AnotherDisappointedWriter
פרק ראשון :) יאיי. אגב אני צריכה עדיין שם לסיפור, אז אם יש הצעות אני אשמח... והאלק סמאשינג אשמח לשמוע את דעתך ;)

קול הזאבים- פרק 1- לאתגרו של האלק סמאשינג

AnotherDisappointedWriter 25/02/2015 1326 צפיות 4 תגובות
פרק ראשון :) יאיי. אגב אני צריכה עדיין שם לסיפור, אז אם יש הצעות אני אשמח... והאלק סמאשינג אשמח לשמוע את דעתך ;)

הלכתי הבייתה. רוח קרירה של אחר הצהריים נשבה על פניי.
בכביש הראשי פניתי שמאלה, אל הרחובות הצדדיים. המשכתי ללכת ברחוב המוצל, הנעים, בדרך לבית שלי, "הבית הקטן שליד היער", כמו שנהגתי לקרוא לו.
התיק הכביד עליי, אבל המשכתי ללכת, נחושה להגיע הבייתה מהר ככל האפשר. הסתכלתי על הכביש המעוקל, המכוסה במחטי אורנים. כל הרחובות שקרובים ליער נראים אצלנו ככה.
הגעתי הביתה ונכנסתי.
אחי הקטן בן העשר, תומס, ישב מול הטלוויזיה, ובקושי שם לב שנכנסתי. "היי, מה עם שלום לאחותך הגדולה אולי? אתה יודע, יש דבר נחמד כזה שנקרא להתייחס לאחר…" אמרתי לו בניסיון למשוך תשומת לב. "שלום, יופי לך? נדבר אחר כך, טוב? אני באמצע הפרק." הוא ענה אפילו בלי להוריד את עיניו מהמסך. מקרה אבוד. אין סיכוי לשיחה איתו לפחות עד סוף התכנית.
הלכתי לחדר, זרקתי את התיק והתיישבתי על המיטה. השקפתי החוצה, מהחלון היחיד בחדר שלי, זה שפונה אל היער. פתאום הרגשתי שמחניק לי כאן בחדר. רציתי לצאת החוצה, להרגיש שוב את הרוח המלטפת על פניי, לראות מקרוב את הגוונים המקסימים של היער שלנו בסתיו, צבעים של אדום וכתום מהעלים שנשרו מעורבבים בירוק של עשב ושל צמחי בר, וצבעוניות של פרחים. אולי אפילו סנאי או שניים. החלטתי לצאת לטייל.
לקחתי תרמיל קטן, ובו בקבוק מים, מפתח, טלפון למקרי חירום ואוכל. ואולר קטן, לכל צרה שלא תבוא. חזרתי לסלון. תומס עדיין צפה בטלוויזיה, באותה תוכנית, שבאופן מפתיע לא נגמרה עדיין.
"אני יוצאת לטייל. אני אחזור עוד שעה או שעתיים. אם אני מתעכבת או אם יש בעיה אז תתקשר אלי, טוב?" אמרתי ויצאתי בלי לחכות לתשובה.
ידעתי שבעוד שעה וחצי בערך השמש תשקע. למזלי, היער נמצא עשרה מטרים בערך מהכביש שגובל בחצר האחורית שלנו.
נכנסתי ליער. אחריי כל הפעמים שכבר טיילתי פה, הרגשתי שייכת, כאילו היער הוא הבית השני שלי. התקדמתי עוד, לפינה הקבועה שלי. התמקמתי בנוחות על סלע גדול צמוד לאחד העצים. הוצאתי את הבקבוק שלי ושתיתי. ואז המשכתי לטייל, מתרחקת אך מקפידה תמיד לחזור, משום שעל אף שאני מכירה את היער היטב, יש בו אזורים שמעולם לא הגעתי אליהם. הזמן עף. עברה שעה. החלטתי לחזור. הלכתי בשקט על קרקע היער, המכוסה במחטי אורנים ואבנים קטנות פה ושם. כמעט שלא שמעו את קול הצעדים שלי. ובאמת לא רציתי שישמעו. במשך השנים סיגלתי לעצמי הליכה שקטה, אהבתי את הידיעה שאני יכולה להיעלם מבלי שאנשים ישימו לב, ולחזור מבלי שירגישו. אהבתי להיטמע בסביבה. הקשבתי לקול צעדיי השקטים שתמיד הרגיעו אותי.
ולכן הופתעתי כששמעתי קול של צעדים כבדים וחזקים יותר משלי והתנשמויות מהירות. היה עוד מישהו ביער, את זה ידעתי.
התקדמתי מהר לכיוון היציאה, לכיוון הקול. בשורת העצים האחרונה, ראיתי את זה. צללתית של אדם, אישה ליתר דיוק. עקבתי בדממה אחרי הצל, דואגת להסתתר מאחורי השיחים והעצים שסיפקו לי מחסה.
ואז ראיתי את הדמות. שער חום- אדמדם, עובר את הכתפיים. סווטשירט כחול כהה. מכנסיים חומים בהירים. הדמות עמדה כשגבה מופנה אליי, ולא יכולתי לראות יותר מזה. היא נעלמה מאחורי השיח הקרוב. המשכתי להתקרב, מתוך סקרנות. שמרתי על מרחק של שמונה מטרים בערך. חיכיתי. האישה לא יצאה. ואז משהו זז מאחורי השיח. רצתי, נחושה להשיג אותו.
הגעתי ומיד עצרתי את עצמי. ראיתי צללית של חיה כלשהי נעלמת בין העצים. 'בטח שועל', חשבתי לעצמי. ואז הבנתי את הטעות שלי. זה היה גדול מדי בשביל ליהיות שועל. מבנה הגוף היה כבד יותר. גם הריצה הכבדה. ידעתי מה ראיתי. זה לא היה שועל, זה היה זאב. מוזר. מעולם לא ראיתי בחלק הזה של היער זאב, כל כך קרוב לבתים. לקחו לי עוד שלוש שניות בדיוק לקשר בין האישה המסתורית שנעלמה לבין הזאב שהופיע משום מקום.


תגובות (4)

הדעה שלי היא שהסיפור ממש טוב ושההתחלה הזאת ממש טובה, יפה ומסתורית.
כאשר כל המשתמשים בתחרות יסיימו לכתוב את הפרק הראשון בתחרות אפרסם את מצב הנקודות הראשון שם תראי כמה נקודות קיבלת.
(+5 בגלל הפנטזיה).

25/02/2015 20:23

יאיי ;)

25/02/2015 20:31

רשמתי לפני שזה פרק שצריך לקרוא. אבל עכשיו אני לא יכולה. אז בלי נדר מחר

25/02/2015 20:31

ממש מעניין, חסר לך קצת סימני פיסוק, וגם היא הגיעה למסקנה מהר מידי אבל בכללי ממש אהבתי ואני אמשיך לי לפרק הבאה כי יש לי כאלה שש ^^
קחי בחשבון שתקבלי ביקורת על כול פרק לא להיפגע :)

06/04/2015 23:16
סיפורים נוספים שיעניינו אותך