קרוב הביתה- פרק 3

הרחוב היה הומה, ובכל זאת, כאשר האיש עם הצלקת והעיניים הכחולות הלך ברחוב, לכיוון הקליניקה. הוא הלך באלגנטיות, ולמרות זאת, כל כמה צעדים הסתכל לאחור, לוודא שלא עוקבים אחריו.
כאשר הוא הגיע אל הקליניקה, הוא חיפש את הציפור. היא הייתה אמורה להיות שם.
האיש היה להוט למצוא את הציפור. כבר שנים שהוא חיפש את הציפור הכתומה והקטנה, והוא הרגיש שהוא קרוב יותר מאי פעם.
אחרי שג'רארד גילה לו את מיקום הכניסה הסודית שנמצא קרוב לקליניקה שלו, הוא ידע שהציפור נמצאת בקרבת מקום.
לאחר זמן רב של חיפושים באזור הקליניקה, האיש כבר התחיל להתעצבן. הוא לא הצליח למצוא את הכניסה הסודית, שהתגלה שהייתה מוחבאת היטב.
היא לא הייתה לא בתוך הקליניקה, ולא מחוצה לה מסביבה בתוך החצר, ואפילו לא על המדרכה בצד הכביש הסוען. שום דבר. אבל הוא לא התייאש. היה לו עוד קלף אחד בשרוול.
______________
הטירה הנטושה על הגבעה הענקית הייתה מוארת בשונה משאר הלילות.
היה בה מישהו, היא כבר לא הייתה נטושה. הטירה הענקית הייתה עתיקה, והכילה לפחות עשרה חדרים, אבל כולם היו ריקים וחשוכים, חוץ מחדר אחד.
חדר הטרקלין בטירה היה מואר. אישה בשמלה אדומה וארוכה ישבה על הספה הגדולה בטרקלין, רגל על רגל שחשפו את העקבים היומרנים, שיערה השחור והארוך אך מתולתל במעט, הסתיר במועט את עינה הימנית, והיא החזיקה כוס שהייתה מלאה בחצייה בקוקטייל. היא חיכתה למישהו.
הטירה בהחלט לא הייתה של האישה המסתורית. היא לא הייתה של אף אחד. בגלל זה הטירה הייתה המקום המושלם לפגישה שלה. מי שהיא חיכתה לו איחר לפגישה, אבל היא לא דאגה. להפך, היא ישבה בנוחות על הספה, חיוך מסתורי עלה על פניה.
היא קמה מהספה, והתקרבה בצעדים איטיים אל חלון הטרקלין. חלון הטרקלין השקיף אל שער הכניסה אל הטירה.
השביל שעלה בגבעה והגיע אל שער הטירה לא היה ריק. האישה שמה לב שהאיש עם הצלקת הלך על השביל.
מיד לאחר מכן נשמעו דפיקות על שער הטירה.
"היכנס!" היא צעקה לעברו, מתיישבת חזרה על הספה, מנסה להיראות הכי נינוחה שאפשר, וכך גם צעקתה הייתה. חזקה, אך לא רועשת, אלא בטון רגוע ובטוח.
היא לחלוטין חששה ממנו, וידעה שהיא צריכה להיזהר.
צעדי נעליו התחזקו יותר ויותר עד שהגיעו אל הטרקלין.
"ליזי," אמר האיש עם הצלקת, עומד בפתח הדלת "עבר הרבה זמן" הוא אמר בחיוך שהיה שקוף שהיה מזויף, וניגש לחבק אותה חיבוק קצר אך הרגיש כמו נצח בשביל ליזי
"מר בלאק, בוא תשב" אמרה ליזי והצביעה על הכורסה שעמדה ממול לספה.
האיש התיישב על הכורסה, מניד את ראשו, "תקראי לי לאמאנד, בבקשה, זה שעבר הרבה זמן מפגישתנו האחרונה, לא אומר שאת צריכה לקרוא לי בשמי הפרטי" הוא חייך "למה קראת לי לפה, ליזי?"
