רוחות: התאומים | פרק 13

פרק 13:
יום חמישי בבקתה מעץ

-נקודת מבט פיל-
"מה התשחרר מהצנצנת בנוסף לרוח ולשומר האופל?" שאלתי בעניין רב.
"אנחנו לא יודעים, אבל זאת גם לא הייתה הבעיה העיקרית. החושך וכל מה שקשור בו אלה הן הבעיות." הסביר פליים.

זה היה הלילה השני שנפגשנו אתו. עברו כבר שלושה ימים מאז הפעם הראשונה. הפעם אני הגעתי ראשון וליאה אחרונה.
פליים הסביר לנו את כל הדברים מאז הפעם האחרונה.
בפעם ההיא הראש שלי כאב יותר מדי, הרגשתי שמנסרים אותו לחצי. וכל המידע שפליים הטיח בנו לא עזר במיוחד, והמוות של קתרין גם כן. לא יכולתי לקלוט כלום.

"זהו?" שאלתי כשהוא סיים לדבר.
"לעכשיו, כן."
"אבל לא סיפרת לנו מה זה אומר." אמרה ליאה בדיכאון.
"מה?" שאל פליים.
"השומרים של גראוונד. מה זה אומר?"
"אז כנראה שאני אספר לכם כל מה שאתם צריכים לדעת היום. זה בסדר?" הוא הפנה את השאלה אלי.
הנהנתי. כנראה מאז אתמול בלילה הוא חושב שאני חלש. זה עצבן אותי. אני גם עדיין כעסתי על ליאה, בגללה אני לא יכול להתכופף, הגב פשוט הורג אותי מאז המכה בקיר.
"גראוונד לא הסכים להסתפק בשומר אחד והוא רצה יותר כוח, את זה אתם יודעים. הוא גם לא רצה לאמן, הוא רצה להמשיך להתאמן בעצמו ולהגיע ליכולות כמו אלה של החושך. אז החושך אימן את שני השומרים שלו בעצמו. אחרי כמה זמן השומרים שלו החליטו לעבור לצד של האור, אז הוא הרג אותם. פשוט וקל. בגלל שעשה את זה הנשמות שלהם הפכו לחלשות יותר והשניים היו חייבים לציית לו, אז הם ברחו ועברו עם השנים מגוף לגוף. ברני מחפש אותם, הם הדבר האחרון שהוא צריך כדי לחזור. יש לו את המטה שלו, לא מזמן הוא מצא את רוח ושומר האופל של האור- הכוחות שלו. ואחרי שימצא את אבא שלו לונה הוא יחפש אתכם, הוא יודע שאלה אתם." פליים קצת דאג.
"מה קרה למארחים הקודמים של ברני?" שאלה ליאה בחשש.
פליים לא ענה.
היא שאלה שוב את השאלה.
הוא הניע את ראשו מצד לצד ואמר בלחש- "ליאה, אני מצטער."
"לא ענית על השאלה שלי." היא אמרה קצת בחנק.
הוא המשיך להזיז את ראשו כמו ילד קטן שלא רוצה לאכול.
"לא, לא, לא נכון. פליים, מה קרה למארחים הקודמים שלו?" ידעתי כבר את התשובה, אבל לא הסכמתי להאמין.
"אני חושב ששניכם יודעים את התשובה." הוא ניסה להישאר רגוע, אבל לא הצליח.
"לא…" אמרה ליאה ודמעה ירדה על לחייה.
"לא, לא, לא, אני לא מאמין, לא, זה לא נכון, לא!" התעצבנתי עליו.
"אני מצטער, פיל. גם לך זה יקרה בסוף, זה קורה לכל אחד." הוא ניסה להרגיע אותי.
"לכולם? בן כמה אתה? בני כמה השומרים? בן כמה האור? בן כמה החושך?" צעקתי את השאלה האחרונה וידיי זהרו בשחור.
"בני אלמוות זה דבר שונה…" הסביר פליים.
"אז אני חושב שאתה לא קולט, אם אף אחד לא ירצח אותי אני אחיה לנצח! שומרים הם בני-אלמוות! אני אחד מהשומרים של גראוונד!" הייתי ממש עצבני ובכל מילה שאמרתי משהו בכעס, כאילו זה לב, האנרגיה השחורה מסביב לידיי פעמה.
לא יכולתי לדמיין איך זה לחיות בלי ליאה, אבא, ווד, ניל ואפילו האנה!
"זה מה שזה עשה למארחים הזמניים, אני לא בטוח מה זה יעשה לקבוע." הוא אמר בנסיון להרגיע, אבל שוב לא הצליח.
"אה, אז אתה לא בטוח?" אמרתי בזלזול. "מעניין מה זה יעשה לקבוע אם את הזמני זה הרג!" צעקתי.
כולם השתתקו ואני וליאה התעוררנו.

