קמע הזהב של אפרודיטה| 17

רצתי בבכי אל מיטתי, לא יכולתי להתמודד עם הגורל. אני נולדתי להרוג? אני, החנונית, השקטה, זו שתמיד בשיעורי ספורט נבחרת אחרונה, אצטרך להרוג מישהו. גוש של כאב נתקע בגרוני.
צעקתי לתוך הכרית, ואז הזזתי אותה מפני וצעקתי לחלל החדר, בתקווה שמישהו ישמע.
קיללתי את זאוס בקולי קולות, ואפילו יצאו לי קללות ביוונית עתיקה מפי.
לקחתי את החרב שלי, ומגן שעליו היה חרוט ברק, ברקו של אבי זאוס.
“אני אצא למלחמה הזאת,” מלמלתי בשקט, “ואעשה הכל, חוץ מלרצוח, אני אמצא דרך לא לרצוח,” המשכתי בטון, בטוחה שאני נשמעת כמטורפת, "ולנצח!” הגברתי את קולי והרמתי את חרבי מעלה גורמת לברק.

יצאתי מהחדר למסדרון "בני אלים!” צעקתי.
“בואו, התכנסו!” צקתי וראשים מפוחדים וסקרניים הציצו מדלתות החדרים במסדרון.
“זאוס, אבי ציווה, לצאת למלחמה!” התחלתי לנאום ברוח של אשת מלחמה.
“ואנחנו נעשה זאת, ונציל שתי בנות, בנות אלים!.
המלחמה תיהיה בפיקודי, אך לשם כך, נצטרך לדעת מי בן מי, כדי שכל ילד יוכל להשתמש בכישורים שקיבל מההורה האל שלו! כל אחד מכם, ילך עכשיו אל חדר האלים, בו הם מתאספים, וידרוש לדעת בן מי הוא. איימי,” הפנתי את ראשי שמאלה, היכן שעמדה איימי עם ספר בידה, והקשיבה לי בפה פעור. “את תארגני לי רשימה, אל תפספסי אף בן אלים, שכל אחד יהיה בה.”
“כן המפקדת!” אמרה ורצה לחדרה להביא דף ועט.
עברו שעתיים, אני ישבתי לבדי וחיכיתי לאיימי שאמורה לחזור עם רשימה וב דיווח מלא על הורי כל אחד ואחת מבני האלים.
היא הגישה לי רשימה.
“את בת אתנה?!” אמרתי בפליאה, שיערתי שהיא תיהיה בת אפרודיטה או עוד מישהו.
“מסביר את הציונים הגבוהים שלי, לא?”
“כן… אבל ציפיתי לאלה קצת יותר איימית" אמרתי בסרקזטיות ושתינו פרצנו בצחוק.
הבטתי ברשימה, ג'ייק בן אפולו, כמצופה.
צ'ארלי בת ארס, היא תעזור לי לארגן את ההתקפה ותיהיה בראשה, גם איימי יכולה לעזור לי בזאת, הרי היא בתה של אלת האסטרטגיה והחוכמה תעזור לי.
הבטתי ברשימה, היו הרבה בני ארס, אל המלחמה. למה שאבי לא יתן להם את הפיקוד על המלחמה, ודווקא לבתו כן? בני ארס, חזקים, ערמומיים ולוחמים יותר טובים ממני.
הלכתי לחדרי וחקרתי את הרשימה, הבטתי לסופה בו היה רשום שמי. “סטפני, בת זאוס, נכדת אפרודיטה.” בהשוואה לכל בני האלים, אני הייתי היחידה שהייתה בת זאוס, היחידה שהייתה נכדה של אלה בנוסף לבתו של אל.
זה היה היתרון שלי, ניחנתי בכישרונות משני אלים.
פתחתי ספר שמצאתי בספריה, וחיפשתי משהו על חצויים של אפרודיטה וזאוס.
“חצויי זאוס, אל השמיים ניחנים ביכולות מופלאות שנתונות מאביהם. כל בן אל ניחן רק ביכולת אחת מהיכולות של אביו.
מעוף בשמיים,
יריית ברקים,
חוזק על,
דיבור ביוונית,” קראתי, הייתי חייבת לבדוק מה הוא הכשרון שלי שירשתי מאבי.
“אפרודיטה:
ערמומיות
פיתוי גברים,
שירה,
אופנתיות,
יופי,
שליטה בשפות,
היפנוזה,”
“יש לי אבא וסבתא עם כשרונות מעניינים…” מלמלתי לעצמי מתחת לאף.
האור נכבה בפתאומיות, החשכה אפפה אותי. חיפשתי בידי את מתג המנורה שליד המיטה,
ולפתע הרגשתי יד חמה עטופה בכפפה -או בבד כלשהו שלא ראיתי בחשכה- לופתת אותי וסותמת את פי כדי שלא אוכל לצעוק.