קיסרות האופל – תחילתה של אימפריה 2/5

לא ראיתי אותם הרבה זמן, למעשה אני ישבתי כל יום בפתח הכפר מחכה לפרשים השחורים של הקיסר פובוס, מידי פעם עברו כמה כרכרות של סוחרי צמר, אך לא היה זכר לפרשים השחורים, מנגד רצו שמועות על מרד שהתרחש בעיר הגדולה הל-גארדסיום ושמכשף בעל עוצמה פסע אל תוככי העיר ונלחם נגד מושל העיר, שמועות רצו ממקום למקום אחת מהם הייתה שכוחות גדולים שדגלם דגל שחור דהרו מהמזרח למערב מגייסים מתנדבים, לא ידעתי לקרוא, לא הרבה למעשה, הספר שנתן לי הקיסר היה כתוב בשפה העתיקה, אני לא זהיתי הרבה מילים חוץ מהמילה, האחד והיחיד שחזרה על עצמה שוב ושוב, וצמד המילים לוחמי האופל, אחרי כמה שבועות הגיעו חיילים לבושים במדי המושלים מדרום לכפר שלנו, הם היו פצועים אנושות וייללו משהו על הגנרל הלבן,
"אלה תקופות קשות יבגני." לחש לי אחד מזקני הכפר "בעבר חששנו מחיילי המושל וכעת ראה כיצד הם מתחננים לחסדנו."
"אני לא חושב שהם רוצים חסד." אמרתי "אני יותר מאמין שהם מנסים להסתתר מפני הקיסר."
"אז גם אתה קורא לו הקיסר פובוס?" שאל אחד מהנערים בגילי
""ולמה לא?" שאלתי
"כי הוא זר, הוא לא מהאזור בכלל." הוא ענה
"אנדריי, אתה יודע שגם המושלים באזור הם זרים, גם האלפים הם זרים." עניתי לו
"בדיוק, הוא השליח של האלפים, הוא מנסה לשעבד את כל הארץ." אנדריי צעק בקול מפוחד, שמעתי את זה בקולו, פחד, לפתע האדמה החלה לרעוד, אנשי הכפר נעצרו במקומם, כולם הביטו אל פתח הכפר ממנו הגיעו כל פעם האלפים, אך לא משם הגיעו קולות הדהרה, הם הגיעו מהצד השני,
"הם באים." לחשתי
"מי?" שאל אנדריי
"הלוחמים של הקיסר." ואכן אל תוך הכפר דהרו חמישה-עשר פרשים לבושים שחורים, עטויי רדידים וחמושים מכף רגל ועד ראש, רובם נשאו על החניתות שלהם דגלים שחורים,
"שלום לכם." אמר המנהיג "אנו לוחמיו של הקיסר פובוס ירום הוד." אחד מהם ירד מסוסו והניח על הקרקע שק שחור "זוהי ברכתו של הקיסר פובוס והבטחתו כי יהיה טוב ושליט הוגן לכל, אנו כעת נלחמים במתנגדים למשטרו, רבים מכם אינכם יודעים, אך הגנרל בלנקוסיוס קדמוס מגיע אליכם הוא אשר כעת כובש את הכפרים הגובלים ביער האלפים, ולכן אנחנו בחרנו בכפר שלכם כנקודת ההתנגדות לאלפים."
"אתם לא תוכלו להילחם באלפים." אמר אחד מזקני הכפר "הם חזקים, ראייתם אינה דועכת בלילה, הם מהירים אכזרים, ומטעים ביופיים."
"ובשל כך הקיסרות תצא למלחמה בבני השטן!" הכריז הלוחם "אנו באנו לשנות! ואנו נשנה! תמו ימי שלטון האלפים! תם זמן שלטון האלפים בבני האדם, אנו נילחם בהם, ואנו ננצח."
הם הסתובבו חזרה אל פתח הכפר ופתחו בדהרה, אני מיד רצתי אחרי ענן האבק שהותירו לבסוף כשהגעתי אל הדרך המובילה אל הכפר הם חיכו לי שם,
"בוא איתנו ילד, יש מישהו שרוצה לראות אותך." אמר מנהיג השיירה, התקרבתי אליהם, הוא הושיט את ידו, אני תפסתי את ידו ועליתי אל הסוס, הוא אחז בי בחזקה ופרשים חזרו לדהור, הם לא דהרו הרבה למעשה, מאחורי גבעה קטנטנה לא רחוקה מהכפר ניצב מחנה אוהלים, הצבעים שלהם היו שחורים, הפרשים לקחו אותי עד לפתח האוהל הגדול מכולם, ירדתי מהסוס נתמך בעזרת אחד מהלוחמים, כולם במחנה לבשו שחור וכיסו את פניהם ברדידים שחורים,
"ובכן." אמר קול מוכר, אני הבטתי אל פתח האוהל, שם עמד הקיסר פובוס,
"כבוד הקיסר הבאנו לך את הילד." אמר הלוחם והניף את ידו הקמוצה באגרוף,
"טוב ויפה, עזבו אותנו לבד." אמר הקיסר, החיילים פנו והסתובבו לעבר המגורים שלהם ואני נותרתי עם הקיסר,
"מה שלומך?" שאל הקיסר
"בסדר." מלמלתי, מדוע הקיסר קרא לי? שאלתי את עצמי
"אם אתה תוהה מדוע קראתי לך." אמר הקיסר "אני רוצה להראות לך משהו." הוא סימן לי לבוא בעקבותיו, אני פסעתי מאחוריו בהיסוס, הוא לקח אותי לעוד גבעה, שם השקפנו שנינו אל מורד הגבעה שם נאספו כמה מאות חיילים,
"וואו." אמרתי
"כן." אמר הקיסר "זה מה שהבטחתי לכם, הפלוגה הזו תשעט לעבר היער הלבן ותחזיר את ראשיהם של האלפים אל המנהיגים שלהם."
"האלפים רעים גם אל כפרים אחרים?" שאלתי את הקיסר, מדוע הוא נלחם למעננו? האם הוא רוצה לקנות את נאמנתנו?
"לפני הרבה שנים, הייתי אדם שצמא לידע, נסיתי לגשת אל האלפים, כמו הרבה אנשים שמעתי על החכמה שלהם על היופי והאהבה, אך הכל התבדה כשהם סירבו בגסות להצעה, והכל בגלל שידעתי קסמים אפלים, אתה יודע איך הם מכנים את תושבי המקום?"
"איך."
"אנטראוס." הוא לחש באוזני "המילה האלפית שפרושה מצורעים, אנחנו שונים מהם בגלל שאנחנו לא אלפים."
"מתי הצבא יתקוף את האלפים?"
"בזמן המתאים, אני לא יכול לתקוף סתם, הם הרגו מישהו?" הוא שאל תוך כדי שירד על ברכיו, הוא הביט אל תוך עיני ולחש "אתה ילד חכם, אני רואה עתיד גדול אצלך אני רוצה שתבוא איתי לעיר הבירה."
"אני לא יכול." לחשתי,
"אתה חושש לשלום אימך." אמר הקיסר "ואני מבין את זה, אך ראה הזמנה זו כאישית." הוא קם על רגליו ומחא את כפיו, הבטתי סביב וראיתי שאני עמד בכניסה לכפר.