קוסמות- פרק 8+7

פרופסור רוברט צעד ניחוח אל אולם הכניסה. הוא תהה למה מרלין עשה את היציאה בשמונה וחצי ולא שמונה כמו תמיד כשיש גשם שוקולד.
הוא הגיע אל אולם הכניסה ושם חיכו לו כל ילדי בית הספר וצוות המורים וברגע שראו אותו כולם קראו "יום הולדת שמח פרופסור רוברט!!!" ושלוש בנות מין השנה הראשונה ניגשו אליו עם זר פרחים לראש פרח לחליפה ומתנה עטופה. הוא נתן לילדה שהחזיקה את הזר ללבוש אותו על ראשו לילדה שהחזיקה את הפרח לחבר את הפרח למקטורן עור שלו. והילדה שהחזיקה את המתנה נתנה לו אותה בידיים על המתנה היה כתוב באותיות צבעוניות מתחלפות 'מכל ילדי בית הספר לפרופסור רוברט!!!(:' הוא חייך והמקהלה פצחה ב 'היום יום הולדת.' והוא הודה לכולם ואמר ומה עם הכיבוד?" שאל בחצי חיוך. "בואו אני אתן לכם את השקיות לגשם." פתאום באולם הכניסה נשמע צעקה והאולם נדם ופרופסור לינד והמורה אליסנקה מיהרו אל המסדרון שם נשמע הצעקה.
הן הגיעו לשם וראו את מרלין מערסל בידיו את ראשה של ג'סי שכמעט לא נשמה המורה אליסנקה החניקה צרחה גם כן כשהביטה שמאלה פרופסור לינד עזרה למרלין לקום והביטה לאן שהביטה אליסנקה ונבהלה, יוליה וקטי היו מוטלות שם, קטי דיממה מין הראש כשכל שערה החום דביק וחלק קטן היה חסר מעור לגמרי. ויוליה דיממה בכל חלקי גופה ובגדיה היו קרועים.
מרלין התאושש מספיק בינתיים והרים אותם והעביר את כולם אל המרפאה הבית ספרית.
ג'סי שהיחידה שלא הייתה מעולפת השמיעה ציוץ ואז ראתה רק חושך.

ג'סי פקחה את עיניה והן מיד התחילו לדמוע, כאב ראשה היה בלתי נסבל וגרונה בער. פתאום מבול הזיכרונות ממה שקרה קודם נהר אותה אבל היא לא האמינה שקטרינה היא המפלצת. בטח נראה לה. ג'סי הרגישה את השמיכה העבה המכסה את גופה למרות שהרגישה שהיא לוהטת. היא שמעה אנקה ואימצה את צווארה וסובבה את הראש ונשכה את השפתיים כדי לא לצעוק בכאב והיא ראתה את קטי שכובה מתנשפת כשחצי ראשה חבוש. "קטי." לחשה ג'סי אבל במקום השם יצא חירחור צרוד וקטי הסתובבה, היא נראתה טוב יחסית למי שראשו חבוש "ג'סי, התעוררת. את יוליה מרדימים בכוונה כי צריך לבדוק את הפצעים וזה מאוד כואב אז מרדימים אותה כי היא נפצעה הכי קשה כי אצל המפלצת או קטרינה – מה זה משנה אני אקרא לה קטרינה יותר קל – הטפרים היו מורעלים והרעל כמעט הגיע ללב שלה. אני הגעתי למצב הזה כי נפלתי ולא יותר והמצב שטחי מאוד אבל אם היו נכנסים חיידקים רעילים הייתי מזמן מתה." סיימה קטי וג'סי השיבה והכאב נחלש לרמה נסבלת. "אני רוצה לשמור בסוד מה קטרינה באמת כי המורים פשוט לא יאמינו ויצא לנו שם של משוגעות." לחשה ג'סי בקול צרוד "אני מסכימה איתך, ברגע שיוליה תתעורר אני אגיד לה." הסכימה קטי.
