קפלר – פרק 2

המכשיר הכסוף מילא את המחצית השנייה של האולם, והיה נראה כמו חדר קטן בתוך האולם הענקי, הוא הגיע כמעט עד לגובה התקרה כאשר על גגו מוצבת ארבעה אנטנות קטנות ושחורות, אחת בכל צד. על קירותיו החיצוניות היו מוצגים מאות אם לא אלפי מסכים כחולים שהריצו אותיות שחורות לא ברורות במהירות עצומה כך שאין מצב שמישהו יצליח באמת לקרוא מה כתוב שם, בקיר שנגלה לעינינו הייתה מוצבת דלת מתכת אחת ללא ידית.
ליד הקונקטור עמד פקיד חמור סבר שהחזיק מיקרופון בידו. הוא לבש חליפה אפורה, עיניו הכחולות סרקו את קהל התלמידים הנרגש, הוא העביר אצבעות בשערו החום כחושב באילו מילים לפתוח. לא היה צורך בבקשת שקט, עיני כולם כבר היו נשואות אליו בציפייה.
"שלום לכולם" הוא דיבר אל המיקרופון וקולו העמוק הדהד באולם הגדול. "קוראים לי ג'ון איל, אני אהיה מדריך ומפעיל הקונקטור שלכם". הוא עצר כדי לראות שכולם ממשיכים להקשיב והמשיך בדבריו "כמו שכולכם יודעים הקונקטור מכיל רשימה של כל תושב בקפלר, אני עומד להפעיל את הקונקטור וברגע שהוא יופעל הוא יתחיל בהקראת השמות באופן אוטומטי. כל תלמיד שיקרא יכנס דרך הדלת הזו, בסיום ההליך הוא יצא מהדלת הקיימת בצד השני שם יחכו לכם מדריכים נוספים להמשך ההליך עם התוצאות." המתח ששר באולם היה ניתן למישוש. ג'ון חיכה מספר דקות כדי לראות שכולם התרשמו מדבריו וניגש לאחד ממסכי הקונקטור הנמצא בסמוך לו ולחץ עליו מספר פעמים. דלת המתכת נפתחה בקול צורמני ומחריד וקול מכני נשמע מהדהד ברחבי האולם "לין דבו", לין שעמדה לצידי בלעה את רוקה בבהלה, כל האדישות שהפגינה מהבוקר נעלמה כלא הייתה, לפני שהיא התקדמה לכיוון הקונקטור היא הפטירה לעברי בצל של חיוך "חייבת להיות הראשונה, לא?".
לין נכנסה דרך דלת המתכת שנסגרה ברעש בחזרה, לאחר כשישים שניות הדלת נפתחה שוב וקראה בשמו של תלמיד ממוסד אחר שאותו לא הכרתי.
הדקות עברו במתח גדול ורוב התלמידים כבר נקראו אל תוך הקונקטור, הייתי סקרנית לדעת מה הולך בצד השני של המכונה ויותר מכך סקרנית לדעת עם מי אני אבצע הקמה.
כאשר נשארנו כעשרה תלמידים שמעתי את שמי בוקע מהמכונה "אוולין רוטר", הלב שלי החסיר פעימה אחת, נשמתי עמוק והתקדמתי אל תוך הקונקטור.
עברתי את דלת המתכת ונכנסתי לחדרון קטן מלא בנורות זעירות מהבהבות, הדלת נסגרה אחרי והתחלתי להרגיש זיעה קרה זורמת במורד גבי. "שלום, אוולין רוטר" הקונקטור דיבר אליי. "שלום?" שאלתי יותר מאשר עניתי.
"נא להתקדם למשבצת האדומה" באמצע החדר הייתה משבצת אדומה קטנה שמספיקה לאדם אחד, נעמדתי עליה וחיכיתי לתוצאות. השניות עברו באיטיות מורטת עצבים ולבסוף שמעתי את קול המכונה אומר "התוצאות הודפסו, בהצלחה" דלת נפתחה מצידו השני של החדר, יצאתי מהדלת במהירות לפני שאני אסגר שוב בתוך המכונה. מחוץ לה עמד מדריך שלבש חליפה אפורה בדומה לג'ון, עיניו האפורות חדרו את עיני והוא החזיק בידו דף בודד והסתכל עליי במבט מוזר.
