קרייסט- פרק 1 "עטלף מעופף" (מתוקן)
"עטלף ענקי מעופף!" צרח בבעתה הנער כחול השיער שבדיוק התעורר משנתו. "הו… סוף העולם הגיע. אני מת, נכון?" התחיל מלמל לעצמו בפאניקה ובהה ביצור בעל כנפי העטלף שעף לכיוונו במהירות בשמי הבוקר התכולים. הייתה זו שעת בוקר מוקדמת ובשמיים עוד נשארו שרידים מעטים של כתום.
כשהבין שהיצור מתקדם לעברו, קם על רגליו והתחיל לרוץ במהירות. נס על נפשו מפני היצור שבא להרוג אותו, ככל הנראה. "אבל חשבתי שבגן עדן הכל טוב!"
אחרי כמה צעדים הוא נתקל בדבר מה ונפל על הארץ, מרגיש תחת ידיו נוזל חם ודביק. דם.
הוא הביט סביבו על מקום המצאו וראה שהוא עומד בלב אזור מדברי שומם. אף מבנה לא נראה באופק חוץ מחורבות של בניין מבודד ועצים שרופים. מפעם לפעם ראה בזווית עיניו כתם שחור מטושטש, הוא שיער שזה מקק. ואז פנה להביט על סביבתו הקרובה וקלט שהוא עצמו עומד במרכזו של מעגל גופים דוממים שכובים על האדמה הסדוקה מיובש. אשר נצבעה אדום מדמם.
גופות. זו הייתה המילה.
"יש פה ריח רע. ריח ממש רע." הוא רחרח את סביבתו ואטם את אפו בכף ידו מלאת השלפוחיות. לא מתייחס כלל למקור הריח, תוצר הטווח הנורא שעמד במרכזו.
"היי אתה. מה אתה עושה?" שמע קול קורא מלמעלה.
"אשת עטלף!" צרח שוב. "באת להרוג אותי? מה עשיתי?"
"אתה מטומטם או מה?" הנערה בעלת הכנפיים הצחורות דמויות כנפי העטלף נחתה לידו והביטה בו בכעס בכעס בעיניה הכחולות. "עד שאני מוצאת מישהו, אני מוצאת מטורף שחושב שהוא בגן עדן…"
"את מלאך המוות שבא לגאול אותי מייסורי שלא ידעתי שקיימים?" שאל ועיניו האפורות פעורות בהשתאות. מתעלם מהערתה השקטה. "את גאלת גם את כל אלה?" העביר את ידו מעל הגופות.
"כל- אלה?" שאלה, ורק אז שמה לב היכן עמדה. פניה הבהירות החווירו עוד יותר והיא הסתובבה והקיאה.
"את בסדר?" שאל הנער בדאגה, ואוזני החתול התכולות שלו הזדקפו.
"זה לא מגעיל אותך?" שאלה בבלבול. גוון פניה עדיין חיוור במיוחד.
"את היא מלאך המוות שבא לגאול אותי?" חזר על שאלתו הראשונה.
"אתה באמת מטומטם…"
"אז את לא?" פניו אורו בשמחה. "לא משנה. איך קוראים לך?" שאל בחיוך תמים.
"קאיה. קאיה הולנד. ולך?" הרצינה ויציבתה הזדקפה.
הבעתו נהייתה מהורהרת. "השם שלי? אה… אני לא זוכר." קולו היה מרוחק.
"איזה מין בן אדם לא זוכר איך קוראים לו?!"
"אה- אני?"
"את הגיל שלך לפחות, אתה זוכר?" שאלה בעצבנות. לא מאמינה עם מי נתקעה.
"כן. נראה לי, שש עשרה," השיב וחיוך גאה עלה על פניו.
"אתה גאה בעצמך. על זה שזכרת בן כמה אתה. ואני עוד חשבתי שהרע ביותר כבר עבר…" פניה נפלו. "אני בת שבע עשרה, דרך אגב."
"הרע ביותר? מה קרה, כדור הארץ נחרב?" הוא שאל זאת בהתלוצצות, כמובן. אך לא ידע, ככל הנראה, שזה באמת מה שקרה.
"אתה לא זוכר כולם?" שאלה קאיה בבלבול.
"אני אמור לזכור משהו?"
