קברים נורדים – פרק 17: תזכורת לעצמי – לא לעצור את הנשימה כשאתה קופץ למותך
פרק 17: תזכורת לעצמי – לא לעצור את הנשימה כשאתה קופץ למותך
טוב שהצטרפתם להמשך הסיפור ההזוי שלי, ועכשיו, אם חשבתם שכל מה שעברו עליי היו מלחיצים, הזויים, טיפשיים ומצחיקים – חכו שתשמעו על זה. ענק האש – סורט, סליחה, מלך ענקי האש, סיפר לנו המון פרטים שאנחנו זקוקים להם והתנאי היחידי היה שנענה לו על שאלה.
איך קוראים לאחותי.
מטריד, אני יודע.
"בשב-יל מה אתה צריך את השם שלה?" שאלתי בקול מגמגם.
הוא משך בכתפיו ונאנק. "גרמת לי להתעניין בה."
"שכח מזה!" קרא ג'ייסון. "אנחנו לא נגיד לך שום דבר שיגרום לך לסכן מישהו." הוא המשיך והביט בסורט. הוא כיווץ את מבטו והרים את גבותיו בהפתעה.
"לומר לי שם זה סיכון של מישהו? לומר לי שם זה סיכון של העולם?" הוא הטיל ספק. משהו בו היה נראה דיי.. תחמני. כאילו שהבקשה הזו עומדת לעלות לנו במשהו יקר, משהו חשוב, אולי אפילו באחותי.
המחשבות האלה גרמו לי לחשוש מעט.
"הוא צודק." רובין אמרה פתאום. "זאת אומרת, שם לא הרג אף אחד או פגע במישהו. בואו פשוט נצא מנקודת אנחה שהוא עושה את זה מתוך התעניינות ושזה לא עומד לחזור לנו כמו בומרנג."
"זה בדיוק העניין, רובין, איך אני אמור לבטוח בזה שאחותי לא תפגע מזה? איך אני אמור לבטוח בו?" הסתובבתי אליה והצבעתי עליו.
הוא חייך חיוך ללא שיניים. "איך תוכלו לבטוח בכל המידע שאמרתי לכם? איך תוכלו לוודא שאם תקפצו מהצוק לא תמותו?"
בראן הביט בי במבט של 'יכול להיות שהוא צודק', כך גם כל השאר, מלבד ג'ייסון שעדיין היה נראה תוקפני. "זו החלטה שלך." הוא הסתכל עליי.
"אם לא תעמדו בהבטחה שלכם, אני אהרוג אתכם בשנייה שאתרפא." סורט איים.
כולנו, כולל רובין, הבטנו בו במבט ספקני. "אתה בקושי הצלחת להחזיק אותנו כלואים." רובין ירדה עליו וצחקקה. "מבין למה אנחנו בספק?"
סורט חייך כאילו יש לו עוד קלף מתחת לשרוול. למרות שזה דימוי דיי גרוע, כי לא היו לו בכלל בגדים מלבד איזו חתיכת בד שהוא הסתיר בעזרתה את פלג גופו התחתון. "תאמינו לי – אם אני ארצה להרוג אתכם זה יקרה."
הרמתי גבה אחת ונאנחתי. "בסדר. דיאן, ככה אני קורא לה וגם חברות שלה. אבל השם המלא זה דיאנה קונור." געגוע פתאום השתלט על ליבי והעלה מעט דמעות על עיניי. "עכשיו תיחנק כאן לבד. אנחנו עפים מפה." משכתי באפי ודרכתי על הפצע שלו באכזריות.
כשלא ישכח עם מי הוא מתעסק.
הוא גנח מכאב וצחק כשדם ממלא את שיניו. "תענוג לעשות איתכם עסקים, נבחרים."
יצאנו מהמערה באותה מהירות בה נכנסנו אליה, בראן הוביל אותנו והלכנו בקו ישר בדיוק כמו שסורט הוראה לנו לעשות. כולנו צעדנו בחששות ובמיוחד אני, כל הדרך חשבתי על זה שעשיתי טעות שסיפרתי לו את השם שלה. זה הרגיש לי שהולך לקרות לה משהו רע.
"איפה האלים הטיפשים האלה?" שאלתי באנחה ובעטתי באבן שהייתה בדרכי. האבן עפה לרגלה של רובין והיא הסתובבה אליי כשהיא מעקמת את שפתיה. "כל זה לא היה קורה אם הם לא היו רואים אותנו נופלים ולא עושים כלום."
"נו, אתה לא יודע את זה." רובין נאנחה. "מישהו מכאן זוכר משהו אחרי הנפילה?" היא שאלה ואף אחד לא הגיב. "רואה? יכול להיות שהם נלחמו בהם אבל הפסידו."
"אולי." אמרתי והשפלתי את עיניי לאדמה. מבלי ששמתי לב כבר הגענו, בראן עצר ועמדנו בקו ישר כולם, מביטים על המצוק שעלינו לצעוד ולקפוץ ממנה.
אם חשבתי שהתחתית של הגשר הייתה ללא סוף – אז זו בטוח ללא סוף. פעימות הלב שלי האיצו מהאדרנלין והפחד, כל הרגשות שלי – האשמה שהרגשתי מכך שסיפרתי את שמה של אחותי, הכעס על האלים שעירבו אותי בזה והפחד מהגובה הענק שעמדתי לקפוץ.
כל שלושת הרגשות האלו התערבבו והרגשתי רע מאוד.
ראשי הסתחרר ונפלתי על אסטריד, אך היא מיד יישרה אותי ושאלה בדאגה.
"אתה בסדר?"
"כ-כן. סתם קצת סחרחורת." אמרתי והבטתי על התהום הענקית. "מי קופץ ראשון?" החלטתי לשאול שאלה שאף אחד לא היה שואל.
