קוסמות- פרק 11 (בבקשה תנו ביקורת!!!!!!!!!!)

בבוקר ג'סי חזרה למרפאה ומדאם אמילי מאוד כעסה שהיא הלכה מהחדר מבלי לומר לה, היא נשכבה בחזרה במיטתה והתחילה להשתעל וחלתה בנזלת ושיעול ושכבה במרפאה יותר משבועיים וכשחזרה כולם ברכו אותה ונתנו לה בלונים אפילו פרופסור לינד הנידה את ראשה לאות ברכה, אבל מיד חזרה להבעתה הזועפת והביעה מורת רוח "בפעם הבאה לא תעדרי לזמן כה רב או זאת מתכננת להמשיך את מחלתך?" ג'סי רק חייכה והמשיכה לכיתת הלימוד של פרופסור רוברט כי הוא הבטיח לדבר איתה היום ופרופסור מקיים הבטחות, כשהיא נכנסה פרוסור רוברט היה שקוע בספר עב כרס וכשהוא הבחין בה הוא הניח את הכרס במקומו וסימן בידו לשבת.
"אני חושד שחלית במחלה שלא שמת לב אליה. אני לא בטוח. בשביל זה אני צריך עוד הוכחה ולכן אני לא קובע בינתיים איתך ואני מצפה שתספרי לי הכל בתשע בחדר הזה, ברור? אגב, תודה שנכנסת, אני הייתי רוצה שתתני את זה לקטי, זה עלול לעניין אותה."
ג'סי הנהנה ויצאה מן החדר, היא מיהרה לשיעור והספיקה בדיוק חמש דקות לפני שהמורה אליסנקה נכנסה גם היא לחדר, ג'סי העבירה לקטי את הספר וחזרה למקומה והוציאה ציוד, שלא כרגיל היום השיעור של המורה אליסנקה נראה ארוך ומשעמם כמעט כמו של פרופסור רוברט או פרופסור לינד, היא התחילה לחלום בהקיץ על היפופוטמים מצחיקים וקטנים בגדול כף היד, הבנות לבושות בשמלה ורודה ואילו הבנים בקשר פרפר מגוחך וכחול על הצוואר, הם צייצו בקול של תוכי והם התחילו לצפצף יותר ויותר חזק עד שהיא שמעה צעקות מבוהלות, היא פקחה את עיניה בבהלה וראתה שכל החדר מלא בהיפופוטמים בגודל אדם בדיוק כפי שחלמה, לחלק היו שמלות קטנות ומצחיקות ולאחרים היה קשר פרפר גדול וכחול על הצוואר, הם צייצו כמו תוכים בקול מחריש אוזניים וכל הילדים צעקו בבהלה, המורה אליסנקה צעקה משהו לאוויר ונופפה בשרביטה אבל זה לא עזר והיא עלתה על הכיסא והגבירה את קולה, הוא נשמע יציב ורגוע "כולם בבקשה, תעמדו על הכיסאות או לשבת על השולחנות בשקט, מיס לוסי, ובבקשה תנו לי להתרכז…." היא התחילה ללחוש לאוויר דברים בשקט וההפופוטמים נרגעו לאט לאט, היא סיימה את הלחש וצנחה על הרצפה, ג'סי לא יכלה להתאפק והתקרבה במהירות אל אליסנקה השוכבת על הרצפה, היא לחשה "יש לי מחלת הכישורלין, א אני משתמשת בכשפים כמוכם אני יכול למות, לכן פניתי לשיקויים…" היא איבדה את ההכרה וג'סי גררה אותה אל מחוץ לכיתה ופתאום ראתה את כל המורים רצים לקראתה, מרלין זימן במהירות מיטה ומכשירים רפואיים ואמילי התחילה לטפל באליסנקה, היא נראתה עכשיו, בלי ההילה הרגועה שלה, היא נראתה כל כך שברירית ופגיעה.
פרופסור הניח יד על הכתף של ג'סי והביט בה "זה דחוף משחשבתי עליך לבוא לאי אחרי השיעור."
היא הנהנה במרץ ובבהלה וניגשה אל מרלין, הוא ישב על מיטתה של אליסנקה וליטף את ידה, "חייבים להציל אותה, אסור שהיא תלך עכשיו, הנבואה התחילה להתגשם והיא היחידה שיכולה להעמיד אותן מול הסכנה….." הוא מלמל לעצמו והמשיך ללטף את ידה, ג'סי התרחקה וחזרה לכיתה עם פרופסור לינד ופרופסור פדורוב לכיתה, הן צווחו כשראו את ההיפופוטמים אך מיד נרגעו והחלו לעבוד, קודם כל הוציאו את כל הילדים מהכיתה והתחילו ללחוש לחשים וההיפופוטמים התחילו להיעלם, כשכולם נעלמו הילדים חזרו לכיתה והודיעו להם שום הלימודים בוטל ופרופסור רוברט אמר שהיא תפגוש אותו אחרי ארוחת הצהריים, ג'סי הלכה למקלחת ולהתאושש ממה שקרה ולהתכונן לארוחת הצהריים, כל הילדים היו במצב רוח מרומם כי היה להם יום שלם לעצמם, אולם למורים לא היה כל כך מצב רוח וכולם התאכזבו שהמורה אליסנקה חולה,אחרי הארוחה ג'סי הלכה לחדר הלימוד של פרופסור רוברט, היא דפקה בדלת וחיכתה, אחרי כמה דקות הוא פתח לה והיא נכנסה, היא הסתכלה סביב, ג'סי לא ביקרה באף חדר לימוד חוץ משל מרלין אבל מרלין היה המנהל, החדר היה מרווח והקירות היו מכוסים שטיחים בהירים שנתנו הרגשה חמימה עם האח הכהה, הספות היו בצבעי בורדו וחום ירוק, הרצפה הייתה מכוסה בפרקט רך והתקרה התנשאה גבוה מעל ראשיהם, את החדר האיר האח והחלונות הגבוהים של המגדל. היא הסתכלה וראתה שפרופסור רוברט יושב בכורסא חומה תואמת לחליפה, הוא סימן לה להתיישב והיא התיישבה על הספה הבורדו, "אני רוצה להתחילף בכך שאני יודע שאת גרמת לתעלול בשיעור שלי ולהיפופוטמים בשיעור של המורה אליסנקה, מה יש לך לומר להגנתך?"