רוחות הזאבים | פתח דבר

כוכבי השמיים נצנצו, הירח שהיה דומה לבננה הפוכה זהר במרכז השמיים וחיזק את שחר, הוא נתן לה תחושת ביטחון. שלמרות החושך האופף אותה, מסביבה יש נקודות אור שיתנו לה הרגשה שהיא לא לבדה בחשכה. היא אחזה בידיה תינוקת יפה בעלת עיניים כחולות ועור בהיר. תינוקת בת כמה חודשים בלבד.
היא ובעלה הסתתרו מאחורי סבך שיחים, מתנשפים בחוזקה ומזיעים מריצתם. בעלה הרים את ראשו בזהירות מעל סבך השיחים והחזירו מיד. מאחוריהם, חמישה עכבישי אופל הסתובבו בדקו את השיחים שמסביב. עכבישי אופל לא יכלו לראות באופן ברור, או להריח. הם יכלו רק לשמוע ולחוש וראייתם הייתה מטושטשת, בגלל שאת עיניהם הסתירה חתיכת עור לבנה ומתוחה. צבעם היה שחור (לרוב), הם היו בעלי שש רגליים חדות, פה גדול בעל שיניים קטנות וחדות. לשונם הייתה ארוכה ובסופה התפצלה לשתי קצוות. שתי הקצוות הכילו רעל משתק, כך העכבישים נטרלו את יריבם.
התינוקת פתחה את עיניה באיטיות ושיחקה עם אצבעותיה הזעירות. פתאום, עיניה הכחולות של התינוקת החלו לנצנץ, פניה נעשו אדומות והיא התחילה לבכות. ראשיהם של כל חמשת עכבישי האופל הסתובבו לעבר אותו השיח שבכי התינוק בקע ממנו. " תשתיקי אותה!" נזף בה בשקט בעלה.
" אני מנסה, אני מנסה." הניעה שחר את התינוקת בעדינות, "נומי, נומי, ילדתי. נומי, נומי, נים." זימרה בלחש לתינוקת וליטפה את מצחה. שירי הערש של שחר לא עזרו לתינוקת להירגע והיא המשיכה לבכות בקול צורם.
" הם מתקרבים!" לחש ראם לשחר.
" תהיה מוכן", סיננה לעברו. ראם הבין ישר על מה מדובר. שחר הצמידה לגופה את התינוקת הבוכה. " אחת. שתיים. שלוש!" ושניהם קמו ממקומם והתחילו לרוץ אל תוך יער. השיחים שישבו מאחוריהם נחתכו לחצי מאחת מרגלי העכבישים. אם ראם ושחר היו נשארים במקומם, ראשם היה מתגלגל על האדמה בעוד גופם היה נותר שוכב.
הם רצו במהירות במורד הגבעה, כשעכבישי האופל מאחוריהם. רגלה השמאלית של שחר נתקעה באבן והיא נפלה על הרצפה. למזלה, הצליחה לבלום את הנפילה עם אחת מידיה הפנויות. התינוקת המשיכה לבכות ואף לצרוח. ועכבישי האופל רצו בעקבות קולה.
" בואי לכאן, אני מכיר את המקום הזה!זה מפל האיילים!" הצביע ראם על אגם ומעליו מפל קטן. המים היו קרירים והגיעו עד מותניהם של שחר וראם. עכבישי האופל היו במרחק כמה מטרים מהם." את סומכת עליי?" שאל ראם. שחר הנהנה. " אז בואי אחרי." הוא עמד ליד המפל ולאחר כמה שניות נעלם בתוכו. יד יצאה מן המפל לעזרה. שחר לא ידעה מה מסתתר מאחורי המפל, היא חששה אבל ידעה שיכול להיות שזה הסיכוי היחידי שלה לחיות. היא היטיבה את אחיזתה בתינוקת, החזיקה בידו של ראם שמשך אותה לאט לאט אל תוך המפל. טיפות המים שנפלו עליה, כמו גשם של פנינים קטנות שטפו את שיערה, פניה ורעננו אותה. בתם התינוקת התחילה לצחקק ממגע הטיפות בראשה הקטן ולאחר מכן שתקה. מאחורי המפל, התגלתה לעיניי שחר מערה קטנה בתוך המים. קירות המערה נצנצו, התינוקת החלה למחוא כפיים בשקט. שחר חייכה, היא הייתה מאושרת כל עוד בתם הקטנה מאושרת. אבל אז הבינה משהו, בתם לא תהיה מאושרת אם הם ימשיכו להתחבא מאחורי המפל הקטן, העכבישים ימצאו אותם בסופו של דבר, גורלם ייחרץ כאן. היא רצתה שהתינוקת תחיה, היא רצתה שהתינוקת תחייך עוד אלפי פעמים ולא שזה יהיה חיוכה האחרון. לשחר לא הייתה ברירה אלא להקריב את עצמה. אנחות וגרגורים נשמעו מחוץ לאגם, העכבישים איבדו את עקבותיהם, אבל הם לא יפסיקו לחפש עד שימצאו את טרפם.
