רוחות: התאומים | פרק 4

הסיפור- חלק א'

נקודת מבט ניל
פתחתי את העיתון ודפדפתי לעמוד הרצוי. אחרי עוד קצת זמן שדפדפתי מצאתי אותו. "ניל, אתה יכול ללכת?" שאל אותי אבא.
"לא, לא, אבא, לא צריך. הבטחנו לו שאנחנו נספר לו מה קרה." אמרו ליאה ופיל פה אחד.
"אוקי, אתה מוזמן להישאר."
אחרי שאמר את המשפט הנהנתי. הייתי קשוב לשיחה שלהם, אבל באותו זמן גם קראתי. באיזשהו שלב כבר לא הקשבתי להם בכלל ונבלעתי לתוך הסיפור שבעיתון.
~~~~~~~
גוף שלישי

פעם, לפני המון, המון זמן, כל מה שהיה זה אך ורק חלל ריק ולא שום דבר אחר.
מלבד החושך, החושך והאור. והקרב ביניהם נמשך שנים רבות. מי יהיה השולט, החושך או האור? האור או החושך? הקרב ביניהם נמשך עשרות, מאות, אלפי שנים! אבל בסוף הוא נגמר, האור ניצח והחושך ברח לקצה החלל.
האור הבין שהחושך הלך להתחזק ושהוא לא יחזור עד שיהיה בטוח שינצח.
האור החליט ליצור לו מגנים, מגנים שהחושך, לבדו, לעולם לא יוכל לחדור.
אז האור יצר אותם. הוא יצר שש רוחות שכל עוד הן ביחד איש לו יוכל לחדור אותן.
אקווה (רוח המים),
פליים (רוח האש),
נייטשר (רוח הטבע),
ארם (רוח הברק והחשמל),
פריז (רוח הקור)
וגראוונד (רוח האדמה).
אחרי כמה שנים החושך חזר והוא אמר לרוחות שהוא יחוס על חייהם אם יחברו אליו ויעזרו לו להביס את האור. בהתחלה הרוחות לא הסכימו, אבל לאחר שזרק לעברה של אקווה כדור של אש שחורה והיא התגלגלה לאחור בחלל הריק ולאחר שהוא אמר שזה יקרה גם לכל מי שלא יחבור אליו, גראוונד עבר לצדו של החושך. הוא אמר שזאת בחירה חכמה וחיכה קצת. אקווה החליטה לעבור לצד שלו גם, אבל בדרכה לצד של החושך היא התחרטה וחזרה לשאר הרוחות. החושך אמר שהוא לא יציע את ההצעה הזאת שוב וזאת ההזדמנות האחרונה.
הם לא זזו ממקומם.
על פניו החומים, הגדולים והדומים לחפרפרת של גראוונד נראתה בושה ופחד. החושך אמר לגראוונד לגעת בו.
וכך עשה גראוונד.
היד שנגעה בחושך התחילה להשחיר, אחרי זה הבטן שלו ולבסוף כל גופו.
הוא השתנה, צורתו השתנתה למשהו שמזכיר בוטן. ואז בקול פיצוץ נעלמו הוא והחושך.
הרוחות סיפרו לאור על מה שקרה.
האור התעצבן על אקווה, אבל אמר שאת עונשה ייתן לה בזמן אחר, כי עכשיו זה זמן לא מתאים. האור גם אמר שהוא ייתן להם משהו, משהו שיעזור להם בקרב נגד החושך וגראוונד. בקרב בין החושך לבין האור. לכל אחד ואחת מהרוחות הוא ייתן מטה, מטה שימקד את הכוחות שלהם.
והמטה יהיה תמיד הנשק החזק ביותר שהיקום אי פעם ראה.
אבל עם כוח גדול באה גם אחריות גדולה.
עליהם לשמור על המטה יותר מעצמם, יותר מכל דבר בעולם.
וככה אמר האור שוב ושוב. לאקווה הוא נתן את המטה ראשונה, המטה היה מקל ארוך וזהוב שבקצהו הייתה אבן חלקה שצבעיה היו כחול ותכלת. אף יצור חי לא יוכל לאחוז במטה הזה, זה שיתפוס בו ייחנק.
לפליים (רוח האש) הוא נתן מטה שעבר (כמו גובהו) ב-קצת את החצי של זה של אקווה. צבעו אדמדם כתמתם ואש כחולה בוערת בקצה. כל מי שיגע במטה (חוץ מהרוחות והאור) יתלקח.
המטה של פריז (רוח הקור) היה נראה כמו ענף גדול של עץ מת ובקצה שלו היה פתית שלג גדול שעשוי מקרח. המטה היה בערך כמעט בגובה של פריז, מכיוון שהיא לא הייתה הרוח הכי גבוה. כל מי שיגע במטה יקפא למוות.
המטה הבא ניתן לנייטשר (רוח הטבע). הוא היה מרובע וארוך מאוד, בקצהו היה יהלום ירוק, גדול ובצורת מעוין. כל מי שיגע במטה יאכל, ייעקץ ויינשך למוות על ידי חרקים ומזיקים אחרי שחיים בג'ונגל.
והמטה האחרון ניתן לארם (רוח החשמל והברק). הוא היה זהוב, גדול והיפה ביותר מבין כל המטים. בקצהו הייתה אבן גדולה וחלקה שצורתה דומה לברק. כל מי שיגע במטה יקבל מכת ברק שיכולה להרוג.
האור נתן לכל אחד את המטה שלו וחיכה.
אף אחד או אחת לא ידע למה, הוא פשוט חיכה. הוא אמר להם לעשות את מה שהם חושבים שצריך להיעשות. הם שאלו אותו עם יש עוד משהו שהם צריכים לדעת על המטה, עוד משהו שהם צריכים לדעת בכלל.
אבל האור אמר שכרגע לא. הדבר היחיד שהם צריכים לעשות זה לעשות מה שהם חושבים שהם צריכים לעשות. נייטשר, פליים וארם אמרו שלדעתם כדאי להתאמן, להתאמן עד שהם יהיו מוכנים, להתאמן במקום מחבוא. כל הרוחות הסכימו ואמרו שזה רעיון טוב. האור אמר להם שאם זה מה שהם חושבים שצריך לעשות אז שיעשו את זה.
וכך הם עשו.
הם החליטו לבנות את המחבוא.
הם התחילו ביצירת השמשות, שיהיה להם אור.
לאחר מכן הם יצרו ירחים וכוכבים שהאור יהיה יותר גדול וחזק, שיגרש את החושך ואת האפלה.
על הכוכבים הם יצרו חיים, שיבלבלו את החושך, שלא ידע איפה הם נמצאים.
עם הזמן הם יצרו עוד ועוד, ובאיזשהו שלב הם כבר לא היו צריכים יותר לעשות את זה, היו כוכבים שהתפוצצו ונוצרו מחדש, לפעמים הם נוצרו כשני כוכבים. אחרי שהם יצרו את הכוכבים, מערכות השמש, הגלקסיות! הם נתנו לזה לקרות לבד. עכשיו הם היו זקוקים למישהו שיאמן אותם, למישהו שיעזור להם ויחזק אותם, אבל האור אמר שלא, הוא אמר שאותם אף אחד לא צריך לאמן, שהם לא זקוקים לאימונים, הוא אמר להם שהם אלה שצריכים לאמן, למצוא יצורים ולאמן אותם, הדור הבא של הרוחות, הדור הטוב שילמד מהטובים ביותר, והיצורים ההם יהיו השומרים שלה