בבוקר אף-אחד לא אמר דבר לאף-אחד. היחידים שדיברו היו אבא, ניל וג'ף, שעדיין לא גיליתי מה חשוד בו.
אני התעוררתי כמעט אחרון, האנה התעוררה אחרי חצי שעה בערך והתיישבה על השולחן שיש שהיה ליד הקבר של קתרין. פליים אמר שהוא לא יוכל להישאר יותר, הוא אמר שהוא צריך ללכת לאור ולכל הרוחות והשומרים. הוא לא ראה אותם כבר כמעט מאה שנים.
אני וליאה הבטנו בקברה של קתרין ובהאנה. ליאה הניחה עלי את ראשה והנחתי את ידי סביבה.
"אני מצטער ליאה." לחשתי, כדי שאף אחד לא ישמע.
אני אמרתי את זה, אבל לא התכוונתי למה שהיא חושבת שהתכוונתי. לא יקרה לה שום-דבר, אני בטוח בזה.
'לונה. בזכות לונה אני יודע את זה, אני צריך להודות לה ואני אפילו לא יודע אם היא חיה.
היא אמרה בעצמה שאותי הוא רוצה, כשהיא הייתה בטראנס שלה, אולי היא משוגעת ולא מודעת לעולם, אבל בזכותה אני יודע שליאה תחייה ושאין לי מה להתאבל עלייה.
לפני שאני הולך אני צריך להודות לה, אבל לא יותר מזה, מיד אחר"כ אני מתרחק ממנה, שלא תרצח אותי. ואני לא צוחק.
עכשיו אני פונה אליך, ליאה' המשכתי לחשוב. 'אני יודע ששמעת את מה שחשבתי, אנחנו טלפתיים. סיפרתי את זה ככה כי לא יכולתי בצורה אחרת, אני מצטער.'
הרגשתי שאני עומד להתפוצץ מעצב. הרגשתי דמעה מחליקה על הלחי שלי. ליאה חיבקה אותי חזק אחרי שסיימתי לחשוב מה שהיה לי לומר.

האנה הסיטה את מבטה לכיוון הבקתה וראתה שאני וליאה, אחרי ששחררה אותי, בוהים בה ובקברה של קתרין.
היא סימנה לנו לבוא אליה בתנועת יד פשוטה. בחוץ ירד שלג, אני עדיין לא יודע איפה אנחנו, אבל אני יודע שהדרך בה הגענו לכאן לא הייתה עם קסם רגיל, אני בטוח.

"היי." היא אמרה וזזה ימינה כי לפנות לי מקום.
אני התיישבתי לידה וליאה מולנו.
"מה פליים סיפר לכם?" שאלה.
סיפרנו לה את הכל חוץ מהחלק של זה שאני אמות.
"וואו." התפעלה.
הייתה שתיקה של כמה שניות ואחריה האנה אמרה-
"אני חושבת שמגיע לכם לדעת מה קרה עם ווד."