קפלר – פרק 1

קוראים לי אוולין רוטר, לא מזמן מלאו לי שש עשרה שנים ואני חיה על כוכב לכת בשם קפלר, בכוכב הלכת שלנו כל האנשים נמצאים מתחת לממשלה אחת, הממשלה שלנו מורכבת משלושה גופים עיקריים: המיצג – אלו אנשים המייצגים את הפנים של הממשלה ומדברים בשמה בנאומים ובכנסים מיוחדים, הביטחון – אלו אנשים האחראים לשמירת הסדר ולאכיפת החוקים של הממשלה, הסוכנות – אלו אנשים הדואגים לשמירת ההיסטוריה וכל המסמכים החשובים על פני הכוכב, כמו תעודות לידה או פטירה של אנשים, שם אבא שלי עובד.
כל שאר האנשים שאינם עובדים בממשלה, עובדים בתור סוחרים, חקלאים, מנקים, ועוד כל מיני עבודות די פשוטות. הממשלה שלנו די גדולה כך שהיא מעסיקה משפחות רבות בכל גוש וגוש.
הכוכב שלנו מחולק לשמונה גושים עיקריים, לכל גוש נספח שטח מים משלו, הגושים מדורגים כמספרים לפי סדר הגודל שלהם, אנחנו גרים בגוש השמיני והקטן מכולם.
המשפחות בכוכב שלנו מוקמות על ידי מכונה משוכללת שנקראת קונקטור. הקונקטור מכיל רשימה ממוחשבת של כל האוכלוסייה בכוכב שלנו וכאשר נער או נערה מגיעים לגיל שש עשרה לוקחים אותנו לטיולים מאורגנים על ידי מוסד הלימוד שבו אנחנו נמצאים כדי שהקונקטור יגיד לנו אל מי אנחנו שייכים, ועם מי אנחנו נקים משפחה למופת.
הקונקטור הוא המצאה גאונית שמונעת מחלות גנטיות והפרעות התנהגות אצל הילדים הנולדים, המצאה שמונעת מחלוקות ומחברת בין האנשים המתאימים ביותר על פני הכוכב. כל המשפחות המורכבות ממנו אמורות להיות המאושרות ביותר, כך שכל הכוכב שלנו אמור להיות המאושר ביותר, או כך לפחות חשבתי.
בכל זאת, המשפחה שלנו לא הייתה המאושרת ביותר מהסיבה הפשוטה שהיא החילה רק אותי ואת אבי, משפחה מצומצמת למדי. אמי מתה כשהייתי בת אחת עשרה בתאונת עבודה, כך נאמר לי, היא עבדה ביחד עם אבי בסוכנות, אף פעם לא חשבתי לחקור לעומק את הנסיבות, כל הזמן רק ניסיתי להדחיק את המוות שלה ולנסות לחיות את חיי בצורה הטובה ביותר עם אבי, המשפחה היחידה שנשארה לי.
הכל התחיל בסיור שנערך מהמוסד שבו אני לומדת, אל הקונקטור שנמצא בגוש שלנו.
עליתי על האוטובוס עם חברתי הטובה לין שלא הפסיקה להתלונן "אין לי כוח לסיור הזה" היא רטנה "בשביל מה אני צריכה לדעת מגיל שש עשרה עם מי אני הולכת להקים משפחה אם במילא ההקמה מתבצעת רק עוד שנתיים". השאלה שהיא העלתה הגיונית למדי אבל עניתי לה רק את מה שלימדו אותי לומר "את צריכה להכיר לעומק את האדם שאת הולכת להקים איתו משפחה עוד לפני ההקמה עצמה".
היא עיקמה את הפרצוף שלה והפטירה לעברי "בואי נשב, פרופסור". הכינוי פרופסור נדבק לי מכיוון שלין נהגה לחשוב שאני יודעת כל, ויכולה לדקלם בעל פה את חוקי הממשל שלנו, כמובן שאני לא מסכימה איתה בנושא הזה.
המרצה טום לטיש עלה על האוטבוס לאחר שכל התלמידים התיישבו במקומותיהם ולקח מהנהג את המיקרופון "תלמידי היקרים" פתח בנאום נרגש כאשר נהג האוטובוס החל בנסיעה "אנחנו עומדים בפני יום נרגש מאד, היום תיכנסו אל תוך הקונקטור ותדעו לאן תשתייכו בשארית חייכם…" המחשבות שלי נדדו אל אבא שלי שהבוקר יצא לעבודה באופן נרגש במיוחד, הוא לא דיבר מאז שקמנו ועד שהוא עזב את הבית, התנהגות שלא אופיינית לו כלל, כל מה שהוא אמר ביציאה זה שהוא מקווה מאד שאני אשאר לפחות בגוש השמיני.
האמירה הזו הפליאה אותי, לא שמעתי מעולם על תלמידים שעזבו את הגוש שלהם לאחר שהקונקטור נתן להם תוצאות, תמיד הצד השני של האדם היה שייך לאותו גוש שבו הוא נמצא.
הנסיעה למשרד הקונקטור הייתה ארוכה ומייגעת, שלוש שעות ארוכות נסענו ללא הפסקות עם הנאום המשעמם להחריד של המרצה ברקע. לין נרדמה מיד עם תחילת הנסיעה ומדי פעם נחרה בקול רם מדי והייתה צריכה ניעור טוב כדי שכל האוטובוס יפסיק להסתכל עלינו.
בסופו של דבר הגענו מותשים ורעבים למשרד.

ירדנו מהאוטובוס כמעט בריצה שמחים לשחרר את השרירים התפוסים, בעודי מותחת את גופי סקרתי את משרד הקונקטור מבחוץ. שום פעילות מעניינת לא נרשמה במוחי, מדשאה ריקה ירוקה ורחבה שבאמצעה עמד לתפארת בניין לבן רחב עשוי בטון בעל קומת קרקע אחת שאף חלון לא נמצא בו. כך בדיוק נראו התמונות בספרים כאשר למדנו על משרדי הקונקטור השונים המפוזרים בגושים.
המרצה סימן לנו להגיע אחריו וכולנו הלכנו בשקט נרגש לכיוון הבניין הלבן, לפני שנכנסו בדלת שמעתי טרטור של מנוע מאחורינו, הסתובבתי וראיתי שאוטובוס נוסף מגיע ומתוכו ירדו עוד שבעים תלמידים נוספים.
המרצה פתח את הדלת ואנחנו נכנסו אליו אל תוך אולם רחב ידיים שהיה מלא בתלמידים נרגשים, השקט היה מפליא לעומת כמות בני הנוער ששררו במקום, לין תפסה אותי בידי ודחפה את שאר התלמידים כדי שנוכל לתפוס מקום טוב לצפות על מה שכולם מסתכלים, כאשר הגענו לשורות הראשונה שעמדו מאחורי סרט אדום פי נפער בתדהמה מוחלטת, אף ספר לא הכיל תמונה של קונקטור מעולם ולכן לא ידעתי למה לצפות, בכל מקרה אני חושבת ששום תמונה לא תוכל להמחיש את מראה הקונקטור העצום שעמד באמצע האולם הענקי.