קברים נורדים – פרק 5: ג'ייסון משחק בייסבול עם זאב

פרק 5: ג'ייסון משחק בייסבול עם זאב

כשיצאנו מבניין החדשות ציפינו לראות את ההורים שלנו, אבל אז נזכרתי בדבר מה שת'ור אמר, על זה שאנחנו לא באותו מימד? ניסיתי לא לחשוב על זה יותר מדיי. ג'ייסון הציע שנחפש אותם בבתים שלנו ואם לא נמצא אותם נחזור אל ת'ור ונבקש שיחזיר אותנו למימד שלנו.
"אתה ידעת על היכולות של בראן ואסטריד?" שאלתי את ג'ייסון לאחר שתיקה שהייתה בנינו לכמה זמן. "כלומר על הכוח פיזי של אסטריד וה-אש? של בראן." לא הייתי בטוח כל כך בדבריי. הכול התבלגן בראשי והרגשתי כאילו הוא עומד להתפוצץ.
"והברק שלך." ג'ייסון הזכיר לי.
"כן, נכון," לא האמנתי לזה, למרות שזה יכול להיות אפשרי מאחר ומפלצת תקפה אותנו ות'ור הופיע מאמצע שום מקום.
"בכל מקרה, לא. לא ידעתי על הכוחות שלהם. הכול נראה לי כמו חלום אחד גדול שבקרוב יתנפץ ואני, או אתה, אתעורר ממנו." השיב. היה בנינו כל כך במשותף, הוא הסביר במילים את מה שאני בקושי יכולתי. "אולי הם נשארו עם ת'ור בשביל להבין יותר על הכוחות שלהם."
"כן, אולי אתה צודק." אמרתי.
המשכנו ללכת ברחובות העיר, כשאנחנו עוברים ליד בתי הקרקע של הרחוב בו נמצא הבית של ג'ייסון, הוא תמיד משדר את החזק והמנהיג שלנו וחשבתי שמגיע לו פיצוי על כך.
כשהגענו לבית עם גגות הרעפים האדומות, לא יכולתי שלא להריח את הריח המצחין שהגיע מתוך הבית, הריח הזכיר לי ריח של ביצים סרוחות. נראה היה שג'ייסון לא מזהה את הריח, ושזה לא הריח הטבעי של ביתו.
ג'ייסון מיהר להגיע אל הדלת כשנראה שהריח בכלל לא הפריע לו. "אימא? אבא?" שאל ודפק בדלת.
להגיד לכם את האמת? זה היה נראה כאילו הדפיקה בדלת הייתה סוג של סצנה מסרט אימה, וחכו לסצנה הבאה, היא תהיה מלחיצה עוד יותר.
לאחר כמה שניות, שמענו שנינו צרחה שפילחה את השקט. עיניו של ג'ייסון התכווצו כאילו זיהה את הקול. "אימא!" הוא צעק.
ליבי דפק בחוזקה והבטתי בג'ייסון כשאני משותק. הוא לעומת זאת לא חיכה רגע אחד והוא לקח מספיק תנופה בשביל לפרוץ את הדלת, צירי המנעול נשברו ושנינו נכנסנו אל הבית שהיה הרוס לגמרי. הספות הירוקות היו הפוכות, השולחן שבור לשניים והטלוויזיה שנראתה כה יקרה וגם כה יפה הייתה מנופצת.
המטבח היה הפוך לגמרי כאילו עבר שם טורנדו ועל קירות המסדרון היו סימני דם.
סימנים של כפות ידיים.
רואים?, אמרתי לכם שזה יהיה דומה לסרט אימה.
ג'ייסון חסר הפחד רץ אל המסדרון ואני בלית ברירה הלכתי אחריו. "אני בא, אימא!" קרא.
הוא נכנס לאחד החדרים ואני מיהרתי לרוץ אחריו, כשנכנסנו, התחרטתי. ג'ייסון ההמום קפא במקומו ובי עברה צמרמורת בגב. בקצה החדר, הופיע אדם רועד, עם גופייה אפורה מצחינה וקרועה. היה לו שיער שחור מקורזל וגוף רזה עד מאוד.
הוא סיבב את ראשו לכיוונינו. "אתם… בני מידגארד?"
"א-איפה אימא שלי, אתה ראית אותה?" ג'ייסון שאל.
הוא חייך בתקווה. "הברק והקסם." הוא הצביע עליי ואז על ג'ייסון ביד רועדת.