מעבר לכתפו יכולתי לראות עשרות שולחנות שמלאים באוכל ריחני במיוחד, התלמידים מילאו את השולחנות ופטפטו בקולי קולות, בצד הזה של הבניין לא היו קירות, היו חלונות ענקיים שמשקיפים לחצר רחבת ידיים, שם חיכו לנו האוטובוסים שאיתם הגענו. סקרתי את החדר בעיני עד שנתקלתי בלין שנופפה לי במרץ לשלום כשפניה סמוקות במיוחד, היא ישבה ליד תלמיד שלא הכרתי, בעל עור שחום ושיער שחור, כאשר הם ישבו ביחד העור החיוור של לין והשיער הלבקן שלה בלט למרחקים כמו זרקור, נופפתי לה שלום בחזרה והסתכלתי על המדריך שהמשיך לבהות בי בצורה מוזרה.
"אתה תגיד לי היום מה התוצאות שלי?" שאלתי במורת רוח הולכת וגוברת. הוא המשיך לבהות בי, כשראיתי שהוא לא מתכוון לצאת מההלם שלו הצצתי בדף שהוא החזיק בידו. כל מה שהצלחתי לראות מהזווית שבה עמדתי זה תמונה שלי. עיניים ירוקות, שיער שטני, עור בהיר ומבט חודר במיוחד, תהיתי מתי הצטלמתי בצורה רצינית כל כך. כאשר ניסיתי לתפוס זווית טובה יותר כדי לקרוא את הדוח, המדריך התנער ממחשבותיו ותפס בזרועי בחוזקה "את באה איתי".
הוא גרר אותי על פני האולם כאשר עיניים קרובות ננעצות בנו, ראיתי מזווית עין את לין קמה על רגליה ונעמדת בתדהמה.
התדהמה שלי מההתנהגות של המדריך הייתה גדולה עד שלא יכולתי לעשות דבר מלבד להיגרר אחריו.
הוא הוציא אותי מהאולם אל המדשאה שם עמד מדריך נוסף משועמם למראה, הוא הרים את ראשו ופקח את עיניו בתדהמה "יורי, אל תגיד לי ש.." הוא התחיל לומר כאשר המדריך שכנראה קוראים לו יורי עזב את זרועי ונתן לו את הדף, הוא מיהר לברוח משם לפני שאני אוכל לפצות את פי, אז הברירה היחידה שלי הייתה להוציא את הזעם שלי על המדריך שנשאר.
"אתה מוכן להגיד לי מה הולך פה?" צעקתי בחוסר אונים, הוא התבונן בי בתדהמה במשך כמה שניות ואז חיוך קטן עלה על שפתיו, עיניו הכחולות חדרו את עיני והוא אמר בקול "קוראים לי דון ואני המדריך שאהיה אחראי על ההעברה שלך".
"אחראי על איזו ההעברה? אני עוברת מוסד?" שאלתי בעצב, אומנם רוב התלמידים היו נשארים באותו מוסד שהם היו בו כי כך גם היו בני הזוג שלהם, אבל היו מעטים שעברו מוסדות. מלבד זאת, כבר ראיתי את לין עם נער ממוסד אחר, כך שגם היא עוברת. הנערה היא זו שעוברת למוסד הנער, תמיד.
דון גיחך לעצמו והראה לי את הטופס.
במבט ראשון נקלטה בעיני התמונה של הנער שאיתו אני אמורה להקים משפחה, הוא נראה רציני כמעט כמוני בתמונה שערו השחור כפחם קצוץ בצורה מסודרת, עיניו החומות הביטו בי דרך התמונה, עורו היה בהיר כמו שלי ובזוויות פיו בצבץ חיוך קטן שנתן רושם לא אמין במיוחד לתמונה.
כאשר סיימתי לבחון את התמונה מיהרתי לחפש פרטים אך דון קיפל את הטופס לפני שאני אספיק לקרוא משהו נוסף.
הוא הסתכל עליי ואמר לי "הבנת מתוקה?" בקול מעצבן במיוחד שנתן לי חשק לבעוט בו בחוזקה.
"הבנתי מה?" צעקתי עליו בתסכול "לא הספקתי לקרוא כולם".
הוא גלגל את עיניו בזלזול "את איטית" לעג "את לא עוברת מוסד, מותק!" הוא התקרב לפני ולחש בארסיות "את עוברת גוש".