קוסמת מלידה~ פרק 1

כן, זה פרק קצת משעמם, אבל זה רק הפרק בראשון. הפרק השני כבר יתחיל להיות מעניין בהבדל עצום. תקראו בסוף את 'רציתי להוסיף'
————————————————
"ועכשיו נעשה מעגל הכרות."
לספר מהתחלה?
ברור שאין לכם כוח לזה, אבל אם כך לא תבינו.
אוקיי, בקצרה.
מסתבר שאמא שלי קוסמת. כן, זה נורא אדיש, אבל כשהיא גילתה לי את זה לא התפלאתי יותר מידי. אם כל בוקר הצלחת עם החביתה מרחפת אליי עד למיטה, בתירוץ שהרוח העיפה אותה לפה, זה לא מפתיע.
אתם בטח חושבים מה אבא שלי. כן, גם הוא קוסם. אבל ברמה הרבה יותר נמוכה. הוא משתמש בקסמים רק בגלל שהוא עצלן.
את אלה גיליתי לפני 6 שנים, אבל עדיין לא הצלחתי לעשות אפילו קסם אחד.
אמא שלי רוצה שאני אגדל להיות ראש הקוסמות. זה בערך כמו ראש ממשלה, רק של קוסמים. לכן היא רשמה אותי לבית ספר לקוסמים.
בבית ספר הזה אמורים 'להפוך את יכולות הכישוף ליותר מיתרון, אלא לכוח'. זה המוטו.
הרבה אנשים חשובים בקוסמות אומרים שבית הספר הזה הפך אותם למה שהם היום. אני מאמינה להם, ולכן זרמתי עם הרעיון, ואפילו חשבתי שיהיה מגניב להיות קוסמת כזאת, עם שיקויים ולחשים, ואני אפילו אוכל להכין לעצמי תלבושת יפה לבית הספר. (מתלבשים שם כמו בסרטים).
אבל דבר אחד אני עוד לא הבנתי, למה לא משתמשים במילה מכשפים?
מה ההבדל בעצם? כל פעם כשהתכוונתי לשאול את השאלה הזאת במעגל שמיד אסביר עליו, המורה או המנהלת, או מה שלא יהיה התפקיד שלה, פשוט סרבו לענות.
אויש, גסת רוח שכמוני, עוד לא הצגתי את עצמי:
אני דנה, אני בת 16 וחודש. אני קצת נמוכה, ואני שזופה, כי אני גולשת.
יש לי שיער חום, ועיניים כחולות. לא מדהים כן, אבל בסדר. אני רזה יחסית לבנות בכיתה החדשה שלי, אבל בקלות תמצאו בנות יותר רזות ממני.
האמת שבמשך 6 השנים האלה שכחתי מעניין הקוסמות, נזכרתי רק לעיתים רחוקות כשראיתי את הורי עושים משהו מיוחד, כי הקסמים הרגילים הם מובנים מאליו.
למה אני מתכוונת בקסמים רגילים? לקסמים שמקלים על החיים: שטיפת כלים, ניקויי הבית, כביסה, ואם אנחנו במינוס בבנק, אמא שלי ממציאה קצת כסף.
היא משתדלת לא לעשות זאת הרבה, כי שימוש בקסמים לרעה זה עבירה על החוקים, ככה היא הסבירה לי פעם, כששאלתי מדוע אני לא יכולה לקנות לי יאכטה.
ובחזרה למעגל.
בבית ספר החדש, יש גם כיתה חדשה, שכוללת תלמידים חדשים. ולהיום, נקבעו ימי הגיבוש.
אלו ימים שבהם הכיתה החדשה נפגשת ומכירה, כדי שבתחילת השנה יהיה לנו יותר קל.
אז התיישבנו כולנו במעגל, עם מישהי שכנראה תהיה המורה שלנו, ושאלנו שאלות, דיברנו קצת, ואחר מכן עשינו סיבוב בבית הספר. הבית ספר הזה עצום! לדעתי הוא אפילו אינסופי. יש בו יותר מ100 כיתות בשכבה, וצריך גם מעבדות, שיש מהן לפחות 500, יש גם אולמי ספורט, אולי 150, וחצרות בכל מיני גבהים, ספרתי 196. איך התקדמנו בכל הבית ספר הזה? יש רכבת. רכבת בתוך בית ספר שמסיעה אותנו לשיעורים.
ברכבת יש לוח כזה, בו צריך לבחור לאיזה שיעור אתה צריך להגיע והרכבת מסיעה אותך לשם. ויש 4 רכבות.
לבסוף חזרנו לכיתה שהיינו בה בהתחלה, ואז הגיע המשפט.
"ועכשיו נעשה מעגל הכירות" המורה שלאחר מספר שאלות התברר ששמה קליר, אבל שאנחנו נקרא לה קרי (KERI) ושהיא תהיה המורה שלנו, אמרה בטון קטנוני.
"אני בר, אני בת 16, כמו כולם פה, ואני פה כי הכריחו אותי, שלא תחשבו שאני מתלהבת מזה" היא נראתה סנובית. היה לה שיער מחומצן ועיניים כחולות. היא הייתה יפה, לא רזה ולא שמנה, ודיי גבוהה. טון הדיבור שלה היה מגעיל. היא לעסה מסטיק וכל כמה דקות הוציאה אותו, מתחה והחזירה לפה. אני שונאת כשאנשים עושים את זה.
זה היה נראה כאילו כל הבנים בוהים בה. רק אחדים שבשבילי היו טהורים (אפילו שלא הכרתי אותם) לא הרעיפו לעברה מבט.
"אני ג'ק. אני בן 16 וחצי. ואני מנגן בתופים." הוא היה נראה קצת פריק. היה לו שיער שחור יותר חלק משלי עד הכתפיים. לא אהבתי את הסגנון שלו. הוא בא עם עוד איזה ילד שקראו לו דן. הם צחקו בקול רם והצביעו על ילדים. השני היה נראה לי לא בטוח בעצמו. אני חושבת שהוא 'שפוט'.
כל שאר הילדים פחות עניינו אותי, כבר לא הקשבתי.
קרי העירה לי רק כילדה אחת נורא חמודה, בשם מייקי, דברה. היא הייתה שטנית, והיו לה עיניים טורקיז כאלה, היא הייתה בגובה מושלם, ורזה מאוד. הקול שלה היה כזה עדין.
אני מקווה שנתחבר.
הרכבת לקחה אותי מחוץ לבית הספר, שאגב, בעננים, ומשם אמא שלי אספה אותי.

——————————————————-