"אני מאמינה שכן. אתה אמור לזכור איך קוראים לך. וגם אם לא, אתה אמור לזכור את המלחמה שהרסה את העולם." היא הביטה סביבה ועיניה התקבעו על דבר מסוים. "אתה אמור לזכור את פצצת האטום שהרגה את כל האנשים האלה!" הצביעה על נקודה מרוחקת במרחק קילומטר או שניים לפניהם.
"אם זו הייתה פצצת אטום, הגופות שלהם לא היו נמצאות כאן. הם היו פשוט מתאדים מהחום והאש." המילים שלו היו כל כך חכמות יחסית לרושם הראשוני שלה ממנו שלרגע לא ידעה איך להגיב.
"אז בוא נתקדם לשם ונראה." הציעה והתחילה בהליכתה. אך כשנתקלה בגופה הראשונה ונפלה על הארץ, מתלכלת בדם, החליטה להגיע למקום בתעופה.
הנער, בניגוד אליה, המשיך ללכת ברגל. אדיש לגמרי לסביבתו ולזה שהוא מבוסס בדמם של ההרוגים.
אולי בגלל שאין לו כנפיים, חשבה לעצמה קאיה. אך כשהביטה עליו, לא נראה שהמראה מעלה בו תחושה או רגש כלשהו.
מרוב מחשבות לא שמה לב שפספסה מעט את המקום ונחתה במהירות. מתקדמת חזרה לעברו ברגל.
עבר כמה דקות וגם הנער הגיע. "זה נראה כמו טיל," אמר את הדבר הראשון שעלה בראשו.
שניהם עמדו והסתכלו על חפץ, דמוי טיל, ששכב על הארץ. הוא היה בגובה של בערך מטר וחצי ואורכו כשלושה מטרים. "בפנים נמצאת פצצת אטום. ואם ההשערה שלי נכונה, היא מופעלת במנגנון דחיסה." קולו הפך רציני ובפניו לא נשאר שמץ חיוך.
קאיה הביטה בו תדהמה. "איך אתה יודע את כל זה?"
"יודע את כל מה?"
"על פצצות אטום."
"אה. אני חושב שאני פשוט- יודע." השיב. "כנראה שההצתה לא הצליחה והפצצה לא הופעלה. לא הופעל מספיק לחץ על חומר הנפץ והפלוטוניום לא התבקע."
"את חושב?"
"אני יודע."
"טוב… בוא נעוף מכאן, צריך לחפש עוד ניצולים. אם יש כאלה…" שינתה קאיה נושא לאחד חשוב בהרבה.
"אוקי!" הטון הקליל חזר לקולו וחיוך שב ועלה על פניו.
קאיה נאנחה ברוגז. הוא לא מסוגל להיות רציני אפילו חמש דקות…
היא התעלמה מהמחשבה ומתחה מחדש את כנפיה, מתכוננת להמראה.
"היי! קאיה קאיה קאיה! את משאירה אותי כאן?" שאל הנער בהפתעה.
"אני אמורה לסחוב אותך איתי?" החזירה לו שאלה ברוגז.
"כן. אני יכול לעזור לך." ניסה לשכנע אותה.
"כן? איך ובמה?"
הנער חשב. "אני מכיר את מפת העולם כמעט בעל פה. ויש לי כוונת טובה."
קאיה נאנחה. "מספיק טוב בשבילי."
חיוך שמח עלה על פניו והוא קיפץ במקומו בהתלהבות של ילד בן עשר. "לאן אני אמור לעלות?"
"על הגב. אבל לא באזור השכמות."
"אם לא שם אז איפה?"
"אני לא יודעת. אולי פשוט תחזיק לי חזק ברגליים?" הציעה בחוסר סבלנות.
"אני כבר מעדיף את הגב…"
"אז תחליט!" התעצבנה והביטה בו במבט שהוא נשבע שיכלו לצאת ממנו גיצים.
"בסדר בסדר. אני עולה." נכנע וטיפס על גבה בסרבול.
***
"אפשר לשאול אותך משהו?" שאל הנער בצעקה, מנסה לגבור על קול שריקת הרוח.
"מה?" החזירה לו קאיה בצעקה.
"למה השיער שלך לבן? ואיך זה שיש לך כנפיים?"
"מאיפה לי לדעת? זה כמו שאני אשאל אותך איך זה שהשיער שלך כחול ואיך זה שצמחו לך אוזני חתול? בדיוק אותו הדבר!" השיבה.
