קיטשי וקטלני- פרק 10

ווהו פרק 10 ועוד לא התיאשתי לגמרי :)
לפרק הזה אני אוסיף עוד קטעים אז תבדקו. פשוט אינלי זמן..
————————————————-
"לא, ממש לא" אמרתי מבוהלת, "לא דיברנו על כלום" המשכתי בלי לנשום.
אית'ן רק צחק בשקט "בטח, ברור".
"אכפת לך? אנחנו די באמצע כאן" מייק אמר, חמוד מצידו.
אבל לא עוזר נגד האדם שמולנו.
"לא, לא ממש איכפת לי, אבל לך צריך להיות איכפת. אחרי הכל, אתה זה שצריך מקום לישון בו" אית'ן אמר. בצורה מכוונת להעליב.
מייק בלע רוק בעצבים והתכוון להחזיר לאית'ן תשובה מוחצת כשהתייצבתי ביניהם. "מספיק!" אמרתי. "תחליטו, אתם יכולים להסתדר או לא? מייק בחייך, אתה צריך את הדירה לא? ואית'ן, ברצינות, מספיק גרוע שאני צריכה להמשיך לסבול אותך, מה איכפת לך לעזור קצת. זה כנראה יפחית מהרצון שלי לדקור אותך. לא חושב?" אמרתי בעצבים.
שניהם הסתכלו אחד על השני בעיניים רושפות, כאילו הם עומדים ללכת מכות, כאן ועכשיו.
גילגלתי עיניים והרמתי את ידיי בכניעה. אחר כך פניתי והלכתי משם.
חזרתי לשטן כדי למצא את רייצ'ל, אני רק צריכה לאבד אותה כדי שהערב יהיה מושלם. ראיתי אותה בצד ובזמן שאני התעסקתי בדרמות הקטנות שלי, היא כבר הלכה עם מישהו החוצה.
לא עם יצור אנושי.
עקבתי אחריהם, רייצ'ל חייכה ליצור- ערפד, והוא בתגובה חייך ורכן אליה, היא לא נבהלה ולא זזה. הם התנשקו במשך כמה שניות והתנתקו. החיוך שלה גדל.
הם פנו והלכו מהשטן ואני- אחריהם.
הלילה היה נטול ירח וברחוב הזה לא היו פנסים. הכל היה חשוך.