קוסמת מלידה- פרק 2

היום הראשון בבית הספר לקוסמות הגיע!
אמא שלי החליטה שהיום יהיה 'יום קסום'. בגלל שזה היום הראשון.
הותר לי לבחור איזה בגד שאני רוצה, גם אם הוא עולה מליון דולר. אז כמובן שבחרתי את השמלה הזהובה של **** (לא רוצה לפרסם) שניסיתי לחסוך אליה שנתיים.
יכולתי לבחור ארוחת בוקר מכל הסוגים, מובן מאליו שבחרתי ערימה של חמישה עשר פנקיקים עם שוקולד ואבקת סוכר.
כשעליתי לחדר, לנעול את נעלי הבובה שלי, הבחנתי בתיק על המיטה.
עלה במוחי רעיון מה התיק הזה יכול להיות. נגשתי לארון ופתחתי אותו, וכפי שחששתי, הוא היה ריק מכל בגד.
"אמא, לשם מה התיק הזה?" שאלתי אותה כשירדתי במדרגות אל עבר המטבח.
"לא סיפרתי לך? הבית ספר הזה הוא פנימייה" היא אמרה באדישות.
הזדעזתי. פנימייה!? לא בא בחשבון.
ממש לא מתאים לי עכשיו לעזוב את הבית.
כנראה שהבעות הפנים שלי תאמו למחשבות, כי אמא שלי ניסתה להרגיע אותי.
"אל תדאגי, את חוזרת כל סופשבוע, ותוך שבוע את קולטת את הקסמים הבסיסיים, כך שלא תהיה לך בעיה להגיע ולארוז כל הזמן."
לאט לאט התחלתי להשתכנע. זה יכול להיות דווקא נחמד לא?
לחזור מיום הלימודים לחדר, ויהיה אפשר לשדרג את החדר, וואוו, אני הולכת על זה!
"בסדר, תסיעי אותי!" צעקתי וחזרתי לחדר להשלים את נעילת הנעליים שהתעכבה.
תוך לא יותר משלוש דקות היינו בפתח הפנימייה.
פסעתי כמה צעדים, נופפתי לשלום לאימי שהייתה בתוך המין מכונית הזאת, ועליתי על הרכבת לכיתה שלי.
כנראה הרבה ילדים לא היו בימי הגיבוש, כי עכשיו יש מלא חתיכים בכיתה…
ראיתי חבורה של בנות מתאמנת על קסם, חבורה של בריונים הפכו מישהו לארנב, וראיתי זוג מתנשק תוך כדי שהגבר מטיל עליה קסם.
הרגשתי חסרת אונים. רק אני לא יודעת לעשות פה קסמים?
"לא. גם אני לא יודעת." נערה עם שיער בלונדיני לגמרי, עור בהיר מאוד ועיניים כחולות ניגשה אליי. היא הייתה יפייפיה.
"איך…?"
"זיהיתי על פי הפרצוף שלך.זה סוג של כוח." הייתי בסוג של הלם.
כנראה ששתקתי.
"אה סליחה, קוראים לי עלמה, אבל תקראי לי אל." היא אמרה בשיא הנחמדות.
"אה מה?… כן! אני דנה… סליחה, אני די מבולבלת מכל המצב הזה" יצאתי מטומטמת. (?)
"ברור, כולם נלחצים ככה." היא מתוקה שזה משהו.
"צודקת… אז, חברות?" הושטתי לה זרת והיא לחצה אותה עם הזרת שלה.
צחקקנו קצת ואז הגיע הצלצול.
מורה מוזרה ביותר עם שיער אפור אסוף לגולגול, אף גדול ושומה ליד העין נכנסה לכיתה.
היא התחילה לדבר בקול מבחיל "טוב, שלום לכם כיתה…" היא דפדפה בדף שלה לרגע " י'א 76. ברוכים הבאים לבית הספר שלנו." היא גמרה לדבר. כולם חיכו למילה הבאה שלה אך במקום זה, היא שנתה צורה לצפרדע, ולאחר מכן לקוף, ואז, לבסוף, למורה חתיך וצעיר!
"טוב, אז כמו שהבנתם, זה היה חיקוי של המורה של כיתה י'א 75. אבל אתם, יקירי, קיבלתם את המורה הכי טוב שיש! אני מקווה שעד סוף השנה הזאתי אתם תדעו לשנות צורה, ולהטיל קסמים באופן שוטף! אז, בואו נתחיל!" הוא אמר בקול צעיר ויפה.
הוא קיבל גל סוער של מחיאות כפיים על הקסם היפה שלו, וכמה שאלות של 'האם זה אתה האמיתי?' הוא ענה על כולן בחיוב ופקד על הכיתה לחזור למקומה.
"וכפי שאתם יודעים, בית הספר הוא גם פנימייה. אתם מיד תגשו לרשימת החדרים שחילקנו אתכם, והמפתחות תלויים על דלתות החדרים. אף לפני זה, מספר חוקים:
1. אסור להטיל קסמים על אחרים.
2. אסור להשתמש בקסמים למטרות רעות.
3. אסור להטיל קסמים במהלך שיעור ללא אישור מורה.
4. אסור להכין שיקויים לא באחד מחדרי המעבדה.
5. אין לשנות צורה מבלי להודיע למדריך או מורה.
בגלל שאנחנו לא רוצים שתעזבו את בית הספר, מי שיעבור את החוקים האלה, יקבל עונש בקסם.
אנחנו מקווים שלא תעברו על החוקים ותיישמו אותם.
