קטע מפרויקט פנטזיה- המשך.

אך אגאיר לא התשאה, כי היכן שהגאמדים יראו, אגאיר ראה מטרה. הוא אסף אליו את קומץ מובחריו והם פצחו בריצה במעלה ההר. מושכים את אש הדרקון אליהם בכדי לאפשר לגמאדים לסיים את הקרב למרגלות ההר.
אש הייתה בכל מקום, כך הוא מתאר, שלגים נמסו והפכו לזרמים נגדיהם, מפולות שלגים קטנות קידמו את פניהם בבעלותם את ההר. אך חזקים וקשי ראש הם בני הצפון ולא בנקל יפנו עורף לאתגר או תהילה.
בהגיעם לשני שליש מגובה ההר, נעמדה דולאקה על הפסגה וצווחה, וצווחה וצווחה עד שהרים אגאיר את קשתו והפגיש בין חיצו לעינה השמאלית. והפעם נסקה לשמיים בזעקת כאב וכעס. עיוורת בעין אחת חזרה בשאגה ובאש תופת על אגאיר ולוחמיו. ואז נתן את הפקודה. ומתח חצים וגרזני השלכה שוגרו לעברה. שניים פגעו בעינה הימנית ועיוורו אותה לגמרי. מעט חצים וחמישה גרזנים ננעצו בין חריצי קשקשיה אך אלא לא השפיעו עליה מכיוון שלא חדרו את עורה. ואילו אגאיר לקח לעצמו מרווח זמן וכיוון את קשתו, הוא חיכה שמטח יגמר בכדי שיוכל להעריך את תוצאותיו. ואז הוא לקח שתי נשימות עמוקות, ומצא רגע של שלווה וריכוז בתוך הרעש והבלאגן שהוא קרב וחיכה לרגע הנכון. ואז, דולאקה הפנתה את מבטה הריק אליו, הוא ראה כיצד גרונה מתנפח ומתמלא בחום שעומד להפלט מפיה, והוא מצדו, שחרר את המיתר. רגע לאחר מכן, זעקת כאב כבירה והדרקון צנחה מטה כמו אבן. החץ נכנס לאחד מנחיריה ויצא באחורי ראשה שכן, קשקשיה הדרקון חזקים רק מבחוץ.
עד ליום מותו נשבע אגאיר כי ראה חתיכת מוח דרקון ורודה על ראש החץ המבצבץ.
למזלנו בנפילתה מחצה לרוב את האויב, למרות שמספר גמאדים נמחצו גם הם מתחת לגופתה. וכך תלמידים יקרים, תם הקרב שהפך לנקודת מפנה במלחמה.".