רוח של שועל פרק 11: להתמסר אל השועל

פרק 11: להתמסר אל השועל

מלודי יצאה מן האסם, מותירה את שרה מלאה בפצעים מגלידים ושריטות עמוקות ושורפות. הוא ניסתה להתרכז בדיוק כמו שג'ו לימד אותה, להתרכז בריפוי. "קדימה.." לחשה, היא עצמה את עיניה אך כל פעם רק נזכרה בדודתה ובג'ייס, תהיה לה כעת בעיית אמון קשה באנשים.
דמעות ירדו מעיניה והיא משכה את כפות ידיה קדימה. מנסה לשבור את שלשלאות המתכת. הדלת נפתחה שוב בתנופה, הוא נכנס פנימה והביט בה, נושם בכבדות.
"שרה.." הוא אמר בכבדות והביט בדליים, עורה נהיה צחור יותר ויותר כאשר הדם יותר ויותר התרוקן ממנה. "תוריד את המסכה שלך בכדי שאוכל להביט בפנים המגעילות והמסריחות שלך." היא אמרה בזעם ונאנקה מעט. הוא הניח את כף ידו על החור שהיה ברגלה, הוא ראה שהדם כמעט והפסיק לנזול.
הוא החדיר את אצבעותיו באכזריות אל הפצע ומתח אות, כמו הר געש השפריץ דמה של שרה על הדליים ועל האלונקה. היא צרחה וניסתה להותיר את כפות ידיה.
הוא הוריד את הכפפות שלו והשליך אותם לצד. הוא פשט ממנו את המסכה השחורה והביט בה. הוא היה נראה שונה כל כך למרות שבמראהו החיצוני הוא לא השתנה כלל שרה הביטה בו ונגעלה. שפעם ליבה היה מאיץ כשהייתה רואה אותו.
"אני יודע שהייתי קצת חצוף, מנשק ומעלף אותך זה קצת.. כן." הוא אמר במבוכה וגירד את ראשו, הוא משך בכתפיו ואמר "אבל תתעודדי בזה שבקרוב הכאב שלך יגמר, אני אתן לקריפית הזו לסיים את העבודה ואני אקבל את מה שאני רוצה."
"אני נשבעת ג'ייס אני –" הוא צקצק בלשונו,
"קייל." זיק של רשע הופיע בעיניו והוא חייך מאוזן לאוזן. "בשנייה שאשתחרר מפה אני אחסל אותך." היא אמרה וניסתה להזיז את גופה שהיה מרותק לאלונקה.
"אלוהים!" צרחה בזעם ובכאב,
"תשמעי אני יודע שזה מרושע אבל הכול יגמר בקרוב." הוא הניח את כף ידו על שיערותיה וליטף את פניה. "פעם, היית רוצה רק לנשק את השפתיים שלי, ועכשיו?" הוא קירב את ראשו לראשה, אפם נגע זה בזו והיא היבטה בו. "פעם היית אדם שונה." היא אמרה ונתנה מכה חזקה עם ראשה בראשו,
הוא צעק בתדהמה, דם נטף מאפו מעט על שפתיו. "בת זו-" הוא התכוון לקלל אך עצר בעצמו כשהבין מה לומר בכדי לשבור אותה.
"הו זה נכון." הוא צחק וניגב את הדם מאפו, "אימא שלך באמת הייתה זונה וגם אבא שלך, הם נטשו אותך והשאירו אותך עם דודה שרוצה שתמותי. קצת לא אחראי לא?" שאל בהתגרות וצחק, היא ניסתה לקום אליו בזעם אך היא הייתה חלשה וגם לא חשבה שזה יעזור.
היא צרחה בזעם כשדמעות עולות על עיניה וחונקות את גרונה. "אני נשבעת.. אני אצא מפה ואחסל אותך." היא התייפחה לאחר דבריה וטפחה את ראשה באלונקת המתכת בזעם. זה כאב יותר משתכננה.
