רוח של זאב פרק 2: אחי הזאב

פרק 2: אחי הזאב

השניים הגיעו אל המחנה מבלי להחליף מילה, כאשר אוז נושא על כתפו את האדם החיוור. זה שרעד עבר בגופו רק משמם של שני האחים, של שני הרוחות שהאחים נושאים בתוכם.
"אל תספרי לסקול והאתי שאני הירח." היא נזכרה בנימתו, בקול ההתחננות והחשש. היא החליטה שלא לבטוח יותר מדיי בהם עד שהאדם יתעורר ויסביר לה על מה שאמר.
"מי זה האדם הזה?" שאל ג'ו והביט בגופתו של האדם שהיה זרוק על כתפו של אוז כאילו היה צעצוע. אוז הביט בשרה ואחר כך בג'ו.
"זה נושא זאב, הוא תקף את שרה ואחר כך התעלף." אמר, ג'ו כיווץ את מצחו והוא הוריד אותו מכתפו לידיו של ג'ו. הוא לקח אותו אל אחד האוהלים והותיר את שרה יחד עם אוז. האדם שהחלה לבטוח בו אך בטחונה בו התערער כשהאדם התחנן שלא תספר לו שהוא הירח.
"הכול בסדר?" שאל והסתובב לכיוונה, היא משכה בכתפיה. "חוץ מזה שצעקת עליי כמו מטורף על הצוק והשארת אותי שם לבד הכול בסדר." היא גירדה את ראשה,
"שרה.. זה לא שאני בוחר ל –" הוא אמר והיא קטעה אותו, "אל תסביר לי. זה לא משנה עכשיו." היא אמרה וצעדה לכיוון האוהל שאליו ג'ו נכנס.
"שרה.." אמר אוז אך היא לא הגיבה לדבריו ונכנסה אל האוהל האינדיאני הגדול. אוז רקע את כף רגלו בקרקע בכעס והתקדם לכיוון אוהל אחיו. האדמה הייתה דיי יבשה, חלקים אחדים היו מלאים בדשא ואילו השאר יבשים בעלי סדקים.
הוא נכנס בסערה אל תוך האוהל של אחיו כשהוא דיבר עם פטריק, עוזרם הצמוד של האחים. שיערו הכהה של פטריק נישא קדימה אל פניו ומכנסו הכחול דהה מעט. גופו היה מחוטב.
"אנג'לו!" קרא אוז, פטריק הביט לאחור באוז בעיניו הכהות הגדולות והביט בחזרה באנג'לו. "אתה משוחרר." אמר אנג'לו ופטריק הנהן ביראת כבוד והלך מן האוהל.
"מה אתה רוצה, אחי?" שאל אנג'לו, הפעם היה נראה כי הוא השפוי מבין שני האחים. אוז התנשף בזעם.
"אנחנו צריכים לספר לה עלינו." אמר אוז והתקדם קדימה, "אנחנו צריכים לספר לה על סקול והאתי. על הרוחות שנכנסו בתוכנו."
"אוז, אתה יודע שזה מסוכן. אם היא תדע היא תרצה לשמוע את כול הסיפור ואז אתה יכול להגיד שלום יפה לחברה שלך כי היא בחיים לא תהיה איתך אם היא תדע את הסיפור המלא." אמר אנג'לו בקרות ובאכזריות.
"אני יודע שהיא בינתיים לא סומכת על אף אחד. היא איבדה את האמון שלה באנשים ועכשיו היא זקוקה לנו." התעקש אוז,
"לא!" קרא אנג'לו, "אנחנו לא נספר לה את זה. אם כן ההכחדה שלנו תבוא מהר יותר ואתה יודע את זה."
לפתע נשמעה צרחה מאחד האוהלים, כמה צרחות. מיד האחים יצאו, אוז הביט לכיוון האוהל של שרה והיא גם יצאה במהירות יחד עם ג'ו.
הם רצו לכיוון האוהל שממנו הגיעו הצרחות ופתחו אותו במהירות. דם ניתז על בד האוהל וגופו של אחד מנושאי הזאב היה שכוב על האדמה. כאשר יש עליו המון שריטות, בקצה האוהל ישבה אישה. מחבקת את רגליה ונעה קדימה ואחורה בבהלה.
דמעות נקוו את עיניה והיא רעדה באופן מבחיל. היו לה שיערות שחורות ועיניה היו בצבע ירקרק. "מה קרה פה?" שאל אנג'לו ומיד בדק את נושא הזאב שנהרג.
"זה היה.." קולה רעד, השריטות עברו על כל גופו באכזריות. "זה היה מפלצת." לחשה, אוז הביט אל מחוץ לאוהל וצעד קדימה. הוא ראה יצור גדול ומכונף מתעופף ברחבי השמיים, בורח מהמחנה.
"זה הוא!" קרא אוז, שרה וג'ו מיד יצאו ואחריהם אנג'לו.
"לא נוכל לתפוס אותו!" אמרה שרה בחוסר אמונה, "הוא רצח אחד מהשבט שלנו. והוא הולך לשלם על זה." אמר אוז וזינק קדימה, הוא השתנה לזאב בעל פרווה חומה נעימה ועיניים צהבהבות זהובות, טפריה נוקשות בקרקע מעט וגופו גדול ושרירי כמו שהיה כשהיה אדם.
אוז רץ במהירות לכיוון העצים הגבוהים שהיו מסביב למחנה, הוא ינק על גזע עץ אחד וטיפס בעזרת טפריו בכדי לתפוס גובה, הוא זינק מעץ אחד לשני והגיע לצמרת העץ.
"תזהר!" קראה שרה בדאגה, הוא ראה את גבו של היצור המכונף וזינק לכיוונו, הטפרים ננעצו בגבו באכזריות אך הוא הטיח אותו והעיף אותו לכיוון המחנה בחזרה והיצור המשיך להתעופף לו בשמיים כאשר אוז צונח אל מותו.
"לא!" קראה, אנג'לו מיד זינק גם הוא והשתנה לזאב השחור ורץ לכיוון אחיו כשאוז היה בגובה שאנג'לו יכל לזנק הוא ניק את רגליו מהקרקע ובזינוק גבוה אחז באחיו והשניים הוטחו בקרקע, אך בפחות פציעות מאשר הנפילה שהייתה עלולה להביא למותו של אוז.
הם השתנו יחדיו בחזרה לאנשים, שניהם נשארו עם המכנסיים אך חולצותיהם קרועות לגמרי. שרה מיד רצה לבדוק את המצב של האחים.