קרבות צללים פרק ה'.

תקפתי את אמיליה. הופעתי מולה והצלפתי לעברה.
אמיליה התחמקה מהלהב, ועשתה סלטה לאחור כאשר דקרתי.
אמיליה ריחפה באוויר כמה מטרים מעלי.
"אמרתי לך!" צעקה אלי, "אני לא ארחם עליך!"
היא צללה לעברי ותקפה, חסמתי את ההתקפה והגבתי בהתקפה משלי.
אבל היא התרחקה מטווח חרבי.
הפעלתי קסם על רגלי וקפצתי בכוח, מתקדם לעבר אמיליה.
אמיליה כיוונה את חרבה לראשי אבל תכננתי את זה.
הכנסתי קסם לאגרופיי ונתתי מכה לאוויר לצידי.
כמות ההדף אדירה כמו תמיד העיפה אותי לצד במהירות.
נתתי מכה מתחתי ועליתי למעלה ואז תקפתי אותה שוב.
אמיליה התחמקה, אז תקפתי שוב.
היא התחמקה שוב, ידעתי שהיא מנסה לגרום לי לבזבז את כל הקסם שלי אז נחתתי על הרצפה.
היא הסתערה לעברי, אז נעמדתי בעמידת קרב.
חרבותינו זזו במהירות התחמקות צליפה התחמקות דקירה שיסוף דקירה התחמקות…
כמו ריקוד ממש מסוכן.
הופעתי מאחוריה והפלתי אותה, היא זרקה עלי חול וכשהתגוננתי היא הופיעה מאחורי.
"אתה פתוח." היא הכניסה לי ברך לגב ובשנייה שהתקפלתי לאחור מעט היא הרימה את רגלה והפילה אותי.
הרמתי את רגלי ובמהירות בעטתי בבירכה.
היא פלטה צרחה קטנה ונפלה התרוממתי בקפיצה
מהמושבים האקריאן צעק קריינות, פשוט מושלם.
"הראן תוקף, ויש הוא מפספס. אמיליה תוקפת, אוף היא פספסה את הראש שלו, תורידי לו את הראש הוד נסיכותך!!!"
"אתה לא אמור להיות ניטרלי?" שאלה מיאנה.
האקריאן הסתכל עליה בתימהון, "אני רק עושה את עבודתי, לעודד את מי שבאמת ינצח, אני לא רוצה להיות עם המפסידן שקורא לעצמו לוחם."
"השופט משוחד!" צעקתי וחסמתי את החרב של אמיליה.
"סתום כפרי עלו- ז'תומרת אדוני, אני עושה את מלאכתי נאמנה!!!!" צעק האקריאן בכעס.
" האקריאן?" אמרה המלכה בשלווה, "סתום."
האקריאן הנהן "כן גבירתי, "כמובן גבירתי."
המלכה חייכה. "יופי."
"לא אגיד מילה על החלשלוש האידיוט הזה." הכריז האקריאן.
רטנתי בשקט כמה מהקללות של רודי, וחמקתי מהנפות מהירות של אמיליה.
המשכנו להילחם.
אני חמקתי וניסיתי לתקוף ללא הצלחה, ואמיליה תקפה במהירות, כשהיא מתרחקת מהטווח של חרבי כל התקפה.
הפעלתי על כל גופי אנרגיית קסם והמהירות, הכוח והאינסטינקטים שלי עלו.
הופעתי מולה וניסיתי להכניס לה אגרוף.
אמיליה קפצה לאחור ובעטה בחרבי תוך כדי.
החרב שלי התעופפה באוויר, קפצתי ותפסתי אותה.
אמיליה עפה אלי ובעטה בבטני וכשהתקפלתי באוויר היא נתנה לגבי מכת גרזן וצללה אחרי עם רגל מושטת למחיצה שלי.
שנייה לפני שהגעתי האינסטינקטים שלי הופעלו.
