קרבות צללים פרק ג'

פרק ג'
יער החשכה…
צעדנו ביער על גבי היה התיק והחרב בחגורה, איקס צעד מאחורי שני חרבות רגילות על גבו, ותיק קטן אך מלא עד הסוף בכלים.
הלכנו את רוב הדרך, עצרנו בקצת יותר מצלצול קטן חמישי והמשכנו בקצת יותר מצלצול קטן ראשון, הולכים בלי לעצור כמעט.
בלילות אחד היה ישן על האדמה והשני שומר, ארוחת ערב הייתה בדרך כלל לחם וכמה ירקות.
לילה אחד בזמן שחלמתי, העיר אותי איקס.
"יש לנו אורחים".
התעוררתי מייד לוקח את חרבי.
"כמה?" שאלתי
בזמן שהנחתי את אבן הספיר על החזה של זרימת הקסם איקס הקשיב, הוא היה טוב בלזהות קולות.
"כשלושים איש." ענה איקס. " חלקם ישנים."
צעדתי לכיוון שאיקס הצביע עליו שולף את חרבי לאט.
"תנסה לשמור עליו,"
נשמע קול של חיתוך
"לעזאזל, הרגת אותו!"
"כמובן, אני רוצח יותר טוב ממך,"
"שקרן! מי הרג את הרודן?"
"סתם מזל."
"שיחה אינטליגנטית לכל הדעות." חשבתי בחיוך קל.
הם המשיכו להתווכח…
התכוונתי לחזור אל איקס, אבל כמובן שאשבור מקל על הריצפה.
שניהם השתתקו, "שמעת?" לחש אחד.
"כן… בוא נתפוס את מי ששם,"
"אני ארדוף אחריו, תקרא לאחרים,"
משהו קפץ מולי, השתמשתי בקסם על רגלי הופעתי מאחוריו במהירות, ודקרתי אותו בגב.
רצתי אל איקס, "גילו אותנו." אמרתי לו.
איקס שלף את שני החרבות שלו, "בוא נצא מכאן."
רצנו קדימה, בזמן שקולות מאחורינו צעקו
"הינה הם."
"נתפוס אותם."
"אחריהם."
איקס נעצר. "מהר, הם מאחורינו." לחשתי לו
איקס הסתובב ונעמד מאחורי.
"תטפל בו." הוא אמר.
מולנו עמד משתמש זרימת קסם לבנה, אבן אידיאלית פנינה, לא היה לו נשק.
"שלום, שלום." גיחך "קוראים לי מתיאו."
נעמדתי בתנוחת לחימה.
"ומה השם שלך?" הוא שאל.
"מה איכפת לך?" שאלתי. "זה בכל מקרה לא יעניין אותך כבר בעזאזל."
תקפתי, מתיאו הניף את ידו, כאילו לחסום עם נשק שלא היה שם.
בידו הופיע חרב שיפוע שחורה, כאילו החזיק צל בידו.
החרבות נפגשו ללא קול.
"זה לא עץ או מתכת" חשבתי. "אז מה זה?"
מתיאו הניף את ידו, קפצתי לאחור שניה לפני שגרזן שחור פגע בראשי.
מתיאו הצביע על הגרזן, "זה שדאקה." אמר, "מוכר לך?"
מתיאו הניף את ידו שוב קשת שחורה הופיע בידו "וזו היא טסרה" , הוא מתך חץ וירה.
חרבי הבזיקה וחתכתי את החץ באוויר.
מאחורי איקס נלחם כמו סופה, ערמות של גופות אנשים שכבו סביבו, הוא הרג במהירות מטורפת, אבל גם לו היה מגבלות.
"אני צריך לסיים את זה."
רצתי אל מתיאו משתמש ברגליים מחוזקות. מתיאו ירה חמישה חצים. חסמתי אותם בחרבי, ותקפתי, הקשת הפכה למגן, שחסמה את ההתקפה, מתיאו זימן חרב שיפוע " זה ראיד" הכיר בנינו בזמן שתקף אותי.
