קטע מתוך הספר שלי- אשמח לתגובות! :)
הבחור האחד היה גבוה ממני במקצת. הוא לבש גלימה שחורה בעלת צווארון גבוה. שיערו היה שחור וחלק, ופוני מלווה בגווני אדום הסתיר את רוב מצחו. השני היה בגובה שלי. השיער שלו היה גלי עד מתולתל והוא הרכיב משקפיים גדולות שכיסו את עיניו. לשניהם היו עיניים אדומות וניבים ארוכים וחדים מהרגיל.
"מה אתם עושים כאן?" הוספתי לשאול.
"מה קורה, מאל? טוב לראות אותך. תודה שהצלתם אותי מלהיחנק למוות בתוך מרתף מברזל." מאל, הגבוה, מיד התחיל להתלונן על התגובה שלי.
"אל תציק לו, אני בטוח שהוא יודה לנו בסופו של דבר." ניר ענה לחברו.
"רגע. אתם-?" מחשבותיי החלו להתבלגן מחדש.
"ערפדים. הסוג הטוב ביותר." מאל אמר בגאווה.
"ורק שיהיה ברור, אנחנו לא שותים דם, אנחנו לא נשרפים למוות בשמש, ואנחנו לא הופכים לעטלפים." הוסיף ניר. "תודה לבורא." הוא הביט לשמיים בהקלה.
נביחה נוספת קיבלה את פניי בשמחה. זה היה זוקו שרץ אליי בהתלהבות כשסוף כל סוף פגש אותי שוב. לפחות מישהו אחד שאני שמח לראות.
"הזאב שלך מגניב." אמר מאל.
"אה, תודה." עניתי לו, ומיד פניתי לדבר אל זוקו. "אמרתי לך לבדוק שכולם בסדר, לא שתביא אותם אליי."
"אה, אנחנו שומעים אותך." אמר ניר בטון נעלב.
"מתי אמרת שהוא יודה לנו? כי הזמן עובר." מאל פנה אליו.
"בסדר, בסדר, אני מודה לכם. אתם מרוצים?" אמרתי.
"לא."
"לא ממש."
מאל המשיך להוסיף לדבריהם. "לא ממש התכוונת לזה, אבל אני מניח שזה הכי טוב שנוכל לקבל."
"הבנתי, אתם ערפדים. אבל זה אומר שאתם גם לא מתבגרים." נפל לי האסימון. "תוכלו להסביר לי?"
"מאל יסביר, הוא נולד ככה." אמר ניר.
"תודה, אח שלי." מאל חייך. "הנה העניין- ערפדים יכולים למות מזקנה, והם יכולים להתבגר מבחינה פיזית, אבל רק כשהם מחליטים לעשות את זה."
"בני כמה אתם?" שאלתי בסקרנות.
"מאה ו-" ניר חשב ולא ידע בדיוק את התשובה המדויקת בכדי לענות לי.
"יותר ממאה." השיב מאל. "מנקודה מסוימת הפסקנו לספור. אבל אני זוכר את אלף תשע-מאות פלוס."
אני חייכתי לעצמי כשהבנתי שאפילו כשהם מבוגרים הרבה יותר מהאדם הממוצע, אני עדיין גדול יותר משניהם. מחשבות הובילו למחשבות שהובילו למחשבות שהובילו אותי להיזכר במירה, שיי ושאר החברים שלי.
"אני צריך למצוא את מירה." אמרתי.
"מירה? היא כאן?" ניר חייך כששאל זאת.
"כן." עניתי במהירות, והתחלתי ללכת חזרה לכיוון רוזנסול.
"היי, חכה שנייה." מאל קרא לעברי. הסתובבתי אליו כשאני מרים את גבותיי בפליאה. "אנחנו גם באים איתך.
"אה, אני לא חושב שזה רעיון טוב." עניתי.
"מזל שזה לא ממש תלוי בך. אנחנו באים בכל מקרה." הוא אמר. זוקו הפתיע אותי כשנראה היה שהוא תומך ברעיון בהתרגשות. נאנחתי בייאוש כשהבנתי שהוא צודק, ואולי באמת עדיף לי להישאר בקבוצה. הרצון שלי לפגוש מחדש את מירה היה חזק מדי.
תגובות (4)
ממש טוב!! אבל קצת לא הבנתי, זה מרגיש כאילו התחלת מהאמצע.
זה בגלל שבאמת התחלתי מהאמצע.. זה קטע מתוך הספר שכתבתי (אחד האהובים עליי), אז זאת לא ההתחלה אז אני לא בטוחה שאפשר להבין משהו מבחינת העלילה.
תודה רבה על התגובה :)
כתוב טוב באמת את כותבת את זה מצויין, אבל כן יאפשר לתת לך ביקורת על העלילה כי זה מהמצא אז אין לי כול כך מושג מי ומי, אבל הכתיבה מעולה. ה.מ.. אני חושבת על ביקורת.. . לא אין הכתיבה טובה העלילה מעניינת אבל כבר אמרתי לך שזה שבירת כול הסתיגמה הטובה שיש לי על ערפדים, אבל את כתבת מצויין!
תודה רבה!