קלריסה – פרק 5

"חכה רק רגע," אני נעצרת. "אני באה."
ג'ון מחייך חצי חיוך ומסמן לי להמשיך ללכת לצידו. הוא נושא ערימת ספרים עבי כרס בין שתי ידיו וכמה עפרונות. "מה קרה?" ג'ון שואל כשהוא רואה אותי בוהה בספר העליון שהכותרת שלו היא: 'חקר הטבע'.
"לא ידעתי שאתה אוהב טבע, תמיד סלדת מזה כל כך." אני אומרת בעניין ובדרמטיות. זה ממש מוזר, ג'ון בדרך כלל נרדם בשיעורי טבע, וגם אם הוא לא נרדם, אז הוא כל הזמן ממלמל שזה ממש משעמם.
"אני לא אוהב," הוא לוחש ומסמיק מעט. "אני פשוט חייב לסיים את העבודה הזאת שגברת מרילה נתנה לנו לעשות… אני כבר אסיים את זה מחר…" הוא מוסיף ואז שוב פונה אליי. "זה לא רק זה, זה נראה כאילו קרה לך משהו, מה קרה? את נראת ממש מצוברחת." ג'ון מציין.
"חוץ ממה שאמרתי, לא קרה שום דבר, קצת עייפה מהבוחן, זה הכל." אני מספרת לו… כן, זה קצת מוזר שג'ון יודע על הבוחן ומתילדה לא, אבל הוא החבר הכי טוב שלי… וגם, אני אוהבת לדבר על קליעה למטרה… אז יכול להיות שפשוט נפלט לי. לעומת מתילדה, שלידה ואיתה אני לא יכולה לדבר יותר מדי.
"קלרה, איך היה הבוחן באמת?" ג'ון שואל.
"פחות טוב מהפעם הקודמת," אני נאנחת ושמחה על שינוי הנושא.
"הנה. הספרייה ממש פה," הוא מצביע אל דלת מעוטרת בעיטורי זהב. אני תמיד כל כך אהבתי את הספרייה, כי ברגע שנכנסים, זה כמו עולם ומלואו ששייך רק לאציליים ביותר.
עיטורי זהב עדינים נמצאים כמעט בכל מקום והספרים העבים והשמורים בעלי כריכות מרהיבות. "זה תמיד נראה ככה?" ג'ון שואל ואני מצחקקת מעט. הוא אומר את זה בכל פעם שאנחנו נכנסים… אם כי לא נכנסנו הרבה לספרייה… בעיקר מכיוון שרק לאחרונה הוריו קיבלו את התואר 'אציליים'.
אנחנו ניגשים אל מדפי הספרים ומחפשים את התווית: 'קסם'.
"תזכיר לי שוב מה אנחנו מחפשים?" אני שואלת.
"ספרים שמדברים על קסם… למרות שאני לא בטוח שיש באמת אנשים שיכתבו על קסם כאילו הוא דבר אמיתי… רוצה לחפש בז'אנר 'פנטזיה'?" הוא משיב בלעג.
"זה חייב להיות כאן," אני ממלמלת לעצמי וסורקת את השטח שוב.
"מה? ספרים על קסם זמני? אני לא בטוח… יכול להיות שזה שם…" הוא משיב שוב, אבל אני לא מרפה. אני מזיזה את כל הספרים מהמדף, ואת חלק מהם אף זורקת, ואילו הם נוחתים ב'בום' גדול על הרצפה.
"ששש!" אני שומעת קולות ברקע, אבל לא אכפת לי. שום דבר כבר לא משנה לי-
"הוד מעלתה, הנסיכה קלריסה." אני שומעת קול חד ומצמרר שמעביר בי רעד.
"כן? אדון סדריקו?" אני בולעת רוק.
"נדמה שמישהי כאן חושבת שבזכות היותה נסיכה, היא יכולה לעורר מהומה בספרייה שקטה כל כך." הוא מציין לעצמו, (דבר שלדעתי לפחות, הוא טעות אחת גדולה).
"אני ממש מצטערת," אני ממלמלת. עדיין לא מצאתי את מה שאני צריכה, ואני לא אעצור בגלל איזה מורה טיפש – למרות שאין לי מספיק אומץ להגיד לו את זה בפנים…
"ולגביך, ג'ונתן," הוא פונה אל ג'ון.
"למען האמת, זה קיצור של ג'ו-" מתחיל חברי ונקטע על ידי אדון סדריקו.
"אני ציפיתי ממך ליותר… בתור אציל חדש… אתה לא רוצה שיגרשו אותך מפה, ואז תבלה פחות זמן עם הנסיכה האהובה שלנו," הוא אומר בקולו הצורמני.
ג'ון מאדים מעט ואומר. "זה לא יחזור שוב…"
אדון סדריקו מהנהן ומתקדם אל עומק הספרייה במבט מרושע.
"קלרה," ג'ון פונה אליי. "אולי כדאי שנלך? מקסימום נמשיך מחר…"
"אתה יכול ללכת," אני שומעת אותי אומרת. "אבל אני נשארת לחפש את מה שאני רוצה."
"בסדר, בסדר. אני אעזור לך… אבל אלך כשמתחיל להחשיך." הוא מוסיף וסורק את ערימות הספרים. "נו? אז מה את מחפשת?"
"אממ…" אני חושבת לרגע, ואז משיבה, "זה קשור לקסם… אני אדע כשאני אראה את זה…"
"טוב," ג'ון מושך בכתפיו. "לא חשבתי שאת תרצי למצוא ספר שקשור לקסם… את הרי מלכת האנטי-קסם."
"נסיכת," אני מתקנת אותו בגיחוך וחוזרת לחיפוש הספר הספציפי שאני כל כך רוצה למצוא.