רוחות: התאומים | פרק 11

פרק 11:
להבות

"בפירמידה הזאת?" שאלתי והצבעתי על הפירמידה שהייתה ממש מולנו.
"אני דיי בטוחה, כן." השיבה האנה.
"לא, אני דווקא חושב שזה לא זה. תסתכלו," אמר ניל והצביע על הפירמידה. "יש על הכניסה שמירה כבדה של אנשים שלובשים חלוק אדום וכובע טיפשי. בטוח לא זה." צחק.
כולם חוץ מהאנה צחקו.
"בואו נכנס." אמר אבי.
כולנו הלכנו לכיוון הפירמידה ושני האנשים שלבשו חלוקים והחזיקו חרבות יצרו איקס עם החרבות שהחזיקו וחסמו לנו את הכניסה.
"אפשר להיכנס?" שאלתי בנימוס.
הם צעקו עלי ששאלתי.
נרתעתי לאחור, לכיוון של כולם.
"תקשיבו." התחיל אבי לדבר. "אנחנו צריכים ל- האנה, קתרין, עכשיו!!"
רציתי להצטרף גם, אבל פיל תפס בידי השמאלית ומשך אותי חזרה.
קתרין השליחה על השומר הימני קרן אור צהובה.
והאנה גרמה לכך שהשמאלי יהפוך לפסל עשוי קרח.
"אין לנו הרבה זמן. הקרח יפשיר בקרוב." קראה האנה וכולנו רצנו פנימה.
"למה לא נתת לי להשתמש בכוח שלי?" שאלתי את פיל. עדיין לא סלחתי לו על מה שקרה בביתה של קתרין לפני יומיים.
אין תשובה.
כנראה גם הוא עדיין כועס.
"פיל, אני מצטערת. באמת."
עדיין אין תגובה.
"עצרו, זה כאן." אמרה האנה.
"תסתכלו." המשיכה לדבר והצביעה לכיוון פנייה שהייתה שם.
נשמעו צעקות ושאגות רמות. עם כל שאגה ראיתי פרץ של אש.
"הוא שם. הוא חייב להיות שם." לחש ניל, שהתרגש מאוד מכל הסיפור. הוא אמר לי שזה מרגיש כאילו הוא בסרט-אקשן.
אני שמחה שהוא מרוצה. ובעיקר עכשיו, הוא כל הזמן מדבר עם ג'ף. אני חושבת שפיל עדיין לא בוטח בג'ף או בהאנה, אבל זה לא שיש לו ברירה.
בינתיים כולנו הסתתרנו מאחורי הקיר.
"מי שם?" שאל מישהו בכעס.
"תתרחק! אני אעשה לך מה שעשיתי לאחרים! בדיוק מה שעשיתי לאחרים!" היה לו קול עמוק וקצת צרוד.
"פליים? פליים, אנחנו באנו לשחרר אותך. לא באנו לעשות שום דבר אחר. זה אתה?" שאלה האנה בזהירות רבה.
"האנה? האנה!" קולו היה מלא שמחה.
כולנו נכנסנו לחדר וראינו אותו.
להבה ענקית עם עיינים שחורות כפחם וחלולות כאילו כלום. ידיו היו גם כן עשויות מהאבנים השחורות, אבל בידיו הן גם בערו. גובהו לא עלה על 3 מטרים (אני לא אומרת שהוא נמוך).
על ראשו היה כתר מוזנח ומאובק שעשוי מארד, אני מניחה לפי צבעו. והוא הזכיר בצורתו קצת את הכובע של אנשי פלאמיס, או שומרי האש, או איך שהם לא קראו לעצמם.
הוא החזיק בידו הימנית מטה, שהיה נראה בדיוק כמו שניל סיפר לנו.
צבע המוט היה אדום-כתום כזה ובקצהו אש בצבע כחול.
"ווד כאן?" שאל פליים. נימת קולו השתנתה משמחה לכעס.
"לא, לא! אדוני, הבוגד לא נמצא כאן." הרגיעה אותו.
כעסתי עליה, כעסתי עליה כל-כך. אני לא יכולה לתאר כמה. אני כבר לא יכולתי לשמוע אותה מדברת על ווד ככה.
