קוסמות-פרק 1

פרופסור רוברט בדק את השיעורים של יוליה בזמן שהאחרים חיכו בקוצר רוח לבדיקה שלהם.
פרופסור רוברט הוא מורה שמקפיד לבדוק שיעורי בית, הוא מלמד היסטוריה ואם מקבלים פחות מ-70 נכשלים, ואי הכנת שיעורים זה אסון בבית הספר קורנפליד, כי הוא מוריד את הציון בתעודה ל-0 וזה אומר להישאר שנה נוספת באותה כיתה.
ג'סי השתעממה עד מוות ושלחה פתקים ליוליה אשר הייתה בקצה הכיתה וג'סי הייתה בקצה השני.
פרופסור עמד על כך שקודם יעתיקו יומן כדי שישמע את האנחות בתחילת השיעור ולא באמצע כי זה משגע אותו.
ג'סי התחילה להעתיק במהירות אך מחשבותיה נדדו לעולם הדמיון והיא חלמה על שתי ביצים קטנות-קטנטנות עם כנפיים כחולות, אחת מהן הריחה כמו שוקולד והאחרת כמו צמר גפן מתוק.
פתאום היא שמעה מעיין רפרוף כנפיים עדין, היא הרימה את מבטה וראתה שתי ביצים קטנות מאוד, בגודל של הבוהן שלה מעופפות אליה עם כנפיים כחולות, אחת מהן הדיפה ריח שוקולד עדין ונמס והאחרת ריח קלוש וגם חזק של צמר גפן מתוק.
ג'סי קיפצה בבהלה במקום כי אלה היו בדיוק הביצים שחלמה עליהם באותו רגע.
ג'סי החביאה בתיקה מהירות את הביצים לפני שפרופסור רוברט שם לב לכך אך לרוברט יש חושים מחודדים הוא הרים גבה וכולם ראו זאת וצחקקו, אפילו כמה מהילדים הגאוותניים הצביעו על ג'סי והעיפו לה פתקים שכתוב בהם כמו "הלך עלייך." "אם טונות של מזל לא מקווה לראות אותך בשנה הבאה מסכנונת." וכל מיני דברים דומים, ג'סי התעלמה מין הפתקים כמובן אך היא הסמיקה עד אוזניה.
כשנגמר סוף סוף השיעור ג'סי רצה לחדרה זרקה את התיק ורצה לחדר האוכל, היא הגיעה ראשונה ולכן עזרה בשמחה לקטי אחותה לסדר את השולחנות (קטי הייתה מחוננת בהיסטוריה כיוון שקראה לפחות 10 פעמים את כל ספרי ההיסטוריה של בית ספר מתחילים אז היה לה פטור מכל השיעורים בהיסטוריה עד שיעברו את הרמה שהיא הגיעה אליה, והיא עבדה במטבח כי הייתה ידועה במאכליה הטעימים).
ג'סי סיפרה לה מה קרה ופתאום הגיעה יוליה אחותן התאומה בריצה ועזרה גם, היא אמרה שהיא שחררה לפינת החי את הביצים והם מצאו גומה טובה ונסתרת מפני החיות שיכולות לאכול אותן.
חדר האוכל היה גדול מאוד כיוון שכל הבית ספר אכל באותם זמנים, היו שם 43 שורות (אחד למורים), לכל כיתה שורה משלה (לא היה סדר של הכיתות בחדר האוכל, כלומר שיכול להיות שכיתות יג' ישבו ראשונות וכיתות ד' אחריהם) , בכל שורה היו שולחנות לחמישה אנשים, הם הסתדרו לפי החדרים שלהם זאת אומרת שכל שולחן היה שייך לחדר אחד.
דקות אחדות אחרי שסיימו לערוך את כל השולחנות התמלא האולם עד אפס מקום ומרלין עלה על הבמה, קיבץ את גבותיו והרים את ידו כבקשת שקט והמקום דמם לקראת נאום הצהריים שלו "שלום לכם בית ספר קורנפליד! אתם מוזמנים לאכול לשובע עד שתכאב לכם הבטן! בתיאבון!!!" והוא ניגש לשולחן המורים והתיישב בכיסא שלו.
לג'סי לא היה תיאבון אז היא אכלה קצת והלכה לחדרה שחלקה עם אחיותיה (היא ואחיותיה אומצו על ידי מרלין ואשתו אנה אז במקום עוד 2 ילדות היו להם 2 חיות מחמד), כשהגיעה קידמו אותה רועי הלילה הלבן ונוי זהובת הנוצות, שהיו ינשופים, בן ובת, נוי הייתה בהריון (זה זן מיוחד שיולד ולדות) ולכן רועי ביצע את רוב השליחויות של הבנות, רשמית הם חיו בחדרן של הבנות אך את רוב זמנם הם בילו בינשופיה כי אם יבוא משלוח לבנות הם יוכלו להביא אותו להן, והם היו בינשופיה רוב הזמן מסיבה נוספת, כל חבריהם היו שם.
היא התיישבה במיטתה ובחנה את החדר בפעם המיליון, החדר היה גדול מאוורר (מה שלא היה ברוב החדרים) ובצבע כחול השמים בתקרה, הרצפה הייתה מעוטרת שטיח שכיסה את כל הרצפה ועליו צוירו פרחים שהתכופפו ברוח קרירה ואדמה נעימה עם דשא סמיך, צמוד לחדר היו שירותים פרטיים, אמבטיה ומקלחת, בחדר עצמו היו ארון גדול מימדים מעץ אגוז שהודבקו עליו כל מיני ציורים שהבנות ציירו מאז שהיו קטנות, שלוש דרגשים עם מצעים של מרחפים ושולחן עבודה ענק שיתאים ל-7 אנשים מבוגרים.
ג'סי עלתה על הדרגש שלה ואמרה לו להיצמד לקיר ולהיות קרוב לתקרה וכך הוא עשה ואפילו הוא עצר ליד הבית המיני שהבנות בנו לרועי ולנוי, הם עצמם התעופפו והתיישבו לה על הבטן והיא ליטפה את הנוצות הרכות שלהם בבטנם ובגבם, אחרי דקות אחדות שקעה בשינה.