ניסיתי להתגונן אבל מתיאו היה חזק ממני, מתיאו הפיל לי את חרבי והטיח אותי ברצפה.
ניסיתי להתרומם אבל מתיאו כיוון את חרבו לצווארי.
"הראן!" איקס דקר משהו בבטנו ואז הכה אדם אחר בכת.
זה קרה מהר כל כך שלא היה לי זמן להגיב, חץ שחור פגע בכתפו של איקס, ואז בכתפו השנייה.
"הראן הא?" הרהר מתיאו קשת שחורה בידו. "שם מעניין…"
איקס נאנק ונפל על ברכיו.
שני אנשים התקרבו אל איקס אחד מהם הרים את חרבו…
"איקס" חשבתי.
חנית שרקה באוויר נתקעת לאיש בראשו…
"מ-" התחיל מתיאו אבל קבוצת חיילים הופיעה מתוך היער.
מסתערים על הנותרים.
מתיאו זרק על אחד חנית שחורה, אבל החנית נחתכה לשניים.
ילדה עמדה שם, אוחזת חרב סער, חרב עם להב מאוזן אבל הלהב מתפתל כמו נחש.
היה לה עיניים צהובות מלחיצות, ושער שחור חלק וארוך.
והיה לה זרימת קסם אדומה.
מתיאו חייך. "שלום, שלום. קוראים לי מתיאו, מה השם שלך."
הילדה חייכה. "מה זה משנה … ואתה," היא הצביעה על מתיאו "הולך עכשיו לעזאזל."
"יווווו," התרגש מתיאו. "הילד הזה," הוא הצביע עלי. "אמר את אותו דבר!"
הילדה הנהנה אלי "אל תנסה להילחם נגדו" אמרה ונעמדה בעמידת קרב לא מוכרת. רגליה מכופפות והחרב שלה מקבילה ללחייה.
בידו של מתיאו הופיע קשת, הוא ירה על הילדה.
הילדה חתכה את החץ והסתערה, אבל משהו היה לי מוזר…
היא ומתיאו נלחמו. מתיאו נלחם כמתנקש, תוקף רק חלקים שפגיעה אחת מהם זה מוות.
הילדה כמעט רקדה, חוסמת מהלכים ותוקפת בעוצמה ובמהירות, רגליה כמעט לא נגעו בקרקע.
מצמצתי, היא באמת לא נגעה ברצפה.
מתיאו הצליף.
הילדה התרוממה באוויר נשארה שם כמה רגעים ונחתה ברכות.
קסם של תעופה… זה היה מוכר לי מאיפה שהוא, לא זכרתי מאיפה.
הילדה ומתיאו נלחמו בקרב קשה ואז זה קרה, מאחורי מתיאו הופיעה אדם שחור לחלוטין שנראה מוכר.
ובידו הוא אחז חרב שחורה מוכרת.
"זה הצל שלי!"
התרוממתי ורצתי לעבר חרבי.
צל הראן תקף את הילדה בזמן שמתיאו נסוג לאחור. היא חסמה את ההתקפה ונתנה לו ברך לפרצוף ואז לפני שהספיק להתאושש הכניסה לו אגרוף מהיר בידה השמאלית לראשו.
היא החזיקה את ידה השמאלית בידה הימנית,
ידה השמאלית העלתה עשן שחור.
"מצוין," מחא מתיאו כפיים. "את עומדת למות בייסורים ללא טיפול מתאים, שמצריך תרופה נדירה… כל כך נדירה, שהיא לא קימת."
הילדה התקפלה אוחזת בידה השמאלית כשהעשן השחור התחיל להתקדם, והשאיר באצבעותיה צלקות שחורות.
מתיאו זימן חרב סער שחורה ובא להצליף על הילדה "זאת," אמר. "מה זה משנה…"
חסמתי את ההתקפה.
