קללת הזאב – הקדמה
רצתי הכי מהר שרגלי יכלו, יותר מזה, אפילו שידעתי שזה חסר טעם. יללות הזאבים נשמעו כל-כך קרובות שיכולתי להריח את הבל פיהם המסריח.
המשכתי לרוץ כמה שיכולתי, אבל היער היה חשוך לגמרי ולכן לא שמתי לב ונפלתי על שורש עץ.
הזאבים התקרבו אלי. יותר מדי התקרבו. העניים שלהם היו אדומות כל-כך שגם אם דם היה נשפך מהם זה היה נראה אותו דבר.
הבטתי בירח המלא, ידעתי שזה כנראה האור האחרון שאראה אי פעם.
איבדתי את ההכרה כשיללות הזאבים עדיין מפלחות את הלילה.
תגובות (8)
להמשיך!
וואי זה נשמע טוב תתחילי :)
אל תתחילי סיפור חדש! תגמרי את אין אפשרות להתחבא ואז תמשיכי
בסדר, אם מישהו יזכור את זה עד אז…
אני אזכור ( :
הקדמה קצרה מדי אבל טובה תמשיכי לכתוב אותו מחכה להמשך שלו
תמשיכי, למרות שאני לא ממש אוהבת סיפורי זאבים, זה נראה מעניין
מצטערת טדי תהרוג אותי אז ייקח לי קצת זמן להמשיך.