קרוב הביתה- פרק 2
ג'רארד ישב בתוך חדר החקירות. החוקר ישב מולו, מסדר את עניבתו שנתלתה על החולצה המיוזעת. החוקר קם מכיסאו והחל מסתובב בחדר.
"לא, לא, לא, לא" צחק החוקר, ממשיך להסתובב "אתה לא יכול להגיד לי שאתה עמדת במקום בו הייתה אמורה להתבצע עסקת סמים, בדיוק בשעה שהייתה אמורה להתבצע עסקת סמים, ולא היית קשור אליה בשום צורה?" שאל החוקר, והביט בעיניו של ג'רארד
"לא, אני כבר אמרתי לך" אמר ג'רארד, מנסה להגן על עצמו כמה שהוא יכול "אני הייתי במקום הלא נכון בזמן הלא נכון"
"בסדר" אמר החוקר, עדיין מחייך, ויצא מהחדר.
ג'רארד נשאר ישוב על כיסאו בחדר החקירות. הוא לא ידע בכלל מה קורה, ומה רוצים ממנו, ולא הספיק לחשוב כאשר נכנס חוקר אחר לחדר החקירות.
הוא חבש מגבעת גדולה שהסתירה את עיניו, והייתה לו מין נוכחות מפחידה שכזו. הוא הלך לכיוון השולחן, והתיישב.
"ג'רארד, אמרו לי שאתה מקרה בעייתי"
"למה אתה מתכוון?"
"אני מתכוון לזה שאתה לא מודה במה שעשית, וחבל."
"אבל אני לא עשיתי כלום" אמר ג'רארד
"קום!" אמר החוקר. בהתחלה ג'רארד לא הבין מה הוא רוצה ממנו, אבל לאחר שהחוקר חזר על דבריו, ונעמד בכעס, ג'רארד קם.
"אל תזוז!" אמר החוקר וניגש אל ג'רארד, והתחיל לחפש לו דברים בכיסי חלוקו הלבן ומכנסיו
"מה אתה מחפש?"
"אני לא יודע, משהו חשוד" אמר החוקר, והמשיך לחפש על כל גופו, עד שנעצר
"אה, אני אקרא לאחראי שיבדוק וישחרר אותך" אמר החוקר ויצא מהחדר.
ג'רארד התיישב על הכיסא חזרה. הוא לא רצה להסתבך בשום דבר.
הוא רצה לחזור לבית שלו, לשקט שלו ולאישתו. הוא היה בתחנת המשטרה כבר כמה שעות, וזה הרגיש לו כמו נצח, והוא התגעגע אליה מאוד.
אחד השוטרים נכנס אל החדר והרשה לג'רארד לצאת. הוא הוביל אותו אל היציאה מהתחנה.
ג'רארד כבר ראה את היציאה, ולאחר שהייה מרובה בחושך של חדר החקירות, קרני שמש הצליחו לחדור דרך חלון הדלת ולפגוע בפניו של ג'רארד.
לפתע, שוטר שהחזיק כלב משטרה נכנסו אל התחנה, והכלב נראה מריח משהו. הוא גודל לזהות כאלה ריחות, והוא ניסה לעקוב אחר הריח, והוא הגיע אל ג'רארד והתחיל לנבוח בחוזקה.
שני השוטרים הסתכלו על ג'רארד במבט חושד, וערכו עליו חיפוש. פתאום, אחד השוטרים הוציא שקית מכיס מכנסיו של ג'רארד. השקית הייתה מלאה בסמים.
תגובות (2)
היי VNKL, מה קורה?
התחלתי לקרוא את "קרוב הביתה", ולמרות שהוא מקוטלג תחת פנטזיה… קצת התאכזבתי לגלות שאין בו פנטזיה :( אם קראתי שני פרקים פנימה, ולא היו אפילו קריצה או רמיזה לקסם או משהו כזה, זה קצת לא עונה על הציפיות. לפי האופי של הסיפור זה נראה לי מתאים יותר ל-"מסתורין" או "תעלומה" או אפילו "פשע".
בנוגע לכתיבה עצמה:
בהתחלה התקשיתי להאמין שאתה בן 13 כמו שכתוב בעמוד שלך – הכתיבה ברמה מאוד גבוהה. אחדד את דבריי – התחביר שלך מנוסח לעילא, קל להתמצא, קל לעקוב אחריי העלילה – זה הופך את החוויה למהנה מאוד. ובתור מישהו שגם כותב במטרה לשמח או פשוט אוהב לכתוב, מי כמוני מבין את התשוקה :)
היו לי הרבה דברים להעיר על הסיפור, אבל זה כבר דורש תגובה במייל. במידה ותרצה לשמוע הכל, אשמח לשלוח לך דרך שם. בכל מקרה, בתור חובב כתיבת דיאלוגים, הנה משהו שקצת הפריע לי: כשהחוקר באחד-על-אחד עם ג'רארד, הוא לא מתנהג כמו חוקר. לפחות לא כמו ארכיטיפ החוקר; זה הרגיש כאילו הוא שם רק כדי "להתנגד" לג'רארד (כלומר, למנוע מג'רארד לצאת מהחדר) ולא כי באמת יש לו חקירה אמיתית. אין לו "ליד" (כיוון חקירה) אין לו השערה… וגם הדרך שבה הוא מנסה להפליל את ג'רארד מאוד מוזרה; הוא מחזיק אותו מלא שעות בחדר החקירות, ורק עכשיו הוא נזכר לבדוק אותו שוב? שלא תבין אותי לא נכון, אני מבין מעולה למה עשית את זה – הריי בסוף זה "הטוויסט" כשמגלים עליו את הסמים (בדקו אותו קודם לכן ולא היה, מה שרומז שהשוטר שתל אותם עליו, שזה רק עוד יותר מוזר) – אבל עדיין, קצת מוזר לחוקר.
תמשיך לכתוב באהבה, ואם יש לך סיפור פנטזיה שלך להמליץ לי, אשמח לקרוא אותו גם! :)
היי DR ELLERT. קודם כל תודה על תגובתך. דבר ראשון, הפרופיל שלי ישן מאוד, אני בן 16.
שנית, אני מבין מה שאתה אומר על הפנטזיה בסיפור, אני מצפה שהסיפור יתקדם לאופן פנטזי יותר בהמשך, וכרגע הוא בהחלט לא פנטזי כמו שאמרת.
לגבי החוקרים, זה כל התפנית בפרק, ולכן אני לא יכול כל כך להסכים עם דבריך, כי התנהגותו החשודה של החוקר היא הגיונית בהחלט לאחר קריאת הפרקים הבאים.
יש לי עוד המון ספרי פנטזיה בפרופיל שאשמח להמליץ לך עליהם, אך אף אחד מהם לא גמור ולכן איני ממליץ לך עליהם, אך אם זה לא מפריע לך יש את "מלחמת התליון" ו"מזהי הרוחות".
אשמח להתכתב איתך במייל אם יהיה זה נוח לך.
תודה :)