קיסרות האופל – תחילתה של אימפריה 3/5

זמן ארוך, חכיתי לו הרבה זמן, משום מה רציתי להיות קרוב אליו לראות אותו שוב, אני ישבתי בזמני הפנוי בכניסה לכפר, מחכה לו, שבועות ארוכים עברו החורף כבר היכה בעוצמה, ואיתו תאריך ההגעה של האלפים, הדרכים לכפרים האחרים כוסו בשלג סמיך, איש לא יכל לצאת או להיכנס לכפר, 'אלא אם כן הם אלפים' חשבתי,
"איפה הקיסר שלך?" שאל אותי אחד מהילדים שנהגו להציק לי, השם שלו היה יאזוב, הוא היה מלח על פצע פתוח,
"בדרך." עניתי בלחש
"איש לא יכול להיכנס אל הכפר הדרכים מכוסות בשלג, הקיסר שלך לא יגיע, אתה תקפא למוות ואז מי יציל אותך?"
"הקיסר." עניתי לו בכעס, רציתי שהוא ילך, אך הוא לא הרפה,
"אתה חושב שהוא יציל אותך ממני?" שאל יאזוב, הוא היכה באגרופו בפני, נפלתי אל השלג וחשתי כאב עז בשיני, "תקרא לו!" הוא צעק עלי ובעט בי, השלג קיבל צבע אדם מהדם שזלג מפי, "עזוב אותי." אמרתי בקול חלוש
"או שמה? הקיסר שלך יגיע עם הפרשים השחורים שלו ויהרוג אותי?"
"זה יהיה טיפשי מידי." אמר קול מוכר הרמתי את עיני, הקיסר עמד בראש גדוד של פרשים שחורים "אתה מת כבר מבפנים ילד." הוסיף הקיסר "אי אפשר להרוג מת."
"מה..?" גימגם יאזוב "איך..?"
"הסתלק!" נהם הקיסר בקול כעוס, אפילו שכעס לא הופנה אלי חשתי פחד, יאזוב ברח בפחד, הקיסר ירד מסוסו ובחן אותי, אני קמתי מיד ושאלתי "איך הגעתם לפה? הדרכים חסומות."
"אנשים פשוטים יגידו שזה נס, אני אומר שפשוט חנינו סמוך לנהר שם השלג נמס מהר יותר והיינו די קרובים לכפר." אמר הקיסר "מדוע מרביצים לך?"
"אני לא יודע." אמרתי בבושה "הוא פתאום החל להרביץ לי."
"הנה." אמר הקיסר הוא אחז בעדינות בסנטר שלי והרים את פני כך שאני הבטתי בעיניו, לפתע הכאב נעלם כלא היה וטעם הדם בפי גם הוא נעלם,
"מה זה?" שאלתי ממשש את פי
"קסמים." ענה הקיסר "משהו קטן ויעיל."
"מכשפים?" שאלתי "אתם מכשפים?"
"אני מגן על חלשים בעזרת קסמים." אמר הקיסר "והקסמים האפלים הם המשרתים שלנו."
"אמרו לי שכשפים אפלים הם דבר רע."
"לא." אמר הקיסר "טעות בידך. הקוסמים והמכשפים שמשתמשים לרעה בקסמים אפלים הם הדבר הרע."
"וכך תילחמו באלפים?" שאלתי
"בדיוק כך." אמר הקיסר "עכשיו, ממידע שקיבלתי נאמר לי שהאלפים אמורים להגיע מוקדם מין הרגיל, לכן אני הבאתי את החיילים שלי מוקדם." הוא הביט בחייליו ופקד "שנו ביגוד!" החיילים פשטו את הגלימות השחורות מתחתיהם הם לבשו בגדי כפריים החיילים הורידו את הרדידים, מתחתיהם היו כמה בעלי ראשי חיות, "אלה הם התלמידים שלי." אמר הקיסר "לוחמי האופל הראשונים." רק עשרה, חשבתי, על האלפים נאמר שהם מסוגלים להלחם נגד ארבעה אנשים, הם אחד מהם בעל ראש זאב אפור נתן לבעל פני נמר להעביר את ידו על פניו, הפנים נשתנו לפני אדם, כולם עשו כמוהו וךפני עמדו עשרה כפריים תמימים למראה, הם לבשו כובעי פרווה מרוטים,
"עם שחר הם באים." אמר הקיסר והביט בי "אנו נפתיע אותם."