קוטלי הדרקונים פרק 2~~~ניב זהב!
יצאנו אל מחוץ למרכזייה, בחוץ יש מדשאה גדולה המלאה בשבילים קצרים החוצים אותה מכיוונים שונים ונפגשים כולם במזרקה הגדולה במרכז הגן. גם בחוץ עמדו חברי גילדה רבים שדנו בינם לבין עצמם במשימה שלקחו, ומה הדרך הקצרה והקלה ביותר להשלים אותה. המשימה שלנו הייתה לאסוף פטריות פונגו מיער העצים הלוחשים, ולשם היו מועדות פנינו.
טאי פתח מפה גדולה שהייתה תחובה בתא שהיה על הנדן של החרב שלו, "אז יער העצים הלוחשים, מה?" הוא מלמל והתבונן במפה. קאי הציץ מאחורי גבו של טאי על המפה ואמר, "הנה זה, צריך לפנות שמאלה ביציאה הדרומית של העיר".
"הממ, בסדר" אמר טאי וקיפל את המפה והכניס אותה חזרה לתא בנדן שלו. התחלנו ללכת, טאי וקאי התוכחו ביניהם על הדרך הקצרה ביותר להגיע ליער, וקאיה סיפרה בהתלהבות לאלסיס (שלא נראתה מתלהבת במיוחד) על הסוגים של החיצים שיש לה, ומה היא מתכוונת לעשות עם חיצי הפיצוץ שתקבל לאחר שנסיים את המשימה. ואני? אני הלכתי מאחורי כולם, תוהה מה זה עץ לוחש ואיך נלחמים בכזה.
הרמתי את מבטי והסתכלתי קדימה, וראיתי את אחת הגילדות מתקרבת אלינו. אלה היו חברי גילדת "ניב זהב", הם לא היו יתומים כמונו, הם היו מאלה שהוריהם שלחו אותם לכאן בכוונה כדי שילמדו להילחם, ולכן תמיד היו להם כסף, ובגדים יקרים, וכלי נשק חזקים, מה שגרם לחלקם להתנשא עלינו. ומכולם, "ניב זהב" היו הכי מעצבנים. כשהם היו כבר כמעט מולנו, גם טאי וקאי שמו לב אליהם, והפסיקו את הוויכוח שלהם. עכשיו כבר עמדנו גילדה מול גילדה, וטאי הרים את מבטו והביט ישר אל עיניו של ג'סטין, ראש הגילדה שלהם, ושאל "רציתם משהו?"
"לא משהו מיוחד" אמר ג'סטין בקול לועג, שפתיו מתעקלות לחיוך מעצבן ומזלזל, "סתם מעניין לדעת איזה משימה בחרתם…" אני ממש לא סובל את ג'סטין הוא אחד האנשים הכי מעצבנים שאני מכיר, אפילו יותר מקאי. הוא הבן של ביל גריד- המנהל של מכרות הקריסטל, ותמיד הוא מקבל כל מה שהוא רוצה.
"פטריות פונגו, ביער העצים הלוחשים" טאי ענה לו בקול יציב, עדיין ממוקד בעיניו.
"פטריות?" הוא אמר במעין צחוק מזוייף, והסתובב לעבר חבריו, "שמעתם אותם? הם הולכים לקטוף פטריות!!" כמה מחבריו צחקקו, והביטו בטאי במבט מזלזל. טאי שאל; "למה, מה המשימה שלכם?"
"הא, שלנו?" ג'סטין עצם את עיניו לרגע, מנסה לעשות מבט מתנשא, "אתה בטוח שאתה רוצה לשמוע? אני מקווה שזה לא יפחיד אתכם מידי…"
"מה פתאום!" טאי ענה לו באותו טון, "אנחנו פשוט רוצים לדעת איזה משימות לוחמים חזקים כמוכם עושים" ג'סטין הסתובב אל חבריו והם הנהנו בראשם, ואז הוא אמר בחיוך, שוב באותו הטון המתנשא "אנחנו אוספים גבישי אש מהמערה של עטלפי העכביש."
לפתע חיוך גדול התפשט על פניו של טאי, עינו עדיין היו נעוצות בעיניו של ג'סטין, "אתה יודע, עטלפי עכביש הם דווקא לא יצורים מי יודע מה חזקים, לפי מה שאני יודע, עצים לוחשים אמורים להיות חזקים ומסוכנים הרבה יותר" ג'סטין נרתע מעט לאחור בתנועה כמעט בלתי מורגשת, וטאי המשיך, "אה, ודרך אגב, ה'גבישי אש' האלה, זה בעצם הקקי שלהם, אבל אני בטוח שאת זה אתה כבר יודע…"
ג'סטין מצמץ בעצבנות, והגילדה שלו נראתה די מובכת, מסביב החלו להישמע צחקוקים של כל מיני חברי גילדות אחרות שהיו במקום. טאי ממש קטל אותם, והם עוד צחקו על מה שאנחנו אוספים… הוא התנער במהירות, הביט בטאי במבט שהיה ניסיון עלוב למבט מנצח, ומלמל משהו כמו "לפחות אנחנו לא קוטפים פטריות" והסתובב לעבר חבריו, מסמן להם להתקדם.
"תמיד נחמד לדעת שגם לוחמים במעמד כמו שלכם מוכנים לתרום ולעשות משימות מלוכלכות כאלה" צעק קאי אחריהם, "באמת שזאת ממש יפה מצדכם, ניב זהב" את שתי המילים האחרונות הוא ביטא באיטיות ובגיחוך.
"על השם שלנו אתה צוחק?" ג'סטין סובב את פניו וענה לו בטון כעוס, חיוך מזוייף עדיין מרוח על פניו, "תזכיר לי כמה דרקונים בדיוק 'קטלתם' עד עכשיו?" עווית של זעם חלפה על פניו של קאי והוא סינן "רק לזקנות יש שיני זהב, אתה יודע…." טאי סימן לכולנו להסתובב, הריב הזה מתחיל כבר להתדרדר לרמות מוגזמות. קאי הסתובב באי חשק והצטרף לכולם. לאחר כמה דקות, יצאנו משטח המרכזייה, והגענו אל היציאה הדרומית של העיר, עכשיו אין עוד שום דבר שמפריע לנו בדרך אל היער.
עכשיו, המשימה באמת מתחילה!
תגובות (0)