קטע מסיפור שלי ושל חברה שלי (תקראו את הרציתי להוסיף קודם)- פידבק ממש ממש חשוב!

קווין התיישבה על הספה לידו. הוא לא זז לאחר שהחברים שלהם הלכו.
"אתה מוכן לספר את האמת עכשיו? בלי שקרים?" היא שאלה.
"מה את רוצה לדעת?" ענה.
"טוב, קודם כל, למה אתה מתחבא מאבא שלך?"
"זה סיפור ארוך." ענה בחוסר רצון.
"אז תספר לי את הגרסה המקוצרת." היא שילבה את ידיה וחיכתה להסבר.
"אבא שלי לא רוצה שאני אלמד באקדמיה. הוא לא רוצה שאהיה בעל כוחות." הוא ענה בתמצות.
קווין גיחכה. "אבל הוא מורה באקדמיה. מורה טוב."
"והוא גם אבא גרוע." הוסיף.
"אתה דיברת איתו?" שאלה.
"את חושבת שלא ניסיתי? אבל הוא מקובע כל כך, שזה היה בלתי אפשרי לשנות את דעתו. זאת אומרת, אני כבר בן עשרים, אני לא מבין מה הבעיה שלו."
"אתה בן עשרים?" היא שאלה, מופתעת.
"כבר לא היה לי מה להפסיד, זאת הסיבה שהחלטתי לבוא לכאן." הסביר. "אני מניח שההצלחה עלתה לי לראש שכבר שכחתי שאני בעצם מסתתר, ושהמנהלת שלכם בעצם יודעת מי אני."
"אם-" קווין היססה. "אם אתה רוצה, אני אוכל לעזור לך ללמוד. אני אלמד אותך מה שאנחנו לומדים."
"את באמת תעשי את זה?" קינג חייך בהתרגשות.
קווין הנהנה בהסכמה.
"תודה. תודה." הוא התקרב ונישק אותה על שפתיה. קווין דחפה אותו ומיד נתנה לו שתי סטירות חזקות בלחיו, וכשקמה דרכה על רגלו כבונוס.
"לחשוב שלרגע האמנתי שיש בך צד אחר." היא קראה בכעס. "אני לא אעזור לך בשום דבר, ואם אי פעם תיגע בי שוב אני מבטיחה לך שזה לא ייגמר בסטירה." היא יצאה בזעם מהחדר וטרקה את הדלת בחוזקה.