא אביה. "בזמן שאני כותב דמעות יורדות לי בעיניים, וידי רועדת מהמחשבות שביתי היחידה תחשוב עליי. עליי ועל אימה. על כך שעזבנו אותה כל כך מהר, על כל יום הורים שהיא תבוא ותהיה לבדה ללא הורה. ההרגשה שתרגיש בליבה שתמיד לא אהבו אותה מספיק והשאירו אותה במפתן דלתה של דודתה." נשימתה של שרה נעתקה כשקראה את הפסק הזו והיא לקחה אוויר לנשום, מרימה את ראשה מעלה בכדי לא להוריד דמעות.
"אבל בסוף היא תבין, אני מקווה." אמרה והניחה את הדף על המיטה, היא לקחה דף נוסף מהרצפה והחלה לקרוא, "אני מבקש, כל מי שמוצא את התיק הזה שיעביר אותה לשרה ג'ינורה ווילאמס. שרה, ביתי אם את קוראת את זה אני רוצה שתדעי, שאני כל כך מצטער."
"העולם שאת נכנסת אליו אפל ומעורפל, תמצאי את נבואתו של ארתור, רק ככה תביני את והנושא השני תבינו כיצד להציל את חייכם שמתקרבים לסופם." אמרה שרה והדף החליק מכף ידה, היא קמה מהמיטה והעבירה את כפות ידיה בשערותיה בלחץ,
"אני עומדת למות." היא אמרה והשפילה את ראשה מטה, דמעות נוזלות כמו נהר שניסה לאחוז בעצמו שלא להתפרץ אך לבסוף נכנע. היא נפלה על ברכיה והניחה את כפות ידיה על זרועותיה בחיבוק עצמי.
היא לקחה נשימה ואספה את שאר הדפים, היא הכניסה אותם בחזרה לתיקייה ודחפה אותם אל תיק העור. היא יצאה מחדרה בעצב והלכה לשירותים לפרוק את עצבותה. היא הביטה על עצמה במראה. שיערותיה האדמוניות התפזרו מעט ועיניה שנראו כמו נר בחשכה מוחלטת דומעות לחלוטין.
היא פתחה את הברז ויצרה מעין באר קטנה בכפות ידיה ששם תוכל להשים כמה שיותר מים ולשפוך על פניה, היא לקחה כמות של מים וכשהמים הגיעו עד הקצה היא השליכה אותם על פניה וסגרה את הברז, המים התנפצו על הכיור כמו שברי זכוכית והיא הביטה בעצמה פעם נוספת, כל מה שיכלה לראות הוא שועל, שועל כתום בדיוק כמו בחלומותיה.
עומד על רגליו וידיו שריריות מאוד. פרוותו נעימה ושיניו כמו מלתעות קטנות וחדות,
עיניה נראות כעת כאילו עולות בלהבות ממש עכשיו, כאילו להבות שורפות את צבע עיניה שוב ושוב אך עדיין הצבע נשאר כתום יפיפייה.
"נושאת השועל." היא שמעה קול מהדלת, הדודה שלה עמדה מולה.
מכוונת אל ראשה אקדח שחור גדול, שככל הנראה גם טעון.