קוסמות- פרק 15

כשהמטאטא נחת הבנות יצאו וחיפשו את הילד שאמור היה לפגוש אותן לפי התמונה שמרלין נתן להן (בעצם התמונה היא של הנכד של הנין של הבן שלו).
כשראו אותו הן ניגשו אליו וג'סי נגעה קלות בכתפו ואמרה:"היי אדוארד לבינסון, אל תיבהל זאת אני ג'סי , בטח יש לך תמונה שלי, וחוץ מזה אני התלמידה של סבא רבא ועוד כמה פעמים רבא שלך והוא מוסר ד"ש ואת המכתב הזה."
אדוארד הסתובב וראה את הילדה שבתמונה ששלח לו סבא רבא, ונדהם לגלות שהיא כל כך יפה אפילו יותר מאשר בתמונה (למרות שחשב שהיא תהיה פחות יפה במציאות).
"היי" אמר אדוארד וחייך אל הבנות ואמר במבוכה שניסה ללא הצלחה להסתיר בקולו:"לא נוח לי לשאול, מי אתן? פשוט מרלין לא הזכיר במכתב שקיבלתי שילוו אותך."
"זה בסדר לשאול אם כבר שאלת. אלה האחיות שלי: קטי ויוליה." ענתה ג'סי על השאלה, בעודה אומרת את השמות היא מצביעה על קטי ויוליה "אני אומרת לך מיד כדי שלא תחשוב שאני הכי קטנה במובנים של שנים כי אנחנו תאומות ואם משנה לך הגובה אז אני אלך על קצות האצבעות ולי אין בעיה עם זה." אמרה ג'סי ואדוארד ענה לה במהירות "לא זה בסדר."
"אהה כן, וחוץ מזה אל תתבייש לשאול אותנו שום דבר ונראה לי שאתה חמוד." אמרה ג'סי וסומק עז עלה בפניה וגם פניו אדוארד נהיו אדומים והוא חשב מי יותר אדום.
אחרי שהגיעו לבית של אדוארד הם עלו לקומה השנייה בבית הגדול והדו-קומתי עם עליית גג מפוארת, הראה אדוארד את החדרים שלהן וג'סי אמרה:"וואו! זה מדהים!!!", הקירות בחדרים היו מקושטים בציורים של מלאכים קטנים ועננים שעליהם הם מקפצים, על המיטה היו מצעים בצורת שדה פרחים והארון היה מכוסה תגליפים של בעלי חיים, אחר כך אדוארד הראה להן את החדר שלו.
הקירות בחדר היו מקושטים בפיראטים, נסיכים, נסיכות, מכשפים ועוד המון דמויות, המצעים שלו היו סמיילים צהובים ואנשים קטנים מנופפים לשלום, ארון הבגדים שלו היה עמוס בפוסטרים של כוכבי רוק, היה שם עוד ארון וכשאדוארד פתח אותו הבנות ראו שהוא מלא במטבעות מכל הזמנים ומכל הסוגים, חתימות של פושעים מפורסמים וקלפים של שחקני כדורגל.
אחרי זה הם ירדו לסלון וראו קצת טלוויזיה ודיברו על כל מיני דברים שכולם חיבבו, הם דיברו בעיקר על ינשופים.
כשדיוויד (אבא של אדוארד) חזר מהעבודה הוא ראה את הבנות משחקים עם הבן שלו משחקי שולחן רושמים את הניקוד של כל אחד במחברת ומתווכחים מי ניצח.
כשהילדים ראו אותו אדוארד ערך בניהם הכרות:"שלום אבא, אלא הן:ג'סי, קטי ויוליה הן תלמידותיו של מרלין, זוכר, שעליהן דיבר מרלין. בנות, זה אבא שלי, דיוויד והוא מנהל רשת הקולז'ים הקסומים 'דרוביז' ועכשיו הוא עוזר בהקמת רשת קולג'ים עירוניים כדי להוציא לפועל את חוק לימוד חובה חינם של קולג'ים בארץ שלנו. כי אין לנו עדיין קולג'ים עירוניים, ואבא הוא אחד מקבוצת המתנדבים שתורמים כסף ורעיונות חינוכיים לגיבוש התוכנית." סיפר בגאווה אדוארד על אביו.
"כן, פשוט לממשלה אין מספיק כסף לעשיית רשת לימודית גדולה בסדר גודל כזה בארץ כדי שאפילו הילד הכי עני במדינה יוכל ללמוד ולקבל כסף בבגרות בסכום נאה בעבודה." הסכים דיוויד לדבריו של בנו.
הילדים צירפו למשחק את דיוויד ואחר כך צחקו וסיפרו את קורות חייהם, כשליילה הגיעה הם התיישבו לאכול, הבנות גילו שליילה הייתה חברתה הטובה של אמה.
אחרי הארוחה ביקשה ג'סי מליילה שתספר לה על אימה ומה שידעה על אביה.
"נו, בואי נחשוב ממה להתחיל, אימך הייתה מלאת חיים וצחקה כל הזמן, היא דומה לך, שתי טיפות מים חוץ מהעיניים והשער, הם של אביך, היו לה נמשים ועיניים כחולות וצלולות, השער שלה היה שחור חום עדין כזה אבל היא צבעה אותו לאדום, היא חשבה את זה ליפה יותר, אביך היה עם משקפיים ושער חום כמו שלך, הוא היה ביישן וגבוה. לעיניים שלך ושלו יש אותו ניצוץ, הוא היה מאוד פטפטן אבל הוא היה ביישן ואמא אוספת חברים רק מהפינה כי לאלה שבאמצע כבר יש וככה הם נהיו חברים ואני הצטרפתי אליהם."
"אבל למה רצחו אותם? מי רצח אותם? איפה רצחו אותם? איך רצחו אותם?" שאלה ג'סי את ליילה, ליילה הסתכלה עליה בחיוך מריר ואמרה בשקט "זה סוד שתצטרכו לגלות לבד."
כשהתיישבו לראות טלוויזיה חשבה ג'סי: 'אוף! כולם לא מספרים לנו כלום וזה מעצבן, אני רוצה להחטיף בכל פעם למישהו שלא מספר לנו משהו, זה כל כך מעצבן! אני חושבת שהם צריכים להיזהר מאיתנו כשמישהו שותק, אני רואה שגם מאדוארד מסתירים דברים, לפחות ליילה אמרה בכנות ולא שתקה, אולי נגלה את זה מחר.'