קיטשי וקטלני- פרק 4, מישהו קורא בכלל?

ישבנו ליד השולחן ביום שבת בערב. כשאני אומרת ישבנו אני מתכוונת אלי, לאית'ן ולסטשיה. היא לא ידעה עלי או על אית'ן ואמרנו לה שהוא הבן של החברים היחידים של ההורים שעוד שומרים איתי על קשר (למרות שאין לי הורים, רוב הזמן היו לי שומרים או מאמצים ובאימונים..טוב, אני לא זוכרת כלום חוץ ממה שלימדו אותנו. אין לי מושג איך או עם מי חייתי שם.)
טש' לא שאלה שאלות, היא פשוט קיבלה את זה.
הרגשתי הקלה כשטשיה הלכה סוף-סוף. לא רציתי שהיא תיכנס לוויכוח הזה.
בשניה שהיא סגרה את הדלת אית'ן אמר: "את לא הולכת לשם"
"אממ, בוא נראה, אני כן!"
"לא את לא, אם נותנים לך כתובת ואומרים לך להגיע לשם באמצע הלילה את ל-א אמורה ללכת, די בסיסי אם תשאלי אותי"
"אז בוא איתי!" התפרצתי עליו.
"קדימה תחליט אני הולכת עכשיו! אם אתה כל כך דואג לי, קדימה, בוא!"
"האמת" הוא אמר "רעיון טוב, אני בא"
הלכתי מעוצבנת לחדר ולקחתי את הדברים הרגילים: אולר ובקבוקון דם והוספתי שלושה קוצים את החבל עם המרווה.
"אתה מוכן?"
"לקרב? תמיד" אית'ן אמר בחיוך.
יצאנו.
"טוב, זה הבניין" הכרזתי.
"נכנסים או לא" הוא שאל כאילו זה לא משנה, אבל הוא נראה דרוך.
"נכנסים" עניתי.
עלינו לקומה הרביעית ועמדנו מול הדלת השמאלית. לא הרגשתי אף יצור, בינתיים.
"3,"
"2,"
"1-"
הדלת נפתחה בפתאומיות ומשהו משך אותנו פנימה.
מולנו עמדה נערה בעלת עור בהיר ושיער כתום. מאוד כתום.
"הי, לא האמנתי שתגיעי" היא פנתה אליי.
"אה, כן, באתי. אפשר לשאול מי את" פתחתי את אחד הסכינים בכיס.
הסתכלתי הצידה, גם אית'ן היה מוכן.
"חכו רגע אל תתקפו" היא אמרה, והוציאה חפץ קטן מכיסה.
זה היה מפתח פשוט אבל היא פתחה כיס קטן בפלסטיק והוציאה משם שבב.
"ושוב, היי" היא אמרה בחיוך.
עמדנו מולה נדהמים. היא הייתה קטנה מידי בשביל להילחם.