"ביחד, לא?" ג'ייסון הציע.
"אני שונא את המסע הזה." עיקמתי את האף שלי. אצבעותיי החזיקו בטבעת ולקחתי נשימה עמוקה, רוקנתי את מחשבותיי ופתאום הרגשתי כובד נופל על כף ידי. הטבעת נהפכה לחרב הברק – באותו הרגע הלא נוח בעליל היא נהפכה לחרב. בסיטואציה הכי לא נוחה ואפשרית בעולם, היא נראתה יפה יותר ממה שזכרתי, ועכשיו, בהשוואה לטבעת, גם כבדה יותר.
כזה אני, עם חוסר המזל המדהים.
ג'ייסון צחק. "עכשיו היא נזכרה להפוך לחרב."
גיחכתי. "אני מקווה שזה יעזור לנו." אמרתי והבטתי על החרב של בראן, הם דווקא היו דומות. "טוב, קדימה, בואו נקפוץ."
התקרבנו כולם אל הזיז של הצוק, הקצה, מלאים בחששות. הסתכלנו אחד על השני בהבטחה שהכול יהיה בסדר. אף אחד לא אמר את זה, אבל ראו את זה על העיניים והמבטים שלהם. המסע הזה רחוק מלהסתיים וככל שהוא ממשיך אני חושב לעצמי – האם כל הדברים שאני חווה שווים את זה?
וקפצנו בבת אחת, עצרתי את נשמתי משום מה, והחזקתי את הניצב של החרב עד שחשבתי שריסקתי אותה. הרוח התחילה לשרוק באוזניי. אני רק מקווה שהחרב לא תחליק לי מהיד.
תגובות (4)
~סליחה מראש אם התגובה קצת מבולגנת~
– "נקודת *הנחה*"
– "*שלא* ישכח עם מי הוא מתעסק."
– "אתה בסדר?" – לא היה צורך לרדת שורה.
—
יש לי תחושה שזאת הייתה החלטה נוראית, באמת. שזה לא יחזור אליהם כמו בומרנג? חה. (טוב, נו, לפחות הם אופטימיים XD)
רובין באמת מבלבלת אותי. כן, אוקיי, היא לא אמרה שהיא נגד האלים אבל הרגיש קצת מוזר שהיא מגנה עליהם. אין לי מושג מה הולך לה בראש ובצד של מי היא לעזאזל XD (אבל זה די הקטע שלה, אני מניחה.)
בכל אופן, אני חושבת שהקטע האהוב עליי בפרק זה הצד החדש הזה של ג'ון (כי ת'כלס לא נראה שמישהו מהם מתגעגע הביתה משום מה.)
בעצם, שני הצדדים (הסדיסטית שבתוכי חגגה כשהוא בעט בו. ממש אבל.)
מחכה למתח ולאקשן~
קטניס אוורדין, סוף.
חחחחח נחכה ונראה איך או אם זה יחזור אליהם XD
זה הקטע של רובין וזה מה שהכי כיף איתה – אף אחד, מלבד אולי בלאק, לא יבין אותה ואת המניעים לדברים שלה.
תודה רבה! :))
סוף סוף יוצא לי להגיב!
אז אני אתחיל מהפרקים הקודמים –
רובין הייתה מעולה. ממש אהבתי את זה שהיא עמדה בצד ואדישות, לא מיהרה לעזור, ואז הפכה אותו לדובי קטן וחמוד. אבל מה שהכי אהבתי – זה שהיא הייתה מאוד צנועה, והתביישה כזה מהתשומת לב. זה היה מדהים. עשית את רובין מדהים.
עכשיו לפרק הזה – חוק מספר אחד(אוקיי אולי לא מספר אחד אבל בהחלט חוק חשוב)בעולם ספרות הפנטזיה – הכל, כולל הכל, יכול, וככל הנראה יחזור כמו בומרנג.
אני חייב להגיד – שאני פחות ופחות אוהב את שאר הדמויות(אבל יותר ויותר את רובין^^).
הפרק היה נחמד. השינוי המיידי באופי של סורט קצת הפריע לי. רגע אחד הוא חלשלוש והם צוחקים עליו – ורגע שני(והוא אפילו פצוע) הוא מאיים עליהם?
תמשיך!(ומציער שלא יצא לי להגיב על הפרקים הקודמים, לפחות השלמתי את החסר.)
סורט בהתחלה לא רצה לפגוע בהם כי הוא לא ידע מי נבחר האש שיוציא בשבילו את החרב, ולכן הוא נתן להם לדרוך עליו קצת, אך לא לשכוח את היותו מאיים!
אם הוא היה רוצה להרוג אותם, הוא היה עושה זאת ממזמן. הוא היה צריך אותם אז ובגלל זה לא פגע בהם והיה "חלשלוש".
היה לי חשוב להגיב על זה, עכשיו להמשך התגובה :)
~~~~
אז שמח שהשלמת, באמת קצת היו לי חסרים התגובות שלך אבל זה בסדר, העיקר שהשלמת!
עשית לי את היום שממש אהבת את איך שאני מציג את רובין, זו באמת אחת הדמויות היותר קשות שיצאו לי לעשות בגלל ההרשמה (הרשימה של כל הדמויות כוללת ביניהם גם את טריקס, אם אתם זוכרים – הדמות של פומה שהייתה אפלה, מפחידה, ומלחיצה שהוציאה ממני צדדים חדשים וסדסטים במיוחד.) אבל רובין בהחלט אתגר!
ממש שמח שאני מצליח לייצג אותה טוב! ^^
ואם לא ציינתי את זה כבר אז תודה רבה!