פרולוג + קלריסה – פרק 1

פרק ראשון:
אני חייבת לקלוע למטרה!
אסור לי לפספס אותה שוב!
אני מתנשמת ומתנשפת בכבדות, זיעה מטפטפת על מצחי. "קדימה, קלריסה, את יכולה…" אני לוחשת לעצמי ושולפת עוד חץ מגולף מעץ.
שוב יורה – שוב נכשלת.
אני זוכרת את המבחן הראשון שלי, כשהצלחתי לירות ולפגוע קצת מעל המטרה עצמה שעמדה במרחק עשרה מטרים ממני. אמנם הייתי רק בת שש, אבל הבוחנים היו נוקשים (רכים לעומת הבוחנים שלי כרגע, אבל יחסית אל ילדה בת שש, נוקשים.) קיבלתי את הציון הכולל 32 ועוד בונוס של שתי נקודות, כי הצלחתי ליצור חץ וקשת בעצמי.
אני זוכרת את מתילדה, השמרטפית שלי, מלווה אותי אל פנים הטירה בעוד שאר העוזרות מרכלות ביניהן על כמה נוראית הייתי. (או שזה פשוט הדמיון המפותח שלי… תלוי את מי אתם שואלים…)
אני עוצמת עיין אחת ונושכת את שפתי התחתונה, זה הכל או כלום.
אני מרגישה את האדרנלין זורם בעורקיי, את הרוח אשר גורמת לשיערי הלבן והארוך להתנופף לאחור, את הקשת בידי האחת ואת החץ בידי השנייה ואת העיניים של הקהל נעוצות בי. אני לא מרגישה את השפה התחתונה שלי מרב כאב ולא מרגישה את הרגל השמאלית שלי שנדמה לי שהיא נרדמה, בגלל שלא הזזתי אותה כבר… רגע, כמה זמן אני עומדת פה ומנסה לירות חצים למטרה? זה לא על זמן?
"מיס קלריסה, את מתכוונת לירות כבר?" אני שומעת את קולו העמוק של אחד הבוחנים.
אני משחררת את אחיזתי מהחץ רק לאחר שאני מוודאת שהוא בכיוון המדויק של המטרה.
לרגע אחד, נדמה לי שנכשלתי. לרגע אחד, נדמה לי שפשוט זה לא היום שלי. אבל רגע אחרי, אני רואה את החץ פוגע בדיוק באמצע המטרה וגל אושר מציף אותי.
"נורא ואיום!" פוסקת בוחנת אחת. "את כבר גדולה, אני מצפה ממך שלא יקח לך כל כך הרבה זמן לכוון את החץ בסך הכל. בנוסף, בחמשת החצים הראשונים פספסת. אצלי, הציון שלך שואף לחמישים, שישים במקרה הטוב."
"אני לא מאמין שבאמת קראו לנו עכשיו בשביל זה!" קפץ בוחן אחר והתחיל לשוחח עם הבוחנת.
"לא טוב." הסכים בוחן אחר בעל אותו קול עמוק.
"הנסיכה קלריסה!" אני שומעת את קולה הנזעם מאחוריי של מתילדה. "בואי ומהר לארמון! ושלא תעזי אפילו לתרץ את העידרותך!"
אני נאנחת ומתקדמת מהר אל עבר מתילדה. אולי זאת הייתה טעות שלא לספר לה על הבוחן…