האישה חייכה חיוך מהיר כדי שלא ייראה שהיא בלחץ, והוציאה במהירות טופס והניחה אותו על השולחן שעמד ביניהם. לאמאנד תפס את הטופס במהירות, הוציא מכיס חליפתו משקפיים מעוגלים, הצמיד אותם לאפו וקרא ממנו
"העוזרים שלי סיפרו לי שאתה בזמן האחרון מסתובב בעיר שלי. למה?" היא חייכה, מוזגת לאיש עם החליפה משקה ברוגע
"למה אני צריך להסביר לך?" שאל לאמאנד, קולו טיפה צפצף, אך הוא מיד כחכח בגרונו "זה לא העסק שלך"
"זה בהחלט לא היה עסק שלי, אם לא היית מסתובב בעיר הזאת" ליזי הסבירה "אתה מכיר אותי, כל מה שקורה בעיר שלי, אני חייבת לדעת ממנו. הכול"
"אני… מחפש את…. הציפור הזהובה" אמר לאמאנד, וחיוך גדול עלה על פניה של אליזבת
"שוב פעם?" היא צחקקה, ולגמה לגימה קטנה ממשקה "אתה עוד תקוע בימי המאה ה-15 עדיין? בשביל מה אתה צריך את הציפור הזאת, ולמה אתה לעזאזל מחפש אותה 'פרני סיטי'?"
"זה ממש לא עניינך" האיש אמר, בטון קצת פגוע "ומה זה הטופס הזה?"
"כן…" האישה הפסיקה לחייך, ונעמדה "העוזרים שלי עקבו אחריך במהלך הימים האחרונים, טוב, בעצם הם עוקבים אחרי כל תושבי העיר, אבל אני אחזור לנושא," היא כחכחה בגרונה "הם הודיעו לי שנפגשת עם רופא שיניים חביב. ג'רארד אלפאר, נכון?"
לאמאנד הנהן, מחכה לפואנטה של אליזבת.
"כן, אני צריכה אותו."
"את מי?" מר בלאק שאל בחשד
"את מר אלפאר, נו תפסיק להתחמק" אליזבת צחקקה, הולכת מסביב למר בלאק שנשאר ישוב על הכורסה, ואחז במהירות בכוס המשקה שלו, ושתה ממנה לגימה ארוכה.
"למה את צריכה אותו? הוא סתם בן אדם רגיל וטיפש" שאל "זה לא לעוד אחד מהמרדפים האלה שלך, נכון?".
לא נשמעה תשובה מצד ליזי, ומר בלאק מיד גלגל עיניים.
"אני שמעתי כל כך הרבה סיפורים על המרדפים האלה שאת מארגנת בערים שלך. זו פשוט התעללות בבני אדם. למה את מעוניינת דווקא בג'רארד הגאון הזה?"
"לאמאנד יקירי, אתה שאלת את התשובה" היא צחקקה "אני זקוקה לאדם חכם במרדף" אמרה "נכון שג'רארד הוא לא החכם היחיד בפרני, אבל אני חושבת שהוא יתאים. אתה מסוגל להביא אותו, בשבילי?" היא עשתה למר בלאק עיניים, בניסיון לשכנע אותו.
מר בלאק לא חייך, ונשאר ישוב ומאוד רציני. "אני לא יכול, אליזבת, אני לא יכול להרשות לעצמי את ג'רארד חופשי בחוץ, הוא אמור לבלות את רוב שארית חייו בכלא"
"אין סיכוי שתוכל לשחרר אותו?" שאלה ליזי, מלטפת למר בלאק את הכתף "אתה יודע ש… לא ידעתי בכלל למי כדאי לי לפנות בשביל לשחרר את ג'רארד, אבל אז נזכרתי בך, וישר ידעתי שאתה המכשף שיצליח בצורה הכי קלה לשחרר אותו" היא אמרה בטון חנפני, החזיקה לו את הכתף ועיסתה אותה מעט.
מר בלאק נפל בקסמיה של אליזבת, והסכים במיידית. הוא חתם על הטופס, ועמד לעזוב.
אליזבת ליוותה אותו אל השער, והוא נישק אותה בכניסה, ויצא מחוץ לטירה.
ליזי סגרה את השער, ורצה אל חדר האמבטיה. היא שטפה את פניה, וניגבה את שפתיה באגרסיביות, בלחץ ובגועל. היא לא האמינה שנישקה את הטיפוס המתפתל הזה.
היא שטפה שוב את פניה, מסתכלת על עצמה במראה. כל האיפור נמרח לה על הפנים, והיא לא הצליחה להפסיק לחשוב על מגע שפתיו הגועלי של מר בלאק.
רק כשעמדה לשכב לישון בטירה, דבר חד פעמי לאותו הלילה, התחילה לחשוב על האירוע שהיא תעשה, והסתכלה על הטופס החתום בחיוך.