"מישהו קרא לי." נשמעה לחישה קטנה מהולה בחיוך. "יוליה!" קטי הסתובבה במהירות ופלטה זעקת כאב והאחת האחיות יצאה מחדר האחיות ואמרה "יופי כולן ערות! אפשר להכניס את האורחים. בבקשה שלושה שלושה." ופתחה את הדלת ונכנסו לשם קטרינה מחייכת עם שתי קוקיות מצחיקות, צ'יף שחייך חיוך מביוש לקטי, ולהפתעתן הרבה, תומר בלצ'וקוב. הוא היה אדום וחיפש ספר להסתיר את זה אבל הוא בא רק עם פרחים, הוא הושיט אותם בהיסוס אל ג'סי, היא הסתכלה על הפרחים ואז עליו וחייכה ואם זה היה אפשרי תומר היה מאדים עוד יותר, היא התיישבה עם ברכיים כפופות לגוף והחוותה אל המיטה כסימן 'בוא, שב'. הוא התיישב בהיסוס ושאל "מה קורה?" וג'סי כבר לא התאפקה וצחקה בכל כוחה עד שכאבה לה עכשיו גם בבטן, היא לקחה ממנו את הפרחים "עכשיו את תאמרי לי שאת אלרגית לפרחים האלה ואני אצא מזה כמו אחד מפגר." הוא אמר.
ג'סי חייכה ואמרה "אתה מתוק. אגב איזה שאלה טיפשית זאת 'מה קורה?' למי שנלחמה במפלצת ומתאוששת אחרי הקרב אז אני אגיד לך מה קורה. כיוונתי קללת ייסורים אל המפלצת והיא פשוט נשפה על הלחש וזה חזר אלי ונפלתי בכאב והתעוורתי והדבר האחרון שאני זוכרת זה שמרלין גוהר מעלי. זה מה שקורה אצלי ומה אצלך?" היא הביטה לכיוונו ותומר נראה המום והתחיל לגמגם "אני……. אה…… ממממ……. קראתי ספר בתולדות בית הספר הזה." וג'סי שוב פעם צחקה ותומר החליט פשוט לזרום עם זה ובעשר הדקות האלה הם נקשרו ונהיו חברים טובים ולפני שהלך תומר היה מביוש טיפה ושאל אותה "את יודעת את ממש חמודה והכל ואני אממממ….. את רוצה להיות ידידה שלי אבל לא יותר מזה. כאילו את יודעת כי אני לא רוצה חברה ממש." ג'סי ענתה לו "לא הייתי אפילו חולמת להיות חברה שלך אתה חמוד אבל כחבר אתה ממש לא בשבילי." הוא חייך בהקלה ויצא מהחדר, קטי חיבקה את צ'יף וגם הוא הלך היא הסתובבה אליה והנידה בראשה אל תומר ואז אליה וג'סי הנידה בראשה לשלילה ואמרה "רק ידידים, הוא בעצמו ביקש." קטי נראתה קצת מאוכזבת ואז שמעה את האחות במערכת הכריזה של המרפאה "ביקור הבא." ונכנסו שש אנשים, שלוש בנות קטנות שמיהרו אל עבר מיטה בקצה אולם המרפאה וליטפו את החולה ונתנו לה ממתקים ואחריהם נכנסו שלושה מורים, פרופסור רוברט, אליסנקה ומרלין. שלושתיהם מיהרו אל הבנות ופרופסור רוברט פנה אל ג'סי. "פיספסת את היום הולדת שלי וגם הרסת אותו, אגב היום יום שישי, עבר שבוע מאז שאת ויוליה התעוררתן והפסדת את הפגישה שלי איתך קבעתי ביום ראשון אני מקווה שאת לא עושה דברים כאלה לעיתים קרובות." והוא קרץ לה והיא חייכה, עיניה לאט לאט נעצמו והיא נרדמה.