" תחזיק אותה, אהובי" הורתה שחר לראם, והעבירה את התינוקת השקטה לידיו הגדולות. " רגע, שחר. מה?-" שאל בחוסר הבנה, " אל תגידי לי שאת-" לחש ולחץ על כף ידה של שחר.
" כן" הנהנה שחר לראם. דמעות החלו להופיע בעיניו. " לא, לא. חייב להיות פתרון אחר! מה עם לילי?" התינוקת צחקקה.
" לילי תהיה בסדר, אתה תטפל בה כראוי. אין דרך אחרת, הם לא יפסיקו לרדוף אחרינו! עדיף שאני אקריב את עצמי ואתה ולילי תצאו מכאן בשלום". דמעות החלו לזלוג על לחייה, היא פחדה מהמוות, היא פחדה להיפרד מאהובה, " אני רוח הזאב הלבנה, אותי הם רוצים! אני לא אעלם לעד. עדיין תדע שאני שם בשמיים, כוכב שמנצנץ. כוחה של רוח הזאב הלבנה תעבור למישהו אחר ותילקח ממני. תמיד אשאר כרוח לבנה בעולם הרוחות, ואתה תפגוש אותי כבר בעולם הבא." בכייה רק הלך והתגבר, היא עזבה את ידו של ראם ויצאה מהמפל. חייה הסתיימו כאן.
ראם הביט על ביתו היפה, " את יפה, את יודעת? את דומה לאימא שלך" חייך וחיבק בחוזקה את התינוקת. המזכרת היחידה מאשתו היקרה. לאחר כמה דקות, צווחות שמחה נשמעו מבחוץ, צווחות שמחה של עכבישים מגעילים. ראם הבין שמה שהיה צריך לקרות, קרה ושחר מתה בגבורה. הוא חיכה עד שהצווחות ייעלמו באופק ורק אז יצא מהמפל. התינוקת צחקקה שוב. מי האגם נצבעו באדום, אדום קטיפתי. גופתה של שחר הייתה שרויה במימיו הרדודים של האגם. הוא החזיק את התינוקת כך שראשה פונה לגבו, הוא לא רצה שתראה את גופת אימא. הוא נגע באצבעותיו במצחה של שחר עורה היה קפוא ועיניה הפקוחות לרווחה היו חסרות חיים. הוא סגר את עפעפיה, כדי שתראה כאילו נרדמה. " לילה טוב, שחר" מלמל בקול צרוד. פלג גופה העליון של שחר, היה מחורר- כנראה מרגלו של אחד מהעכבישים- המקום הזרים ללא הפסקה דם למימיו של האגם. בגדיו של ראם היו סחוטים מדמה. בצווארה של שחר נראתה שריטה קטנה ואדומה- שריטה של הלשון המשתקת. ראם, נשק למצחה של שחר, יצא מאגם והתיישב על סלע כשפניו מופנים אל שחר. התינוקת נרדמה בידיו הרועדות.
"זה שיר פרידה, אז בואי רק אמרי שלום. אני אומר תודה ואת יודעת שחלום, סופו להתגשם… אני אומר תודה ואחר כך נושק." זימר ראם בקול חלש. לפתע, גופה של שחר זהר והתפורר לאבקה לבנה שהתעופפה באוויר. ראם היה משותק למראה עיניו. האבקה הלבנה התגבשה לכדור לבן מרחף, ולאחר כמה שניות טסה לשמיים ונעלמה בשמי הלילה הנורא מכל. לא נותר אף זכר לגופתה של שחר, גם מימיו של האגם היו שוב צלולים ללא טיפה של דם. ראם קם ממקומו באנחת ייאוש, לקח אבן מחודדת מעט שהייתה לידו והלך לעבר העץ הקרוב אליו ביותר. על העץ הוא חרט בכתב אי סימטרי ועקום: " מפל איילי- שחר". 'כך יקראו למפל', חשב לעצמו ראם, 'לזכרה של שחר מילר' והמשיך בדרכו לחיים חדשים ללא אהובתו.