זאת גם הייתה הפעם האשונה ששמעתי אותה מדברת בכזאת סמכותיות.
"בוגד?" התעצבן אבי. "בוגד? מה הוא עשה? חתיכת זבל!" הוא זרק עליה לבנה שהייתה מונחת לצידו.
ופליים, כאילו ציפה לזה- חסם את האבן עם המטה.
"היי! אל תדבר ככה על האנה!" התעצבן עליו פליים.
"הוא צודק!" הצדיק פיל את אבי. "נמאס לי שאת ועכשיו אתה, חתיכת חלאה! מה הוא עשה לך?" הוא היה ממש מעוצבן.
"תדבר אליו יפה! בגלל אחיך הוא היה תקוע כאן כל החמש שנים האחרונות!" התעצבנה האנה.
"ברור שזה בגללו!" אמר אבי בציניות.
"בוא! בוא הנה עכשיו ואני ופליים נספר לך הכל! רוצים לדעת למה הסתרתי מכם את מה שקרה? רוצים? כי לא רציתי שתתעצבנו עליו גם! לעמתך-" הצביעה על פיל. "-אני כן מתחשבת באחרים! למרות כל הכעס שלי עליו!"
"אני?" פיל רתח מזעם. "אני אשמח לדעת מה עשיתי!"
"אחותך! אתה לא דיברת איתה מאז מה שקרה בבית של הזקנה!" היא הצביעה עלי ולאחר מכן על קתרין.
"היי! תשתלטי על הפה שלך! ועל תערבי אותי!" צעקתי עליה.
"למה? אה? מה את תעשי?" התגרתה בי.
ניל וג'ף רצו לאחור. הם כנראה לא רצו להשתתף בוויכוח.
"או… אני אעשה!" איימתי עליה. "מה שעשיתי לקיר בבית של קתרין זה כלום לעומת מה שאעשה לך!" צעקתי עליה.
"כולם לסתום, עכשיו!" צעק פליים ויצאו מגופו כמויות גדולות של להבות. כולם הסתתרו מאחורי אותו העמוד ואחרי ששמנו לב מי שם ברחנו אחד מהשני מהר.
הכעס שלי על האנה, עכשיו, היה גדול יותר מאי-פעם.
"למה לקחתם את הסיכון הזה ובאתם לכאן?" שאל פליים, מנסה להרגיע את הרוחות.
"סיכון?" האנה פלטה נחירה. זה היה ממש משחק ילדים- בסך-הכל שני שומרים.
"שניים?" הופתע פליים. "לא יכול להיות. כל יום נמצאים כאן לפחות שלושים. זה לא יתכן."
"למה לא יצאת? כל הזמן הזה?" שאלה האנה, לא מתייחסת בכלל למה שאמר לפני שתי שניות.
"הכתר." ענה לה בפשטות. "אני לא יכול לצאת מהחדר שבו שמו לי את הכתר. אבל זה לא חשוב כרגע! פשוט תקחי את היד שנמצאת שם," הוא הצביע על שלד של יד. "ותסירי את הכתר מהראש שלי, אני אסביר הכל אח"כ." אמר בלחץ.
"אני בינתיים אצור לנו יציאה." התנדבה קתרין.
האנה עשתה את מבוקשו של פליים.
"סוף-סוף!" אמר וצחק פליים.
"כולם כאן?" שאלה קתרין והביטה בנו.
אף אחד לא אמר מילה, כולם עדיין כעסו אחד על השנייה.
הנהנתי והרגשתי שאני יכולה להתפוצץ מרוב זעם על כולם. על פיל, האנה, פליים ואפילו ווד! דבריהם של פליים והאנה נגעו בי, בכל זאת.
"אפשר לצאת דרך קיר הזה." הצביע קתרין על הקיר השמאלי ביותר. הוא זהר בצהוב. אם נעבור דרכו נגיע לבקתה שנמצאת לא רחו-" היא לא הספיקה לומר את מה שרצתה.
אנרגיה אדומה פגעה בצווארה וראשה נעלם.
גופתה נפלה על הרצפה ללא ניע. מתה.