רוחות: התאומים | פרק 18

פרק 18:
אימונים

-גוף שלישי-
'פיטר, זה אני, אוול.' כתב מארק בלפטופ.
המילים נמחקו והופיעו חדשות.
'אוול, אני לא יכול להגיד לך את זה.'
'שקרן!' מארק התעצבן.
'אתה יודע מה אני עוד לא יודע?' המילים הופיעו במהירות ונמחקו בעצמן. 'אני לא יודע איפה המטה. המטה שבו יש את הריכוז הגבוה ביותר של חשמל בכל היקום הזה.'
'חבל, פיטר, כי גם אני לא.' כתב מארק.
'אבל אתה יודע מי כן, אוול?'
מארק התחיל להזיע. הוא כיבה את המחשב.
המחשב לא נכבה, הוא רק נכנס לגוגל. בגוגל הופיעו אותיות בלי שמארק נגע במחשב. 'מטה קסמים' היה כתוב על המסך. העכבר זז אל המילה 'חיפוש' ולחץ.
זה הגיע לכל מני כתבות על ילדים ולקנייה של סרט.
'אתה רואה את זה?' האותיות נכתבו למעלה.
'את מה?' כתב מארק.
המצביע של המחשב לחץ על תמונה קטנה שהייתה שם והיא נפרשה על כל המסך.
'אתה יודע מה זה?' נכתבו המילים על המחשב.
בתמונה היה מקל ארוך עם אבן בצורת ברק בקצהו.
'אני לא חושב.' כתב מארק.
'זה מטה הברק, אוול, המטה שנאבד לארם, האידיוט. ואם כבר שאלת, כן, זה האחד שהאור יצר.' הילים נכתבו אחת אחת ולאט.
מארק פחד, הוא סגר את המסך של הלפטופ והכניס אותו לתיק שלו. הטלוויזיה נפתחה מיד אחרי שסגר את התיק.
"מה? מה עשיתי לך שאתה מענה אותי ככה?" צעק מארק לאוויר.
נשמעה דפיקה בדלת כמה שניות אחרי.
"סליחה? אדוני, אתה בסדר שם?" זה היה קול של אישה.
"כן, כן." הוא התיישב על הספה וכיבה את הטלוויזיה, ללא הצלחה.
כשהלך לכבות אותה בכפתור שעלי קיבל מכת חשמל קטנה.
הטלוויזיה נסגרה והטלפון של מארק צפצף. כשהוציא אותו מהכיס ראה שתי הודעות. אחת מליאה והשנייה ממספר לא מוכר.
'מארק, אתה לא עשית לי כלום. את תעשה. כי אם לא, מה שקיבלת קודם באצבע יהיה כלום לעומת מה שיקרה לך בעתיד.' זאת הייתה הראשונה.
מארק מחק את ההודעה והסתכל על מה שליאה שלחה לו.
'אבא, נייטשר מאמנת אותנו ביער הקרוב, גם את האנה. מצאת כבר את גראוונד? אנחנו חייבים לדעת איפה הוא עד ה-11 בחודש, זה עוד שלושה ימים.'
"לעזאזל אתך, פיטר." מלמל מארק ופתח את הטלפון. הייתה שם עוד הודעה, מאותו מספר.
'אוול, אני מקווה ששינית את דעתך.'
מארק החזיר לו תשובה. "פיטר, אני רק רוצה שכשישאלו אותך, תגיד שאני מצטער.'
התשובה התקבלה שנייה אחרי שהוא שלח את ההודעה.
'סגור. איפה המטה?'
מארק הרטיב את הטלפון מהזיעה שעל אצבעותיו. 'בזמן. בחלקיק שנייה האין-סופי.' הוא התלבט לפני ששלח את ההודעה, אבל נזכר במוות, שזה מה שיקרו לו אם לא ישלח. הוא לחץ על 'שלח'
'אתה חכם, אוול.'
