רוחות: התאומים | פרק 16

פרק 16:
נייטשר

-גוף שלישי-
הגיע יום שבת ואתו גם חופש.
בהפסקות בבית-הספר שניהם (לפעמים גם עם ניל) חיפשו תרופה להאנה.
ניל גנב מבית החולים שהיו בו לפטופ ומאז הם משתמשים בו בבית הספר.
הם החליטו לא להקפיד על עשיית שיעורים ולהתרחק כמה שאפשר מאנשים אחרים, אבל זה לא שינה הרבה דברים, בכל מקרה כולם אמרו שם מוזרים וניסו להתרחק מהם כמה שאפשר.
כשהגיע יום שבת הם שמחו מאד. הם לא אהבו את הבית ספר החדש. כשכל העניין עם גראוונד יגמר הם יחזרו לבית שלהם ולבית ספר המוכר שלהם.
ליאה לא רצתה לדבר על זה ליד פיל, הרי עדיין לא היה בטוח אם הוא יחזור. אבל הוא היה חיובי וכל הזמן אמר לה שלא יקרה לו כלום.
"בוקר טוב." אמר פיל ונכנס למטבח הקטן והצפוף של החדר.
"בוקר, איך עבר עליך הלילה?" שאלה ליאה.
"כרגיל, החלום."
"גם אני. איך את?" שאלה את האנה.
אין תשובה. האנה רק המשיכה לאכול מהצלחת שלה.
"האנה?" ליאה הגבירה את קולה.
"מה? אה, כן. בסדר." היא נראתה חלשה ועצבנית.
"זה לא יכול להימשך ככה. צריכים למצוא לך תרופה." אמר מארק וסגר את הלפטופ. הוא דיבר עם פיטר. "אני יודע איפה איך אפשר להכין תרופה, אבל אין במלון את כל החומרים."
"אמרתי לך לא לחפש תרופה." היא התנגדה לזה ונתנה כל מני טיעונים משכנעים.
"כן, כן. משימה חשובה וכל השטויות הרגילות שלך." הוא כבר היה עייף מלריב איתה. "הדבר היחיד שצריך זה קסם של האור."
"נוכל לקרוא לפליים." קראה ליאה.
"את יודעת איך?" התפלא פיל.
"כן. היה לילה שבו הוא אימן אותי, בקסמים."
"מתי?" הוא עדיין היה מבואס מכך שליאה היא הקוסמת מבניהם.
"בלילה השלישי שלנו בבקתה של קתרין."
"איך את זוכרת את זה?" פיל נראה מאוכזב. לליאה היה גם זיכרון צילומי והיא גם קוסמת. יכול להיות שזה קשור? ככה פיל חשב.
'כן, יכול להיות, פיל.' השפתיים של ליאה לא זזו. 'תנסה לחשוב על דברים אחרים. אתה טוב ממני בהרבה דברים אחר-'
'בטח.' הוא התעצבן.
"למה אתם כאלה שקטים?" שאל ניל.
"הם מדברים בטלפתיה." הסביר מארק כאילו זה דבר שקורה בכל יום.
עברו כמה שעות והגיע הלילה. כולם הלכו לישון וליאה הבטיחה לפיל שתקרא לפליים ולו.

"ליאה, חכי! אל תקראי עדיין לפליים!" פיל אמר ברגע שהופיע מולה.
"למה לא?" ליאה לא הבינה.
"אני רוצה לנסות."
"אתה לא קוסם!" היא הייתה מיואשת ממנו.
"נכון. אבל אני חושב שזה לא קשור לקוסמים, זה קשור לשומרים של גראוונד." הוא הרגיש שזאת הייתה הברקה גאונית.
ליאה פלתה נחירה ועשתה עם ידיה תנועה של 'קדימה'.
פיל ניסה. הוא חשב על פליים והרגיש חמימות בכל גופו. אבל החום שהרגיש לא היה כמו חום של אש, אלא כמו זה של השמש. היה לו לח והוא הרגיש שעל כל גופו יש זיעה.
"פיל, פיל! זה לא אמור להיות ככה! מה אתה עושה?" ליאה ניסתה להפסיק אותו, אבל כשנגה בו נרתעה מיד.
הוא פקח את עיניו וראה את הכל בגוונים של אדום.
הוא נפל על הרצפה והתיישב. הוא הרגיש יבש וצמא.
"קח." אמר מאחוריו קול לא מוכר.
זה היה קול של אישה, צרוד ודק. פיל הסתובב אחורה וחשב שהסביבה השתנתה. מרצפה לבנה וחלקה, ליער.
"אז זה מה שפליים לימד אתכם בינתיים. לא הרבה." אמר הקול.
פיל הביט למעלה וראה מי נמצא שם. היא נראתה מוזר, הרבה ענפים ושורשים שנקשרו זה בזה והפכו לסוג של וילון גדול. עיניים ארוכות כמו של חתול בצבע שחור, ופה שלא כל-כך שונה מצורת העין.
היא החזיקה, בידה העשויה מעץ מטה. הוא שיער שזאת-
"נייטשר?" שאלה ליאה.
"בכבודי ובעצמי!" היא צחקה ושאמרה לשניים לעמוד.
פיל שם לב שהפה שלו פעור והוא מיהר לסגור אותו.
"איזו שתיקה מביכה." היא צחקה שוב.
אף אחד עדיין לא אמר משהו.
"אם קראתם לי אז אתם בטח השומרים של גראוונד, אמת?"
ליאה הנהנה.
"למה קראתם לי? וילד, עדיין לא לקחת את הענף שהבאתי לך."
"אה… תודה." פיל לקח ענף לח וגמיש.
"תמצוץ אותו. הוא מלא מים."
פיל לא רצה לעשות את זה, אבל עשה. כשהכניס את הענף לפה הוא הרגיש איך הכוח שלו מתרומם והוא הרגיש כאילו הוא יכול לעוף.
"איך זה שאת הגעת? קראתי לפליים." פיל החזיר את הענף לפה מיד אחרי השאלה.
"אתה עוד לא שולט בכוחות שלך לגמרי. ובאופן פיזי אני הכי קרובה לפליים. הכוחות שלנו כמעט זהים. כנראה בטעות. אבל מה רצית לשאול את פליים? אתה יכול לשאול גם אותי!" היא שמחה שקראו לה.
"אני צריך שתבואי אלינו. למקום בו אנחנו נמצאים." אמר פיל.
"סוף-סוף רוצים אותי! אני רק אומרת לאור, יכול להיות שייתן לי משימה בכוכב שלכם בכל זאת. גם עוד מעט האחד-עשרה לספטמבר."
"מה זה קשור?" שאלה ליאה.
"זה היום הולדת שלכם. היום שבו השומרים בשיא שלהם. כנראה אז גראוונד יחפש אתכם."
"מה?" פיל וליאה לא האמינו.
"פליים לא סיפר לכם?"
הם הנידו בראשם לשלילה. "איפה רוח ושומר האופל?"
"גראוונד כבר תפס אותם, גם את אבא של הלונה הזאת וגם המטה אצלו. אתם הבאים בתור."