אה ואגב, לפני שאתם רצים לרשמית הקבוצות. היום כברק לא נלמד, היום זה היום שאנחנו נותנים לכם מתנה להתלהב מהפנימייה. וגם ניסינו השנה חלוקה חדשה של בנים ובנות בחדרים ביחד. בלי שטויות!" הוא גיחך ואישר לנו ללכת לרשימה.
כמה ילדים נעלמו והופיעו ליד הלוח, חלק ריחפו לשם, חלק התחפרו, ורק מעטים הלכו לשם בצעדים.
חיפשתי את השם שלי… דנה בן אמנון… הנה!
אני עם עלמה וג'ק ומישהו בשם דניאל!
נשמע בסדר. אנחנו בחדר מספר 1001.
עליתי על הרכבת ולחצתי על חדרים 1000-2000.
איזה מזל שזה מספר עגול. אנחנו או בהתחלה או בסוף.
ואנחנו בהתחלה! המפתח ךא היה תלוי על הלדת, סימן שמישהו כבר נכנס.
פתחתי את הדלת לאט לאט, סקרנית לראות את החדר,
וכשהדת נפתחה לרווחה, וואוו! עיני נפערו, היה שם סלון עצום עם טלוויזיה וספות עור, 4 דלתות, חדר אחד לכל אחד, והשמות שלנו היו עליהם, מצאתי את השם דנה ונכנסתי, זה היה מדהים! היה לנו שם חדר ארונות אמבטיה ושירותים, ספה וטלוויזיה, מיטה זוגית פעמיים, וארון כריות ושמיכות. והכל היה כל כל מואר!
היה שם חלון גדול עם תריס מתכוונן.
רק בסוף, הבחנתי בלוח הבקרה שבו יכולתי לעצב כל דבר אפשרי בחדר!
צבעים של כל דבר, סוג מיטה וציפיות, איזה ספה, איזה גודל, סוג האמבטיה, זה היה מדהים!
הנחתי את התיק על המיטה ויצאתי בריצה החוצה לחפש מי עוד בחדר,
אף אחד לא היה בסלון, אז דפקתי על אחת הדלתות. 'דניאל'.
גבר חתיך בלי חולצה אבל עם קוביות פתח לי את הדלת. הוא היה גבוה ושרירי, והיו לו עיניים ירוקות מדהימות ושיער שחור.
בהיתי בו במשך דקה שלמה, והוא לא הגיב. קיוויתי שגם הוא בוהה בי. הבעת פניו הייתה לא ברורה, 'פוקר פייס'.
השתחררי מהמבט בו, והושטתי אליו את היד החיוך, "אני דנה, ו..אנחנו ביחד בחדר."
במקום ללחוץ את ידי בחזרה, הוא לקח אותה ונשק על גב היד. מגע השפתיים שלו העביר בי צמרמורת בכל הגוף. הוא עזב את ידי וסגר את הדלת.
וואוו, מסתורי, אהבתי.
לאחר מכן הלכתי לחדר של עלמה, דיברנו קצת וסיפרתי לה על דניאל. היא אמרה שסיפרו לה שהוא אחד הבנים המבוקשים פה. ושכדאי לי ללכת על זה. החלטתי שעד סוף החודש אנחנו זוג. שרפנו כמה שעות בצפיית ערוצים של קוסמים, שיחקנו קצת עם לוח הבקרה בחדרים, התלבשנו וירדנו לארוחת הערב.
בארוחה היה שפע כל כך גדול, צלחות ומגשים רחפו בכל האולם הגדול והרחב, ואני, בתוך כל הבלאגן רק חיפשתי סלט, שכנראה נשכח.
לאחר ארוחת הערב הלכנו כל הכיתה לרחבת הדשא שממש במרכז בית הספר, ושיחקנו אמת או חובה.
אנחנו בערך 40 ילדים ככה שזה היה מעגל יחסית גדול. בקבוק קולה קטן במיוחד היה בדיוק במרכז המעגל ואז בר סובבה אותו.
אמנדה את שון.
"ובכן, שון" היא אמרה במבט ערמומי. "אמת או חובה?"
"ברור שחובה" הוא ענה בבטחון. נשכתי את שפתיי. הסתבכתי.
"אוקיי יפה, לא פחדן. חובה עליך להתנשק נשיקה של 10 דקות את הבחורה שכשהגעת חשבת שהיא הכי חתיכה." הוא הנהן וקם על רגליו.
הוא התחיל לבחון את הבנות והתחיל להתקדם לכיווני.
הוא התקרב ממש אליי ואז התנפל על עלמה שישבה לידי בנשיקה סוערת.
ראיתי שהיא לא הייתה מוכנה לזה. ישבתי נורא קרוב אליהם אז ראיתי בדיוק מה הלך בין הפיות שלהם.
שון התחיל לדחוף את הלשון שלו עמוק בתוך הפה שלה והיא לא אישרה לא. היא ממש התנגדה לנשיקה הזאתי ואפילו ניסתה להתנתק ממנו כמה פעמים. לאחר מכן, שכבר נמאס לו להלחם, הוא הושיט את ידו ועשה איזה קסם. לאחר מכן היא הסכימה לכל מה שהוא רצה.
שתקתי. לא העזתי להגיד מילה. אני חושבת שרק אני ראיתי את זה.
"אה, חמודים, עברו כבר עשר דקות, בשביל השאר יש חדרים." אמנדה אמרה בציניות.
שון התנתק מעלמה והיא לא הבינה מה קרה. היא נראתה חסרת אונים.
עלמה סובבה את הבקבוק.
דניאל שואל את דנה.