'אני לא חכם, אני אידיוט, אני אגואיסט ואני פחדן. אני בושה למשפחה שלי, לא מגיע לי להיות חלק ממנה. עכשיו, איפה גראוונד?'
'בהריסות של המקדש העתיק, זה שמצאו מתחת לאדמה לפני עשרים שנים בערך. חסמו אותו שנתיים אחרי שהתגלה ובנו עליו עיר. זה שבקנדה.'
'אני יודע איפה זה. עכשיו, אל תציק יותר לי, או למשפחה שלי. זה ברור?' מארק לא רצה יותר שום קשר עם פיטר, אבל ידע שזה לא יצליח לו.
'איך הבת שלך אומרת? -'
~~~~~~~~~
"אני לא מבטיחה שום דבר!" אמרה ליאה, מתחמקת מכדורי השלג שהאנה זורקת עליה, וצוחקת.
"ליאה, אמרנו שעכשיו האנה תאמן אותי!" פיל צעק עליה. הוא לא אהב להתאמן עם נייטשר. הוא תמיד יצא מאימונים אתה עם חבלות על כל הגוף.
"רק רגע אחד." אמרה ליאה והוציאה מהאדמה קיר עשוי שורשים שחסם את נטיף הקרח שהאנה שיגרה לכיוונה.
אתמול, כשניסו לגרום לליאה לגרום לקסם שבה לצאת הם גילו שג'ק, השומר של נייטשר, הביא לאבות הקדמונים מאד של ליאה, את הכח שלו. כמו שאצל האנה זה יודיר, השומר של פריז.
"ליאה, סיימנו. לכי לנייטשר. פיל, בוא!" קראה האנה לפיל. פיל הגיע בריצה קלה ונעצר מולה.
"מה אתה יודע?" שאלה אותו.
"לדבר עם ליאה במחשבה, ל-"
"אל תגיד לי מה אתה יודע! תדגים. איך אתה חוסם את זה?" היא שיגרה לעברו כדור שלג ובהינף כף ידו הכדור נעצר.
"טלקינזיס. ליאה, למה את לא הראית לי שאת יכולה? לשניכם יש את אותם כוחות בדיוק ולך גם קצת יותר." היא נשמעה כועסת קצת. "את אמורה להיות בשיא שלך!"
"אני יודעת."
"אז?"
"לא למדתי עדיין. יש לי גם את כוחות קסם, לא רק את הכח של השומרים של גראוונד."
"חבל. פיל, תלך לאמן אותה, אני צריכה ללמוד משהו מנייטשר."
ליאה והאנה החליפו מקומות.
"היי." אמרה ליאה והתיישבה על הרצפה.
"היי." התיישבתי לידה. "את צריכה להתמקד בחפץ שמולך ולגרום לו לזוז. את צריכה להרגיש אותו, גם אם את לא נודעת בו."
"אתה חושב שאני לא מנסה? מאז אתמול בערב, כשראיתי אותך מתאמן עם נייטשר ומזיז את האבן ההיא, ניסיתי. ואני לא יודעת למה, אבל קסם נקלט אצלי יותר טוב מהכח של השומר." היא התעצבנה ונשכבה על גבה.
"את רק צריכה דלק. בעבר כבר הצלחת."
"מתי?"
"כשהעפת אותי על הקיר ושברת אותו, בבית של קתרין. אצלך הדלק הוא, כנראה, כעס."
"ברור, מה אצלך?" היא הייתה צינית.
"אני לא בטוח. אני חושב שהידיעה שנצליח לגמור את זה בשלום עוזר לי." אמר פיל ברוגע.
ליאה הרגישה שהטלפון בכיס שלה רוטט והיא הוציאה אותו מכיסה.
"אבא." אמרה לפיל וענתה.
אחרי כמה זמן שדיברה בטלפון היא ניתקה ואמרה לכל מי שהיה שם- "בואו, צריך לחזור, אנחנו אורזים."
"אורזים? לאן הולכים?" שאלה האנה.
"מקסיקו."