קוסמות- פרק 13 (בבקשה בבקשה תגיבו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!)

קטי קמה מוקדם והתלבשה כשהיא עטופה קורי ישנוניות, היא שמה לב שג'סי חזרה בלילה. פתאום ג'סי הופיעה בפתח הדלת כהד למחשבותיה, רק שהיא הייתה עם קשרים בשער ופה מפהק, ג'סי כיסתה את פיה בידה ושטפה את הפנים, היא הסתכלה בישנוניות על קטי וחזרה למיטה.
"מה יהיה איתכן?" צחקה קטי בחיוך כשראתה איך יוליה וג'סי ישנות ביחד באותה מיטה אופס,, ג'סי התבלבלה בכיוון.
קטי התקרבה בשקט בשקט ופתאום יוליה מתוך שנה הסתובבה וג'סי נפלה על הרצפה, זו קמה מיד וצעקה על יוליה "מה את בתוך המיטה שלי צאי מיד אני רוצה לישון!" יוליה קמה ומראה לג'סי שהמצעים הם שלה וחוזרת לישון, ואילו ג'סי מסמיקה וקטי פורצת בצחוק משחרר. "אתן מצחיקות בטירוף, יאללה תקומו, הגיע הזמן להתעורר." היא הדביקה את ג'סי ויוליה בצחוק שלה ואחר כך הן הלכו לאכול.
ג'סי סיפרה לאחיותיה מה קרה והן הבינו שמצפה להן יום עמוס.
אחרי ארוחת הבוקר השיעורים התנהלו כרגיל וג'סי הצליחה לא לחלום בהקיץ עד לארוחת הצהריים ואחר כך הם הלכו למרפאה שממול לבית הספר, כשהם נכנסו הם נתנו את התור שלהם (פרופסור רוברט אירגן) והתיישבו על הכיסאות הלבנים המתקפלים ג'סי בחנה את חדר ההמתנה, הוא היה מרווח ומאוורר היטב הקירות היו לבנים ונקיים ונתלו עליהם תמונות אחדות ובקיר שמאחורי דלפק הקבלה היו המון תעודות ממוסגרות תלויות, מסביב היא בחנה את האנשים וראתה איש עם מסכה על הפנים קורא איזה עיתון ועוד ילדה שישבה בשקט והתעטשה וכל פעם שעשתה זאת היא הפריחה מהפה עננה ורודה. כששמה נקראה היא נכנסה לחדר מאוורר לא פחות ולבן, אל אחד הקירות היה מוצמדת ספרייה מלאה בבקבוקונים עם תוויות קטנות, מול הבנות היה שולחן לבן ומאחוריו מרחב גדול לבין הקיר, הקיר היה מוזר באיזה שהוא אופן וג'סי לא יכלה להגדיר אותו, היא חיפשה את הרופא והבחינה שהקיר המקביל לספרייה שקוף ומאחוריו הייתה גינה מוקפת בחומה גבוהה, ג'סי הבחינה באישה בחלוק לבן וקוקו שחור גבוה יושבת בין הפרחים, היא התרוממה והבנות הבחינו שהיא גבוהה ומתחת לחלוק היא לבשה מכנסיים כחולים, היא הסתובבה והבנות ראו שתווי פניה יפים, היא נכנסה ואמרה "שלום, אני טליה ואני הרופא, מי החולה?"
"אני" צעדה קדימה ג'סי "ויותר לי לשאול גברת טליה, איפה המכשירים?"
"כמובן שיותר לך לשאול" צחקה טליה "ותקראי לי טליה, אני אראה לך רק אל תבהלי."
היא נקשה באצבעותיה והשולחן שקע באדמה עם כל מה שעליו חוץ מהמחשב הנייד שהוא התכווץ והפך לדף עבה, אחרי שהשולחן שקע הקיר שהיה מאחוריו זז הצידה ויצאה מיטה גדולה עם שלט רחוק,כיסא נוח ושולחן חובר שעליו היו כל המכשירים הדרושים, פתאום הספרייה שקעה בקיר ונסגרה, כעת זה היה נראה חדר ניתוחים בבית חולים, טליה הובילה את ג'סי ההמומה והשכיבה אותה על המיטה, טליה חייכה אל יוליה וקטי והיא נקשה שוב באצבעותיה והופיעו משום מקום שני כיסאות מרופדים ומסתובבים, יוליה וקטי ההמומות נחתו על הכיסאות ובהו בטליה שהרכינה את ראשה לאחור וצחקה מכל הלב. "החולים כשהם בפעם הראשונה בהלם, חלשי הלב לפעמים התעלפו מתדהמה, זה הקל עלי את הבדיקה אבל אז היה עלי לשקם אותם, אוקיי, נסיים לפטפט וניגש לעבודה. היא התיישבה מול בכיסא הצמוד למיטה ובחנה את ג'סי, בהתחלה זה נראה בדיקה רגילה ואחר כך היא התחילה לבדוק בדיקות מוזרות, הבדיקה ערכה חצי שעה וכשהיא סיימה והסירה את ההכפפות המחשב הקטן המעופף התעופף אליה והיא כתבה בו עם אצבעותיה, אחר שג'סי ירדה מהמיטה ויוליה וקטי קמו החדר חזר להיות משרד והבנות התיישבו בשלוש הכיסאות שהיו מול השולחן ואילו טליה בצד השני.