"אתה…" חייך מתיאו.
החזקתי את חרבי ביד אחת ובידי השנייה הרמתי את חרב הסער של הילדה.
מתיאו זימן פטיש שחור ענק, נשק לקיסרים.
אבל אז הוא התפוגג.
"סליחה שאני הולך." קד אליהם בחיוך מרושע "אבל נגמר לי הכוח קסם של השכפול עוד רגע, ואני צריך לחזור אל המעסיקה שלי."
"המעסיקה שלך?" שאלתי
"כן," מתיאו חייך "היא הזכירה אותך פעם הראן, משהו על אחיה אני חושב."
הוא קד אל הילדה קידה עמוקה "נסיכתי, אני אהרוג אותך ביום אחר."
הוא התפוגג גם הוא…
הילדה התנשפה מאחורי העשן השחור נעלם מידה וגם הצלקות.
חיילת אחת רצה אליה ועזרה לה לקום.
"מי זה היה?" שאלתי.
"מתיאו," ענתה החיילת. "הוא מתנקש, הוא יכול ליצור אנשים או את הנשק המועדף עליהם על פי השם שלהם, לכן הוא שואל אותם לשמם ו-"
"הוא חזק," המשיכה הילדה בעייפות נתמכת בחיילת, "חזק מאוד."
הילדה הרימה את ידה והחרב שלה התעופפה מידי ונכנסה לנדן שלה.
ואז הבנתי משהו, "כוח תעופה, מתיאו קרא לך נסיכתי… את הנסיכה אמיליה?!"
אמיליה הנהנה, האבן אודם שלה הייתה כמעט ריקה.
טוב זה לא מפתיע, היא בטח עפה לכאן ולא רצה.
עוד חייל התקרב, החייל הצדיע במהירות "גבירתי, הלוחם השני בסדר, ריפאנו אותו כמו שביקשת."
הלוחם השני? איקס!
"יופי," אמרה אמיליה "הוא נלחם טוב, ואנחנו רוצים כמה שיותר לוחמים חזקים."
החיילת הגישה לה מים ואמיליה שתתה אותם בצימאון.
כשהיא סיימה היא הסתכלה עלי.
"מתיאו קרא לך הראן, נכון."
הנהנתי גם אני, "כן."
"אני מקווה להילחם בך." אמרה אמיליה, "זה יכול להיות כיף…"
אמיליה והחיילים ליוו אותי אל המרכבות שלהם שם שכב איקס חובשים סביבו,
למרכבות היו רתומות סוסי צל.
סוסי צל הם כמו סוסים רגלים רק חזקים יותר ומהירים הרבה יותר, והם בצבע שחור לחלוטין.
אחרי היום… אני לא בוטח בדברים שחורים לחלוטין.
"תבואו איתנו." היא אמרה, "אנחנו בכל מקרה הולכים באותו כיוון."
"אוקיי." אמרתי
אמיליה הנהנה "יופי, כי זו לא הייתה בקשה."
החיילים התקדמו במהירות, תוך שני צלצולים גדולים, עברנו יותר ממה שאני ואיקס היינו עוברים בחמישה צלצולים גדולים.
שישה צלצולים לאחר המפגש עם מתיאו שכבתי לי באחת המרכבות ונמנמתי לי בשקט.
ואז מישהו שפך על ראשי מים.
קפצתי מיד, אמיליה צחקקה ברוע.
היא לא לבשה את הזרימת קסם שלה, עכשיו היא לבשה שמלה בצבע שחור וקשת צהובה על שערה האסוף בקוקו.
"התעוררת," צחקקה ברוע שוב "הגענו."
הסתכלתי בחוץ. "ואוו…."
מגדלים גבוהים, וחומת ענק בעלת ביצורים גדולים.
במרחק ראו טירה ענקית ויפה, עשויה אבן לבנה בוהקת.
הגענו אל היתאר…