קרונלת מים

הגלים טלטלו את גופי, דחקו אותי מטה אל הקרקעית בבת אחת, עירבלו אותי בחוזקה, כיווצתי את גופי עצמתי את עיניי בחוזקה. הנחתי לגלים לעשות בי כרצונם. חסרת אונים וחלשה המשכתי להיטלטל אל תוך עוד מערבולת מים. כבר לא היה לי כוח להיאבק, וויתרתי. ריאותי מתחננות אל אוויר אך רק מי ים מלוחים ממלאים אותן. גרוני שרף. לעולם לא חשבתי שההיוולדות קשה כל כך. רגע אחד את במקום חמים וחשוך,ורגע שני את מתחננת לחיים בים עמוק וסוער. אני שבויה, כלואה כאסירה בתוך הים הכחול והעמוק אין לי שום דרך לצאת, לברוח. גופי חסר השליטה כבר נכנע, ידיי כבדות, מטלטלות סביב גופי. רגלי רוקדות בפראות עם זרם המים הסוחף. פקחתי את עיניי ורצועות אור דקות התנוססו מעלי. כל כך יפות ומלאות בתקווה רציתי להושיט את ידי ולגעת בהן אבל לא יכולתי. עיניי נעצמו שוב עפעפי היו כבדים. אני יותר מידי זמן מתחת למים, האוויר כבר אזל מראותי. החיים, התקווה, הדרך לאהבה, להיות אנושית, להיות חופשיה. הכל נעלם, נסחף עם הגלים.
מקום חשוך וחמים אפף אותי, חופשיה משוחררת רצתי כעיוורת באפלה, אבודה ומאושרת. אוויר קר צימרר את גופי העירום, עטפתי אותי בזרועותי והנחתי לברכי לקרוס. גופי הוטח על משטח-"רצפה". חשבתי לעצמי.. עיניי גיששו באפלוליות המצמררת. היוולדות- עכשיו אני נשמה אבודה המחפשת גוף. מחכה משוטטת בלי ידיעה, בורה, חולמנית, עקורת חיים. "מה שמך?", קול עמוק הדהד בחשכה. ראשי נד בפראות מחפש אחר מקור הקול. "תתעוררי", הוא המשיך לומר, קול רך וחולמני. שאפתי אוויר קריר אל ראותי, וגלגלתי אותו החוצה מעמקי ביטני. התכוונתי לזעוק את שמי. פערתי את פי אך אין דבר. אפילו לא קול חלוש אחד, איני יכולה לדבר.המאמאץ לא הספיק,כרעתי על ברכי ומבטי חיפש שוב את כיוון הקול. ליטוף רוח קרה על גופי גרמה לשערותי לסמור, וכמו עלה נידפתי עם הרוח,היא אספה אותי מן הרצפה. מסתחררת במערבולות איתניים, מנסה לזעוק לעזרה מפוחדת. כל ראשי ריק מזכרונות של פחד וכאב. לאט לאט המחשבה החדשה הזאת נחרטה בראשי:רגש אחד כבר אספתי. ואז בלי שום התראה הוטחתי שוב על הריצפה הקשה. גופי נכנע אל הכאב המתגבר, נשכבתי על צד גופיו התקפלתי כמו עובר. נושמת ונושפת וכאובה. אך חיוך גדול התפרס על פני. אלו רגשות אנושיים: כאב. לפתע רצועת אור עבה חדרה דרך סדק בחשכה, מאירה על גופי. הרגשה חמימה וטובה עטפה אותי. הושטתי את ידי כדי לגעת באור הזוהר והחם. "התעוררת". אותו קול עמוק,נעים ורך הדהד בראשי. פקחתי את עיניי ודמות צבעונית ומטושטשת רכנה מולי, ריח מתוק ומבחיל חדר אל אפי. "אני חיה?", שאלתי ברוב טיפשותי. "איפה אני?", קולי היה צרוד, שמעתי שהוא רעד. "את בטוחה עכשיו!", הדמות המטושטשת אמרה. "מי אתה? מה אני עושה כאן?", התיישבתי במהירות על המיטה. ריאתי עדיין הייתה מטושטשת. "יותר מידי שאלות, לאדם שרק עכשיו נולד". הרגשתי מגע יד חמים על זרועי. "קרונלת מים". הוא לחש. "יצור קסום ויפיפה". הוסיף בלחישה.