רוח של שועל פרק 12: שועלים וזאבים, פרק אחרון

פרק 12 ואחרון: שועלים וזאבים, פרק אחרון

שרה ישבה על זיז הצוק שמשקיף על כל מחנה הזאבים, כל זה דיי מסורבל לה. במחנה היו מונחים כמה אוהלים כתומים שעליהם מצוירים סימנים, הם היו דומים לאותיות. היא נאנחה וחשבה על כל הדברים שקרו לה.
"אני יודע שהזאבים ישנאו אותי על זה אבל באתי לראות מה שלומך." היא שמעה קול, קול נעים לשמיעה. היא הביטה לאחור וראתה אותו. אדם בעל שיער שחור קצר ונופל מעט על עיניו, שפתיו דקיקות ועורו די שזוף. הוא היה גדול ושרירי והתיישב ליד שרה על הזיז. הוא לבש מכנסי ג'ינס ארוכים וחולצה לבנה קצרה שמבליטה את שריריו.
"אנחנו מכירים?" שאלה וגיחכה מעט, היא חשבה שזה לא אפשרי לאור האירועים שקרו שהיא תצחק. אולי ככה היא מדחיקה את זה. "מצטער." הוא נופף בידו,
"אוז." הוא הושיט את כף ידו אל עברה היא לחצה את כף ידו הגדולה ואמרה "שרה."
הוא חייך חצי חיוך והביט במחנה. "אני יודע שכל זה דיי חדש לך. ג'ו סיפר לי."
"ג'ו לא מספר לי כלום. לא נשאר לי אדם אחד בעולם שעליו אוכל לסמוך." היא נאנחה וסיפרה לו את כל אשר ליבה. היא ניגבה דמעה שהחליקה מעיניה במהירות,
"אוכל ללמד אותך. אני יודע שאצל שועלים זה קצת אחרת אבל עדיין אני בטוח שזה כמו ללמד זאב." הוא אמר והיא הביטה בו.
"אז יש נושאי זאב גם?" שאלה, הוא פלט נחירה וחייך. "נשמור את זה למחר. היום ניצחנו את קייל."
"הנסיך אוסקר אחיך רוצה לדבר איתך." היא שמעה קול אצילי מאחוריה. השניים הסתובבו והיא הביטה בו.
"אתה נסיך?" שאלה הוא צחק, "את זה את אמרת." הוא קם על רגליו והושיט את כף ידו לעברה, היא אחזה בה והוא עזר לה לקום.
האדם היה בעל שיער כהה ומכנס ג'ינס כחול, הוא אינו לבש חולצה והוא קד קידה קצרה כך שהשניים לא יכלו לראות את תווי פניו.
"תגיד לו שאבוא עוד מעט." אמר, "אני מצטער אך הוא דורש ואומר שזה דחוף."
אוז נאנח והלך, שרה הולכת אחריו.

"זה לא נושא לוויכוח ג'ו." אנג'לו התווכח עם ג'ו, אנג'לו היה בעל שיער בלונדיני ועיניים חומות, עורו צחור והוא לובש מכנס וחולצה תואמים. שפתיו הדקיקות נעו בהתאם לקולו וורידו התנפח מעט במצח.
"היא שועל לפני הכול! תראה את השיער והעיניים שלה!" קרא ג'ו, הנושא היה כמובן על שרה.
"היא שייכת לשבט נושאי הזאב!" צעק בזעם אנג'לו, אוז נכנס אל האוהל הגדול שם התכנסו ואחריו שרה. שתיקה לפתע הופיעה, ג'ו הביט בשרה. שיערה האדמוני נפל מעט על כתפיה ועיניה הכתומות הביטו בג'ו. "למה הבאת אותה?" שאל אנג'לו, אוז משך בכתפיו ואמר "היא צריכה להיות חלק בדיון הזה."
"איזה דיון?" פרצה פנימה בסערה, ג'ו נד בראשו ואמר "היא עברה יותר מדיי תנו לה להירגע מכל מה שחוותה." ג'ו החליט בשביל שרה מה לעשות. היא שנאה את זה.
"לא! אתה לא מחליט עליי ואתה לא קובע מה טוב ומה לא טוב בשבילי!" צעקה בזעם, עיניה דומעות אך מיד הדמעות חזרו חזרה. "אני רוצה לדעת על מה אתם מדברים!"
"שרה זה לא חשוב." אמר ג'ו וניסה להרגיע אותה, "מתי תכננת לספר לה?" שמעה את קולו של ג'ייס בראשה.
"אתה מסתיר ממני משהו ג'ו!" קראה, הוא נד בראשו ושתק.
"תדבר כבר!" היא צרחה בתסכול, "יואו!" היא רצתה לקלל ויצאה בזעם מהאוהל, היא בעטה בכמה אבנים והתמוטטה על האדמה. בכל פעם שעצמה את עיניה היא נזכרה איך דודתה כיוונה לכיוונה את האקדח השחור, ואיך קייל ירה בה. איך ג'ייס בגד בה.
היא אגרפה את כף ידה ורקעה איתה באדמה. דמעות זולגות מעיניה וזעם מאפיל את מחשבותיה.