הידיים שלי נורו במהירות והקפצתי את עצמי הצידה במהירות בעזרתם.
אמיליה נחתה שוב ותקפה אותי.
הקרב שלנו המשיך עוד ועוד ולא נשאר לשנינו אנרגיית קסם כמעט.
אמיליה השתמשה בשארית ממה שהיה לה ועפה אלי במהירות.
הכנסתי את כל מה שנשאר מהכוח שלי לאגרוף.
שנייה לפני שהנחתתי אותו עליה הרגשתי משהו מוזר וכאב חד ברגלי, העפתי מבט אבל לא הספקתי לראות ואמיליה בעטה בי בכל הכוח כך שעשיתי סלטה או שניים ונחתתי על האדמה.
ניסיתי להתרומם אבל חוד החרב מעץ של אמיליה כוון לצווארי.
"ואתה מת…" היא חייכה.
היא הלכה משם לקחת מים ואני הנחתי את ראשי על האדמה.
הפסדתי, פעם ראשונה מאז שאיקס אימן אותי…
הפסדתי.
הרמתי את רגלי כדי לקפוץ לעמידה וכאב חד עלה ברגלי.
התיישבתי בזהירות והבטתי ברגלי.
"תתכונן כי אני שולחת אחריך את הלוחמים החזקים ביותר."
משהו הטיל לעברי סכין.
………
הייתי בעיר מתחת לעץ הגדול, יומיים עברו מאז הקרב שבו ניסו להתנקש בי אבל כבר נרגעתי,
איקס איתי, מיאנה איתי, אמיליה איתי.
"אז מה הנסיכה אמיליה כיסחה את ה******** שלך?"
והיה גם רודי.
נאנחתי. "היא לא כיסחה אותי, היה קרב לא קל בשבילינו."
"על מי אתה עובד?" גיחך רודי, "היא פיצצה לך את הצורה, אם אני הייתי שם, הייתי יורה עליה ברקים עד שהיא הייתה נופלת מהשמיים."
מאחוריו אמיליה גלגלה עיניים.
"אז מה הכוח שלך?" שאלה מיאנה.
"לא הקשבת?" גער בה רודי, "הכוח שלי הוא קרח."
"אה, נכון." מלמלה מיאנה "קרח. איך שכחתי."
"בפעם הבאה תקשיבי." רודי הניח את הכרית על הדשא ונשכב, "עכשיו נא לא להפריע לי אני רוצה לישון."
מיאנה אני ואיקס צעדנו לעבר הטירה ואמיליה עפה מעלינו.
"עוד שלוש ימיים מתחיל סער קדמונים." אמרה לי מיאנה בהתרגשות.
נזכרתי במה שקרה לאחר הקרב.
המלכה אני ואמיליה היינו בחדר הכס ושם חתמתי על הכניסה לתחרות.
"את גם משתתפת?" שאלתי את אמיליה
היא הנהנה "כן, אני מנצחת כמעט כל שנה."
"אם כך אני אצטרף בלי שתצטרכו להכריח אותי." אמרתי, "כי אני רוצה נקמה."
משם החלטתי להתחזק, כדי לנקום באמיליה ולהביס אותה…
"הגענו." הכריזה מיאנה ונכנסה לתוך הטירה.
"נכון," נזכרתי, "מיאנה נשכרה בתור שומרת הראש של אמיליה בזמן שהיא יוצאת לטיולים."
ראיתי את אמיליה נוחתת על הביצורים של המגדל.
"אני אביס אותך." חשבתי, "ושום מתנקש מטומטם לא יעצור אותי."
למחרת קמתי בצלצול שני.
"אדני," אמר האקריאן בבוז, "כדאי שנלך, שלא תאחר להצגת המתמודדים בסער קדמונים."
קמתי מהמיטה נותן להאריקאן מבט מלא בתיעוב והתלבשתי בזרימת הקסם שלי.