רוחות: התאומים | פרק 9
חלומה של ליאה.
"שלום! יש כאן מישהו?" אני צועקת בעודי הולכת על הרצפה המחוספסת.
הסביבה לא הייתה שונה כל-כך מהחלום שאני ופיל חולמים כל לילה. השמיים מלאים בעננים, המשטח עליו אני עומדת לבן כשלג, אך כפות רגלי היחפות לא קפאו מקור, אלא נשארו חמימות וחלקות כתמיד.
אני ממשיכה לצעוק ולשאול, אבל כמו כל הפעמים הקודמות, איש לא ענה.
חשבתי שחבל שפיל לא כאן. ובדיוק עכשיו! כשגילינו למה אנחנו מסוגלים.
אבל למה לא קרה דבר לאבא, לפיל ולניל? מה מגן עליהם?
"למה!" צעקתי באוויר, שואלת, בתקווה שמישהו ישמע.
"למה הם היו מוגנים? ואיפה אני?" אני צועקת שוב ושב, אבל כרגיל,
אין תשובה.
הנוף לא השתנה בכל הזמן שבו הלכתי.
בינתיים שאלתי שוב ושוב את אותן שאלות, אבל בסוף-
"ליאה? ליאה!" קרא קול מוכר, קולו של פיל.
"אתה כאן! מה? מה זה המקום הזה? איפה אנחנו?"
הוא הופיע מולי.
"אני אסביר לך את הכל עוד מעט, חכי כאן."
"לא שיש לי מקום אחר ללכת אליו." צחקתי.
חיכיתי לא יותר משתי דקות ופיל הופיע בפיצוץ עשן שחור.
"אבא אומר שאת תקועה כאן עד שתתעוררי, את מעולפת עדיין. הגוף שלך איתנו במרפאה שהייתה באיזור, הצנצנת גם אתנו!"
"איך אתה כאן? למה אתה לא נפגעת מברני? איפה הוא עכשיו?" שאלתי את כל השאלות בנשימה אחת.
"זה פוגע רק במכשפים. לפחות ככה האנה אמרה לנו."
"האנה? אבל היא גם קוסמת! איך לא קרה לה כלום?"
"את חלשה ממנה." הוא הוסיף את המילה האחרונה כשראה שנעלבתי.
"ו-ווד?" שאלתי.
"השתגע. כל הקסם בו פשוט יצא החוצה! אנחנו לא יודעים לאן הוא נעלם, אבל בזכותו אנחנו עכשיו לא אצל ברני, הוא שיחרר את כל הקסם שלו עליו. זה כנראה מה שגרם לו ללכת."
"אז אני…" התחלתי להגיד, אבל פיל קטע אותי באמצע.
"קוסמת! כן! נכון שזה מדהים?" הוא התרגש, יותר מדי התרגש.
"פיל, אתה רצית להיות הקוסם, נכון?" שאלתי, מצטערת קצת.
"מה? לא… זה בסדר אין בעיה." הוא הגזים בתגובתו.
"ברור שאין בעיה." אמרתי בנימת לגלוג. אבל החלטתי לא להציק לו יותר ולהפסיק לשאול על זה שאלות.
"אז איך אתה כאן?" זה היה הדבר שהכי עניין אותי.
"זוכרת את מה שגילינו לפני שהתעלפת? שאנחנו יכולים לתקשר במחשבה?"
"אז אתה קוסם?" התרגשתי פתאום כשנזכרתי מה קרה.
"לא. אני לא נפגעתי מברני. להאנה ואבא אין הסבר." הוא שוב נראה קצת מאוכזב. "כרגע, אני נמצא ליד המיטה שלך, באולם. אני-" הוא המשיך להסביר לפני שקטעתי אותו.
"אולם?" הופתעתי. "איזה מן בית-חולים זה?"
פיל האדים.
"פיל!"
"בסדר, בסדר. זה לא בדיוק בית-חולים. יש אישה- קוסמת- באזור וכשהיא ראתה מה קורה היא מיהרה למצוא את הנפגעים. לא היו הרבה. היא לקחה אותך, את לונה הזאת, זוכרת? זאת שהאנה דיברה עליה."
הנהנתי לחיוב.
"ועוד מישהו שנפצע, הוא היה בבית הסמוך. ילד, נראה צעיר. אולי הוא בן שמונה."
השתררה דממה. לא היו לי עוד שאלות ולו לא היו תשובות.
לפתע כל העננים מסבבי נעלמו, פיל העלם גם כן.
האור שנחשף בשמים סנוור אותי ונפלתי על הרצפה, רצפה שלא הייתה שם. נפלתי אל הלא-נודע.
הכל השחיר והתעוררתי.
תגובות (1)
פרק יפה, חבל שהוא קצר. אין לי הרבה מה להגיד חוץ מזה שנהניתי וגם התתבאסתי מעט בגלל האורך.
טוב, לא כל פרק חייב להיות ארוך. (אני מצפה לפיצוי בפרק ארוך!)
קטניס אוורדין, סוף.