"איפה אימא שלי?" ג'ייסון חזר על שאלתו.
האדם המלחיץ חייך וקולו נהיה נמוך. "אתם רחוקים מהבית." הוא זינק וחולצה האפורה נקרעה ממנו לגמרי. הוא נחת על כפות ידיו ועל ברכיו וגבו התקמר, בדיוק כמו שקרה לגברת שפירו. הפעם, ידעתי שעדיף לנו לעוף משם לפני שהאדם יסיים את שינוי הצורה שלו.
"אנחנו צריכים ללכת, ג'ייסון, הוא יתקוף אותנו בשנייה שהוא ישתנה לגמרי."
"אני צריך למצוא את אימא שלי." אמר ג'ייסון בעיניים רועדות.
תפסתי את זרועותיו. "אנחנו נמצא אותה, אבל עדיף לנו לעוף מכאן כמה שיותר מהר."
ראשו של האדם התרומם ועיניו זהרו בצבע צהוב מפחיד. הוא התמלא בפרווה שחורה אפורה, ופניו התחילו להתארך כמו צורה של זאב, שיניו התחדדו לניבים חדים וציפורניו לטפרים. הסידור של עצמותיו השתנה מבעד לעורו וככל שהזמן המשיך כך המראה שלו היה דומה יותר ויותר לחיה. לזאב.
הבטתי בג'ייסון, הוא הנהן ויצאנו מהחדר במהירות, שמענו את הנהמה של הזאב ולא חיכינו שנייה.
רצנו מחוץ לבית כשהזאב אחרינו. "בוא נחזור לת'ור ולאחרים!" הכריז.
לא היה לי זמן להסכים איתו כי בדיוק אז הזאב השחור והגדול זינק עליי. נפלתי על הכביש והרגשתי את כובד גופו של הזאב, הוא הניף את טפריו לכיווני ואני התגוננתי והגנתי בעיקר על פניי. הרגשתי כאב חד מגיע מבטני וצווחתי בקול, זיעה מילאה את גופי וניסיתי לדחוף את הזאב ממני.
"עזוב אותו!" שמעתי את ג'ייסון קורא מבעד לנהמות שלו. האחיזה של הזאב ננעלה על גופי וככל שניסיתי כך הבנתי שיהיה בלתי אפשרי להסיר אותו ממני.
אך כשבדיוק אבדה לי התקווה, פתאום הרגשתי אותו יורד ממני וכשהוא באמת ירד ממני יכולתי לנשום לרווחה. הדבר הראשון שראיתי היה את ג'ייסון שהתנשף בכבדות, הוא אחז באלת בייסבול שבוודאי מצא בדרך והוא הושיט את כף ידו אליי ועזר לי לקום.
הזאב קם על ארבעת רגליו השריריות ונראה כי הוא אומר לנו. 'חשבתם שזה מה שאני יכול? חכו ותראו את זה.'
"אני – אני לא יכול לרוץ עד לשם." לחשתי כשהבטתי בכף רגלי הייתה שם נשיכה חזקה שלא רציתי לראות כיצד היא נראית מבעד למכנסיי. ג'ייסון לא הוריד את מבטו מהזאב והוא הידק את האחיזה באלת הבייסבול. הבנתי מה הוא הלך לעשות.
הזאב ניתר כשרגליו האחוריות משמשות את רוב כוח הניתור. הוא נבח בקול וג'ייסון חבט בפניו ממש כאילו הוא היה באמצע משחק בייסבול חשוב והמכה שיחטיף תהיה הגורלית למשחק. פניו של הזאב הושמטו עם המכה וגופו נפל גם, הוא ילל בשקט וטלטל את ראשו.
הזאב התכוון לנתר פעם נוספת, אך בדיוק אז שמענו קול רעמים חזקים ואז חפץ גדול נזרק לכיוון הזאב והניף אותו כמה מטרים אל הבית. החפץ היה, איך לא, הפטיש האימתני של ת'ור.
"בחיים שלי לא חשבתי שאני אשמח לראות אותך, ת'ור." אמרתי בשקט. בראן, אסטריד ורובין רצו לעברינו כשת'ור הושיט את ידו אל הפטיש שהתעופף היישר אליו. "במחשבה שנייה, בחיים שלי לא חשבתי שאני אראה אותך."
הוא צחק.
בראן היה הראשון לגשת אליי, אחריו הגיעו השאר. הם היו הפנים היחידים שראיתי לפני שהכול החשיך והתעלפתי.