ג'ו הביט באנג'לו, הוא החליט לדבר בתוך האוהל החמים. "היא לא מוכנה עדיין."
"אין לנו זמן ג'ו, בקרוב ליקוי החמה היא תצטרך לבחור מה היא, שועל או זאב." אמר אנג'לו, "אתם צריכים לשתף אותה בזה." אמר אוז,
"רק היום היא ניצלה מידיו של קייל וראתה את מי שחשבה שהוא החבר הכי טוב שלה והבנאדם שהיא תוכל לסמוך עליו לשארית חיה נקרע וראשו נכרת מגופו בגלל אחיך חמום המוח!" קרא ג'ו לכיוון אוז והרים אצבע מאשימה לכיוונו. "אסור היה לי להשאיר אותו חי, בשם כל הזאבים שקייל הרג עשיתי את זה." לאנג'לו היה סיבה טובה.
"כשני הזאבים החזקים ביותר אתם משמשים דוגמא רעה, במיוחד אתה אנג'לו." אמר,
"אתה חושב שאני בחרתי להנהיג את השבט?! אני עושה החלטות בדיוק כמו שמלך אמיתי צריך לעשות. וזה שאני ואוז הם סקול והאתי זה לא אומר שאנחנו אמורים להחזיק את כל העולם על כתפינו!" קרא אנג'לו,
"נשאיר אותה כאן. אתם תאמנו את הצד הזאבי שבה ותספרו את כל האגדות על השבט שלכם ואני אאמן אותה ואת הצד השועלי שבה, הצד שתמיד היה אצלה." קרא ג'ו ויצא מן האוהל בכעס.

החדר היה חשוך, הוא ישב על השולחן ופרש את הקלפים. על כל אחד מהקלפים היה מצויר פנים אחרות.
"אנג'לו, אוז, ג'ו, שרה, ג'ייס וקייל." הוא אמר והצביע על כל קלף, הוא הושיט את כף ידו אל הקלף של ג'ייס.
"התוכנית מתקדמת טוב מהצפוי. הגיע הזמן להתחיל את השלב השני." הוא אמר בקול צרוד וקרע את הקלף של ג'ייס במהירות והשליך אותו אל תוך הפח.
"ג'ייס חשב שהוא יוכל להחזיק בביתי לאורך זמן רב. הוא טעה." אמר, שיערו החום נופל מעט על עיניו הכחולות בהירות. הוא לבש ז'קט שחור כהה ומכנסיים שחורים ארוכים.
פניו מסורטטות וגופו חסון ושרירי, הוא הפשיל את שרווליו ועל כפות ידיו היו מצוירים איקסים שחורים קטנים. האיקסים עטפו את כל זרועותיו. הוא קם על רגליו והתקדם אל עבר המראה בעוד שהוא הוריד את ז'קטו ממנו וחזהו נחשף אל מול המראה. איקס אחד גדול הופיע על החזה שלו.
"הוא הולך לשלם על זה שהתעסק עם ביתי." אמר בכבדות והתקדם לעבר גופתו של ג'ייס, הוא הושיט את כף ידו והניח אותה על חזהו הצחור של ג'ייס, הדם שנטף על הרצפה חזר אל תוך גרונו וראשו הודבק בחזרה אל צווארו. הוא פקח את עיניו והשתעל מעט,
כשקלט מי העיר אותו לחיים עיניו נפערו.
"לא! לא!" צעק, הוא אחז בגרונו של ג'ייס ושלף מתוך כיס מכנסו מזרק מתכת בעל נוזל ירקרק. הוא הניח את קצה המזרק על גרונו ולחץ על הבוכנה בחוזקה בעוד שג'ייס צורח מכאב.
הוא שחרר את ראשו והוא נפל על הרצפה, מפרכס במהירות. ומיד לאחר מכן הוא עצם את עיניו והפסיק לפרקס. כפקח את עיניו הם נצבעו בצבע ירוק בהיר, עם גוונים צהבהבים מעט.
"חסל את הבא בתור. את שועל הקיט." הוא אמר והביא את הקלף של ג'ו אל ידיו של ג'ייס. הוא נעמד על רגליו כמו רובוט והנהן.
"חסל את ג'ו."