קיטשי וקטלני-פרק 2

'טוב, אין מה לעשות.' חשבתי לעצמי רק לחכות שהיצורים יתקפו.
קמתי ביאוש מהרצפה והלכתי לחדר האמבטיה הקטן. התרחצתי,הפצעים צרבו, אבל כבר התרגלתי.
כשגמרתי עמדתי מול המראה, בחנתי את החלקים השלמים שנותרו מהגוף שלי.אני רק בת 17.
שתי הכתפיים ויד שמאל היו מכוסות צלקות ושריטות, על הצוואר היו חרותים שלושה איקסים ושרשרת הגנה- פס מסולסל שמקיף פעמיים את צוואר ונראה כמו קעקוע לרוב האוכלוסיה, בני אדם ויצורים אחרים. הוא נועד כדי לשפר את היכולת או הכישרון הכי טובים או הכי נחוצים.
הרגליים היו שלמות פחות או יותר עם חתך אחד נוראי בירך רגל ימין שנוצר באחד הקרבות הכי קשים שלי. זה היה בתחילת האימונים, הייתי בפארק קטן ונטוש כשראיתי אותם. שני אנשי- זאב, אבל אמיתיים. לא מזויפים. כאלה שמשתנים מתי שהם רוצים. כל מה שהיה עלי באותו רגע היה האולר המיוחד שלי, שאומנם יכול להיות קטלני אבל לא עוזר הרבה נגד אנשי-זאב. כדי להרוג אותם ממש לא צריך כסף- במקרה כזה הם יתקפו ואז יגנבו את הכל, יותר יעיל להשתמש בצמח קוצני כלשהו. יש עוד אפשרות להרג איש זאב והיא קשה יותר. צריך למקד את אור השמש בדיוק מעל ללב שלהם. וזה מה שעשיתי לראשון בזמן שהתקרבתי לאט אל הגדר חיה שסבבה את הפארק-בוגנוויליה. צמח קוצני מאוד. לפני שהספקתי לתלוש ענף אחד, השני כבר השתנה לזאב ורץ אליי. התחלנו להילחם בצורה פשוטה- חבטות ושריטות ומידי פעם נעיצת האולר עד שהוא נעץ את השיניים ברגל שלי. וזה כאב ושרף. הצלחתי לת בעיטה אחרונה והתעלפתי. כשהתעוררתי שוב ראיתי שתי עצמות מוצלבות- סימן המוות של אנשי- זאב..
התלבשי והלכתי לחדר. ידעתי שאני לא אצליח להירדם. יכולתי רק לחשוב על האחרים. מי הם בכלל? ידעתי שהם כמוני ושהם חיים נכון לעכשיו. וזהו. התקשורת היחידה היתה במקרה סכנה ומסתבר שאני הייתי הראשונה שאי-פעם נזדקקה לעזרה. מבאס לחשוב ככה. אבל אם לא הייתי קוראת להם עכשיו, כשהיצורים יתקפו, והם אכן יתקפו המצב היה אבוד.
בסופו של דבר דווקא נרדמתי לכמה שעות טובות ובבוקר קמתי לקולות ריב חזקים מחוץ לדלת הדירה.
החלפתי בשקט לטרנינג וחולצת טי והתקרבתי לדלת.
"מה את עושה?! תעזבי כבר את הדלת!"
"תרד ממני! אח! מה לעזאזל אתה עושה?!"
ואז שמעתי חבטה ואחריה שקט.
לקחתי סכין מטבח גדול מהשיש והתקרבתי לדלת.
פתחתי אותה.
ממולי עמד נער בערך בגילי ונראה דרוך. לא זיהיתי אותו. אבל כן זיהיתי את הדמות לידו. היא הייתה שרועה על הרצפה ליד הדלת. זאת הייתה טש'. הבטתי בה המומה. ואז הסבתי את המבט לנער.
הסתכלתי עליו במבט חודר במשך רגע ארוך, ואז, הרמתי את הסכין ותקפתי.