"אני חושבת שבאת אלי עם השערה, נכון? כי כבר ידעת שיש סיכוי שחלית בהוצ"דן אחרת לא היית באה אלי נכון?"
ג'סי הנהנה בהיסוס, "טוב מאוד, למזלך המחלה עוד לא התפתחה למשהו חריג ומסוכן אבל עדיין יש ניצנים, מה קרה לך בזמן האחרון?"
והבנות סיפרו הכל והיא רשמה הכל במחשב, אבל הן לא סיפרו לה שקטרינה היא המפלצת, כשהיא גרמה לרשום היא הסתכלה בעיון על הדברים ואמרה בשקט "זה מעניין מאוד, כיוון שקשה לך לחזור לשגרה צריך להפר אותה באופן הפיך אבל מפתיע, אני מציעה שתיסעי לאיזה מקום בקיץ להתנער מהמחשבות שלך, מה דעתך על קרובי משפחה, פניהן של הבנות האפילו וג'סי אמרה בשקט בשקט, "אין לנו משפחה. היא נהרגה קצת אחרי שנולדנו."
טליה הביטה בהם וחייכה בחמימות ואמרה "אני לא רוצה לרחם עליכן, זה עושה אותנו חלשים ואני לא כל כך מכירה אתכם כך שאני יכולה לומר משהו על ההורים שלכם או שאני מצטערת כי זה לא יעזור אבל אני יכולה לומר דבר אחד, אני מכבדת אתכן, למרות שיש עליכן דברים שלא כל ילד יחווה אבל אתן שמחות יותר משאר הילדים, כי אתן יודעות שאיזה עט לא שווה את העצב והרוגז שלכן, אני רוצה שנכיר אבל גם אז אני לא אוכל לומר מצטערת על ההורים." היא סיימה את הנאום שלה.
היא נתנה להם מרשם וחייכה וכשהן הלכו היא נאנחה, וחשבה 'אני מחבבת את הילדות האלה.' "הבא בתור!"
בבוקר שלמחרת הבנות התייצבו אצל מרלין במשרד המוזר שלו.
המשרד עגול וחצי ממנו הוא קיר שקוף שמאחוריו ניצבת ספרייה ענקית מלאה בספרים ובקבוקונים, בצד הנגדי הייתה דלת שהובילה למסדרון בו היו שלוש דלתות, אחת לחדרים האישיים שלו, אחת לחדר המורים/הישיבות ודלת אחרונה, הייתה דלת נסתרת לחדר שבו אפשר לעבור ממקום למקום, במשרד עצמו היה שולחן ירוק כהה והמון מדפים מוצמדים לקיר שעליהם פסלונים, התקרה הייתה גבוהה ושיוותה למשרד מראה מלכותי, אבל הוא היה צר ונוח.
כשהבנות נכנסו מרלין עיין בכיסאו במגזין סריגה וכשראה את הבנות נכנסות הוא חייך אליהן והצביע ברכות על הכיסאות שבצד הנגדי של השולחן "מה קרה מרלין?" שאלה קטי בזמן שצנחה על הכיסא ולקחה שוקולד קטן מהסלסילה שעל השולחן.
"הכל בסדר רציתי לדעת מה הרופא אמרה."
"היא אמרה שאני צריכה לעשות שינוי, אני צריכה לנסוע לאיזה מקום ולהירגע שם." סיפרה ג'סי.
"יש לי רעיון, יש לי קרובי משפחה בדיוקולייה שלמדו כאן, והיו חברים טובים של ההורים שלכם, תיסעו לשם בעוד חודשיים ותבלו שם עד סוף הקיץ, מה דעתכן?" הירהר מרלין.
"כן! כן! כן!" צעקה יוליה וחיבק את מרלין.
"גם אני חושבת שזה רעיון טוב, אנחנו ניסע לחופשה, אנחנו ניסע לחופשה…" הבנות שרו ביחד ורקדו ברחבי המשרד.
"היי, רק אל תגידו לקטרינה היא תתעצב כי היא לא באה איתכן." אמר במהירות מרלין.
אחרי השיחה מרלין אירגן להן מערכת שונה ממה שהייתה להן והן למדו יותר מושקע, אפילו קטי קיבלה שיעורים בהיסטוריה בכיתות הגבוהות והצטיינה שם אז פרופסור רוברט לימד אותה בנפרד חומר של אוניברסיטה, ג'סי הצטיינה בהמצאת לחשים אז התעמקה במיוחד בזה ואילו יוליה הייתה מאוד טובה שינויי צורה ועצמה יכלה להפוך כבר לעשרה יצורים שונים ולהפוך כמעט כל דבר לאחר.
הן התאמנו במרץ והתקדמו בתחומים בהם הצטיינו בצורה כל כך טובה כך שתוך חודש הן הצליחו לעקוף את הכיתות הגבוהות, בחודש השני הן התחלפו ולמדו במרץ בחומרים שלא כל כך צלחו, יוליה וג'סי למדו שינון לחשים והכנת שיקויים ואילו קטי בשינוי צורה, הן ידעו הרבה מאוד ותוך חודשיים אפשר היה לדלג על שתי כיתות.
בערב לפני הנסיעה, הן פטפטו ולא הצליחו להירדם מהתרגשות.
לבסוף כשנרדמו הן נרדמו עם חיוך.