"צודקת." מלמל לעצמו בקול שלא שמעה. "אז… יש לך מושג איך זה קרה?"
"לא! זו בדיוק אותה השאלה רק בנוסח אחר!"
הנער השתתק. קאיה שמחה שסוף סוף חזר השקט.
הם עפו להם בשתיקה. חוצים מדינות הרוסות. עפים מעל אזורים מלאים גופות ובניינים ממוטטים. עוברים ימים ונהרות. אך לא מצאו אף ניצול נוסף.
מפעם לפעם הנער כיוון אותה למקומות שחשב שאולי ימצאו בהם אנשים, אך כל הנסיונות היו לשווא.
לפתע צעק הנער בשמחה, "מורגן!"
קאיה נבהלה ולרגע אבד לה שיווי המשקל והם התחילו ליפול. אך מיד השיבה אותו לעצמה ונסקה יחד עם הנער חזרה לשמיים שהחלו להתכהות ברדת החשיכה.
"מרוגן. זה השם שלי!" הסביר את עצמו הנער.
"מורגן- מה?" שאלה קאיה.
"לא יודע."
תגובות (13)
יש קשר לכנסיית קרייסט?
עכשיו לפרק – הכתיבה הייתה מעולה וסוחפת אך היו חסרים לי קצת תיאורים.
בכל מקרה, היה גם מאוד מצחיק.
טיילור תופיע בקרוב?
תמשיכי!!!
לא. אני לא יודעת מה זה כנסיית קרייסט.
תודה רבה :) אני מבינה בקשר לתיאורים, גם לי הם חסרים. אני אעבור שוב על הפרק ואוסיף.
אם טיילור תופיע בקרוב? אני יודעת רק שהיא תצרח בקרוב ^^
* כשהבין שהיצור מתקדם לעברו, *הוא* קם על רגליו והתחיל לברוח."
* "ואני חשבתי שהרע ביותר *כבר* עבר…"
* "*לרגע* היא לא ידעה איך להגיב"
כמה הערות:
1. זה קצת מוזר שמורגן אומר את כל מה שהוא חושב (אומנם מצחיק מאוד. אבל בכל זאת, הייתי ממליצה להוריד חלק מהמשפטים שלו ולהפוך אותם למחשבות, כי זה נהיה קצת שטותי מידי כשזה חוזר על עצמו.)
2. היו כמה מקומות של בלבול בין נקודה לפסיק. לדוגמא: "הנער. בניגוד אליה. המשיך ללכת ברגל."
3. היו חסרים לי תיאורים. של מורגן, קאיה וכל המקומות. זה אחד הדברים הכי כיפיים בכתיבה בגוף שלישי, את יכולה לתאר הכל. זה פשוט יוצא שאני מדמיינת את קאיה בראש לפי ההרשמה ואת שאר הדברים אני ממציאה עד שיוצאת לי תמונה.
אז דבר ראשון, ממש אהבתי את הפרק (רק להבהיר במקרה שההערות בלבלו.)
המורגן הזה הוא בחור די… מעניין. אני כבר מחבבת אותו ^^
קאיה גם כן נשמעת מגניבה (אפס דמויות שאני שונאת בפרק הראשון. כל הכבוד לך, פומה, לא הגעתי להרבה מצבים כאלו XD)
אני מודה שאני לא יודעת לאן הסיפור מתפתח, אבל אני יודעת שאני מחכה לזה.
קטניס אוורדין, סוף.
תודה על התיקונים, אני כבר עוברת שוב על הפרק :)
רק בקשר לתיקון הראשון, לא היה אמור להיות שם *הוא*. ניסיתי גם ככה אבל זה פשוט לא נשמע לי הגיוני.
ובקשר להערות-
1. הוא אמור לומר את כל מה שהוא חושב, זה סוג האדם שהוא.
2. אני אתקן.
3. אני מסכימה איתך. אני אעבור עכשיו על הפרק ואבדוק איפה להוסיף עוד תיאורים. אבל בקשר לתיאור של הדמויות, אני חושבת שאותן תיארתה דווקא דיי טוב.
יאיי! אני לא שונאת אף דמות בינתיים. אני אדם גאה עכשיו ^^
תודה רבה!