"ג'ו יוציא אותי מכאן." אמרה והביטה בו,
"ג'ו אולי מאסטר שועל אבל זה לא יעזור לו עכשיו כי השועל שבו רדום." אמר, היא נדה בראשה וצחקה. "בגלל זה אתה אף פעם לא היית באמת נושא שועל, אולי בגלל הכמות של הדם ששתית של נושאי שועל הצלחת לקבל את המראה אך לא קיבלת את היכולות. אני מרגישה אותו." אמרה,
"את ג'ו?" שאלה,
"את השועל שבי, הוא לא רע. ג'ו הצליח לרפא את עצמו בכך שהוא לא התנגד לשועל אלא למד לשלוט בו. אני מרגישה איך הכפות רגליים שלו רוקעות באדמה ובדרך לכאן." אמרה בהתגרות, הוא החל להילחץ.
"אני צריכה להתמסר לשועל, לא לברוח ממנו." אמרה והביטה בו, היא עצמה את עיניה וכשפקחה אותם צבעם השתנו לצבע הלהט המרהיב.
היא שברה בקלות את השלשלאות ופצעיה הפתוחים מיד התרפאו, שכבת של רקמת עור הופיעה על כל הפצעים והם נרפאו במהירות. ציפורניה התארכו וניביה התחדדו.
"אתה טעית שחשבת שתוכל לשלוט בשועל ג'ייס." אמרה, היא צעדה קדימה על העשבים שעל האדמה. "זה קייל!" הוא צעק וצעד לאחור. היא העיפה את הדליים המלאים בדמה והדם נשפך.
"לא!" צעק בזעם, הוא כיווץ את מצחו בכעס ועמד בעמידת קרב. "אף פעם לא היית חזקה שרה. אבל תמיד היית טובה." הוא אמר, היא הביטה בו והשתנה חזרה לאדם.
"תמיד היית חזק ג'ייס, אבל אף פעם לא ראיתי אותך חלש כל כך." היא אמרה, לפתע מן דלת האסם הרעועה זינק שועל קיט, שועל קטן שמגיע לגובה בערך שלושים סנטימטר בעל פנים קצרות ורחבות. פרוותו זהובה גוונים אפורים, זנבו קצר מלא בפרווה קצהו שחור ואפו שחור קטן ועיניו רחוקות מעט אחת מהשנייה ובצבע כתום בהיר. הוא נהם כלפי קייל והוא הביט בו. לפתע הופיע זאב,
זאב הנישא לגובה מטר וחצי, גדול וחזק. בעל פרווה חומה נקייה ורכה, עיניו צהובות בהירות ומלתעותיו חשופים. הוא נבח על קייל והוא זינק מעט ממקומו. הזאב היה גדול ולא טבעי שהוא יהיה גדול כל כך.
"זאב?" שאלה שרה,
'יש לך עוד הרבה ללמוד שרה.' היא שמעה את קולו של ג'ו מגיע משועל הקיט, כעת השניים היו נראים כמו בן ואב לא דומים. אם כי השניים הם ניגודים.
"הפסדת ג'ייס." היא אמרה בקלות, "מלודי.. מלודי תציל.." הוא אמר וג'ו פלט כמה שערות בלונדיניות מפיו, זה היה מחזה דיי מגעיל. "הפסדת."
"את אפילו לא יודעת מה עומד לבוא עלייך." הוא צחק, "מתי תכננת לספר לה?" הוא פנה אל שועל הקיט, אל ג'ו. הוא הביט בה והשפיל מבט.
"על מה אתה מדבר?" שאלה והתקרבה אליו. הזאב זינק על קייל וניתק את ראשו מגופו באכזריות. הוא נשך את גופו כנקמה על כל הזאבים שהרג.
קייל לא התעסק רק עם נושאי השועל.
שרה הביטה בגופתו של ג'ייס, האדם שאהבה וסמכה עליו. זה שאכזב אותה כל כך והתכוון לספר לה משהו שג'ו הסתיר ממנה. היא הביטה בו והיא בו. דמעות עמדו על עיניה והיא יצאה מן האסם הנטוש.