פרק ממש ממש טוב, אין לי זמן ממש לביקורת כי אני חייב לרוץ.. :)
היו חסרים טיפטיפה תיאורים וזה היה מעולה!
פרק משעשע ונחמד ביותר ^^
~תמשיכי~
אה ועדכנתי את הפרק, אם באלך לקרוא ~פרסוםעצמימהלאחסוחסה
תודה רבה :)
בדיוק תיקנת את העניין עם התיאורים ועוד כמה דברים. אשמח אם תקרא בשנית כשתחזור מאיפה-שאתה-לא-הולך-אליו…
פרק התחלה מעניין ומותח, אהבתי לקרוא אותו (ואני דורשת פרק שני!)
לגבי קאיה- מאוד התחברתי לתיאורים, הם מאוד תואמים לה, אך במחוות קטנוניות רק הייתי רוצה להדגיש, החלק המחושב שבה (עליו כתבתי בהתחלה) מאוד מודגש, לכן אם היא תראה מישהו כמו מורגן, היא תצליח דיי מהר לנתח אותו ולא תתפעל בכזאת מהירות כי היא קולטת מהר. מאוד אהבתי את מורגן! הוא חמוד ושנון (לדעתי לפחות, הוא גם יודע דברים!) והוא נמצא בניגודיות מוחלטת לדמויות שנרשמו כמו הדמות של קט.. דירגתי חמש לגביי הערות על השגיאות- אני חושבת שקטניס סיכמה את הכל..
תמשיכי! :)
תודה רבה לך!
קאיה כן הייתה מחושבת. זה פשוט שכל פעם הוא הפתיע אותה עם יציאה דבילית כזו או אחרת אז היא לא ידעה איך להסתדר איתו… כנראה הייתי צריכה להדגיש את זה יותר -_-
אני שמחה שאהבת את מורגן שלי ^^ עוד מעט תביני כמה דברים הוא יודע…
ממשיכה! מתי שיהיה לי זמן. ורעיונות לאיך להתחיל, כי זה בערך הדבר שהכי תוקע אותי -,-
ייאיי סוף סוף יש לי משהו לקרוא ^^ את המושיעה שלי! אני מסכימה עם כולם, ואהבתי את הפרר. תסלחי לי שזה קצר אני מהאפליקציה… מחכה לאלייז'ה כמובן *-*'
תודה! זה פרק מתוקן, כמו בכותרת ^^ אני מקווה שישמתי את כל התיקונים… בכל מקרה, שמחה שאהבת :)
הפרק ממש קליל וחמוד! אהבתי אותו.
אני אישית הייתי מוסיפה קצת תיאורים פה ושם, אבל הוא היה הופך למעט יותר כבד. אני חושבת שהוא ממש טוב ככה.
תמשיכי! (אני אכתוב לך דמות מחר)
תודה! תיאורים זה הדבר שאני הכי פחות טובה בו… אני צריכה לעבוד על זה. מחר הגיע, אני רוצה לקרוא את הדמות שלך ^^
..והתחיל לרוץ במהירות*,*נס על נפשו… (צריך להיות פסיק) – זה חוזר על עצמו כמה פעמים..
היי! טוב, אני עושה את המרתון שהבטחתי ונותנת ביקורות לכל פרק..
1. ההתחלה התחילה בצורה מאוד מפתיעה, שעוברת דיי מהר.. אני אישית מרגישה שזו דרך לתאר קצת את הדמות עצמה, כאדם מאוד היפראקטיבי, אבל היא עדיין קצת "מעיקה" (אני לא ממש יודעת איך להסביר..). בנוסף, התיאור של הרקע והזמן מרגיש נורא תקוע, כאילו כתבת אותו כי חייבים לכתוב.
2. לא מתחילים משפט ב-ו' ההוספה.
3. הכתיבה עצמה של הפרק טיפה מוזרה.. התיאור של הדמות החדשה עובר כאילו היא כבר דמות מוכרת וחסרים תיאורים..
אישית, הפרק קצת הצחיק אותי. הוא היה קליל וטוב, אבל הוא היה גם מבולבל מאוד (מבחינה של כתיבה). אולי זה סגנון כתיבה שני לא רגילה אליו, אבל אני אומרת לך את הביקורת הכנה שלי..
הלכתי לקרוא את הפרק הבא♥